ספר הזוהר – חלק א, דף קכו ע״ב

עבד חרשוי, בגין דיכול לאעקרא לון לישראל ולא יכיל.

אמר רבי יוסי, האי דאמרת בקדמיתא דכד נחש אתא על חוה אטיל בה זוהמא שפיר, אבל הא תנינן דכד קאימו ישראל על טורא דסיני פסק מנייהו זוהמא, ישראל דקבילו אורייתא פסק מנייהו זוהמא, אבל שאר עמין עעכו"ם דלא קבילו אורייתא לא פסקא זוהמא מנייהו, א"ל שפיר קאמרת. אבל תא חזי, אורייתא לא אתייהיבת אלא לדכורי, דכתיב (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, דהא נשי פטירן מפקודי אורייתא, ועוד דאהדרו כלהו לזוהמתן כקדמיתא בתר דחטו, ואתתא קשיא לאתפרשא זוהמא מנה יתיר מגברא, ובגין כך אשתכחו נשין בחרשיא ובזוהמא דא יתיר מגוברין, דהא נשייא מסטרא דשמאלא קא אתיין, ואתדבקו בדינא קשיא, וסטרא דא אתדבק להו יתיר מגוברין, כמה דאתמר בגין דאתיא מסטרא דדינא קשיא, וכלא אתדבק ואזיל בתר זיניה. תא חזי דהכי הוא כמה דאמינא, דבלעם הוה אסתאב בקדמיתא בגין לאמשכא עליה רוחא מסאבא.

כגוונא דא אתתא ביומי דמסאבו דילה, אית ליה לבר נש לאסתמרא מנה, בגין דברוח מסאבא אתדבקת, ובההוא זמנא אי איהי תעביד חרשין אצלחו בידהא יתיר מזמנא אחרא, דהא רוח מסאבא שרייא עמה, ועל דא בכל מה דקריבת אסתאב, כל שכן מאן דקריב בהדה, זכאין אינון ישראל דקב"ה יהיב לון אורייתא, ואמר לון (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה אני יהו"ה.

אמר ליה האי מאן דאסתכל בצפצופי דעופי אמאי אקרי נחש, אמר ליה, דהא מההוא סטרא קאתי, דרוח מסאבא שריא על ההוא עופא