ספר הזוהר – חלק א, דף קכא ע״א

״ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים״ -- רבי יוסי פתח ואמר, (יונה א טו) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו, הכא אית לאסתכלא, מאי טעמא ארעישת ימא עליה דיונה, ולא ארעישת עליה ארעא, כיון דהוה אזיל בגין דלא תשרי עליה שכינתא, ימא (עלאה) אמאי אחיד ביה כד הוה אזיל, אלא ודאי מלה באתריה הוה ים.

תנן ים דמיא לרקיע ורקיע לכסא הכבוד ובגין כך ימא אחיד ביה ונטל ליה, (בגין דהוה עריק) מקמי ימא ערק (נ"א ומקמי ימא ביה שרא יראה בדוכתיה), שדי ימא ידא ביה בדוכתהא (נ"א תשרי ידא בדוכתהא).

״וישאו את יונה, ויטילוהו אל הים״ -- אוליפנא כד הוו נטלי ליה וטבעי ירכוי בימא, הוה ימא שכיך, זקפין ליה אתרעיש ימא, כל מה דטבעי ליה הכי אשתכיך ימא, עד דאיהו אמר שאוני והטילוני אל הים, מיד וישאו את יונה ויטילוהו אל הים, כיון דאתרמי בים פרחה מניה נשמתיה, וסלקא עד כרסייא דמלכא, ואתדנת קמיה, ואהדרת ליה נשמתיה, ועאל בפומא דההוא נונא, ומית נונא, לבתר אתקיים ההוא נונא ואוקמוה