ספר הזוהר – חלק א, דף קכד ע״א

לההוא דרגא דאמר שירתא דא, בגין דבהו אסתמיך בימינא ובשמאלא הושיעה לו ימינו ודאי לההוא דרגא דהאי מזמור, אימתי בזמנא דיקומון מתי עלמא ויתערון מעפרא, כדין יהא חדש מה דלא אתעביד בהאי עלמא.

רבי יוסי אמר, בזמנא דיעביד קב"ה נוקמין בעלמא בגינייהו דישראל, כדין יתאמר שירתא, דהא לבתר יתערון מעפרא מתי עלמא, ויתחדש עלמא בקיום שלים, דלא ליהוי (כקדמיתא דשליט מותא בעלמא, בגין דחויא) (נ"א כרת ומיתה בעלמא, ויתעבר חויא בעלמא, דגרים) גרים מותא בעלמא לכלא, ואסתאב עלמא ואתחשיך אנפוי.

תא חזי כתיב (בראשית ג טו) ואיבה אשית בינך ובין האשה, מאי ואיבה, כדכתיב (איוב ט כו) חלפו עם אניות אבה דהא כמה ארבין שטאן גו ימא רבא ואית ארבין וספינן מתפרשן דא מן דא, ואינון ארבין דהאי נחש שאט בגווייהו אקרון אניות אבה בינך ובין האשה, דא אשה יראת יהו"ה, ובין זרעך אלין שאר עמין עעכו"ם, ובין זרעה אלין ישראל, הוא ישופך ראש, דא קב"ה דזמין לבערא ליה מעלמא, דכתיב (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח, וכתיב (זכריה יג ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ראש, דא לזמנא דאתי דיתערון מיתיא, דהא כדין להוי עלמא ראש דיתקיים בראש דאיהו עלמא עלאה, ואתה תשופנו עקב, דא בהאי עלמא, השתא דאיהו עקב, ולאו איהו בקיומא, וההוא חויא נשיך לעלמא ואחשיך אנפי בריין.

תא חזי יומין דבר נש אתבריאו וקיימו באינון דרגין עלאין, כיון דמסיימי לאתקיימא באינון דרגין, דכתיב (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו', מכאן ולהלאה לית דרגא לאתקיימא, ובגין כך ורהבם עמל ואון, ואינון כלא הוו, אבל אינון יומין דצדיקייא