ספר הזוהר – חלק א, דף קכד ע״ב

הוו ואתקיימו כמה דאת אמר ויהיו חיי שרה, וכן ואלה ימי שני חיי אברהם, ואי תימא הכי נמי כתיב בישמעאל, דכתיב (בראשית כה יז) שני חיי ישמעאל, אלא בתשובה אהדר, ועל דא קרי ביומוי ויהיו:

״ותמת שרה בקרית ארבע״ -- רבי אבא אמר, כגוונא דא לא הוו בכל נשי עלמא, דהא אתמר חושבן יומהא ושנהא, וקיומהא בעלמא, וההוא אתר דאתקברת ביה, אלא לאחזאה דלא הוה כשרה בכל נשי עלמא, ואי תימא הא מרים, דכתיב (במדבר כ א) ותמת שם מרים ותקבר שם, בגין לאחזאה סרחנא דישראל קא אתא, דהא מייא לא אזלי להו בישראל אלא בזכותא דמרים, אבל לא אתמר במיתתה כמה דאתמר בשרה.

רבי יהודה פתח, (קהלת י יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו, האי קרא אוקמוה חברייא, אבל אית לן לאסתכלא ביה, דזכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא למנדע כל אורחין סתימין, ולאתגלייא לון רזין עלאין והא אתמר, אשריך ארץ, דא ארץ החיים בגין דמלכא דילה אזמין לה כל ברכאן, דאתברכא מאבהן עלאין רזא דוא"ו דאיהו קיימא לארקא עלה ברכאן תדיר, ואיהו בן חורין, בן יובלא דאפיק עבדין לחירו, ברא דעלמא עלאה דאפיק תדיר כל חיין, וכל נהירו, וכל משח רבות וכלא אנגיד האי ברא בוכרא להאי ארץ, כמה דאת אמר (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, ובגין כך אשריך ארץ. ומה דאתמר אי לך ארץ שמלכך נער, כמה דאוקמוה דהאי ארץ תתאה ועלמא תתאה לא ינקא אלא מגו שלטנותא (דעילא) דעלה, וכלא מההוא מלכא דאקרי נער כמה דאוקמוה, ווי לארעא דאצטריך לינקא הכי.

תא חזי האי נער