ספר הזוהר – חלק א, דף קכא ע״ב

תא חזי, בשעתא דבר נש סליק בערסיה, כל ליליא וליליא, נשמתיה נפקת מניה, ואתדנת קמי בי דינא דמלכא, אי זכאה לאתקיימא אתהדרת להאי עלמא, ודינא הוא בתרין גוונין, דהא לא דיינין ליה לבר נש על בישין דאיהו עתיד וזמין למעבד, דכתיב (בראשית כא יז) כי שמע אלהי"ם וגו' באשר הוא שם, ולא תימא דדנין ליה על טבין דעביד לחוד, אלא לאוטבא ליה על אינון טבין דהשתא כמה דאתמר, ודנין ליה על זכיין דאיהו זמין למעבד, ובגינייהו אשתזיב, ואף על גב דאיהו השתא חייבא, בגין דקב"ה עביד טיבו עם כל בריין, וכל ארחוי דאיהו עביד לאוטבא לכלא, ולא דאין לבר נש על בישין דאיהו זמין למעבד, ובגין כך אתדן בר נש קמי קב"ה.

תא חזי, כיון דאטילו ליה ליונה בימא, מה כתיב ויעמוד הים מזעפו, הים עלאה, מאי ויעמוד, דקאים בקיומיה כדקא יאות, בעמידה איהו כד רוגזא שכיך, בשעתא דדינא שריא בעלמא, ההוא בי דינא איהו כאתתא דמתעברא וקשיא לאולדא, וכד אולידת שכיך רוגזא, הכי נמי כד דינא שריא בעלמא, לא שכיך ולא נח עד דאתעביד דינא בחייביא, כדין הוא נייחא דיליה, למיקם בדוכתא שלים ולמיקם בקיומיה, הה"ד (משלי יא י) ובאבוד רשעים רנה והא אוקימנא, באבוד רשעים רנה, והכתיב (יחזקאל יח כג) החפוץ אחפוץ מות רשע, דהא לית נייחא קמי קב"ה כד אתעביד דינא ברשיעייא, אלא כאן קודם דאשתלים קיסטא כאן לבתר דאשתלים קיסטא (אית ליה נייחא):

״ויהיו חיי שרה״ -- מאי שנא הכא בשרה דכתיב מיתתה באורייתא, מכל נשי דעלמא דלא כתיב הכי מיתתהון באורייתא, אמר רבי חייא ולאו, והכתיב (בראשית לה יט) ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה, וכתיב (במדבר כ א) ותמת שם מרים וגו', וכתיב (בראשית לה ח) ותמת דבורה