ספר הזוהר – חלק א, דף קמז ע״א

ומתפשטי מניה) ואקרון הבלים אחרנין, לאלקאה בני נשא, ולאתקנא לון דיהכון בארח מישר, ואקרון הבל דשריא בהו חלי רע, הבל דאיהו רעות רוח, ואינון קיומא, דבגיניהון בני נשא אזלין בארח מישור, ודחילו מקודשא בריך הוא, ועל דא סגיאין אינון הבלים דמתפשטי מהני שבע.

ושירותא דאיהו אמר, רזא דשמשא, דאיהו הבל דקיים עלמא, ואיהו רזא לאעלא בר נש לגו מהימנותא עלאה דקודשא בריך הוא, ובגין כך כל מה דתחות האי דרגא לאו איהו רזא דמהימנותא, ועל דא כתיב (שם ב יא) ואין יתרון תחת השמש, (שם ט ו) בכל אשר נעשה תחת השמש, דהא תחות האי לא אצטריך לאתדבקא, שמשא בסיהרא חדא אינון בלא פרודא, וסיהרא אע"ג דאיהו תחות שמשא, כלא איהו שמשא בלא פרודא, ותחות האי כלא איהו רעות רוח, ואסיר לאתדבקא ביה.

ויצא יעקב, בקטרא דסתימו, מגו סתרא סתימאה, נפקא זהר אספקלריא דנהרא, כלילא מתרין גוונין דמתחברן כחדא: