ספר הזוהר – חלק א, דף צז ע״א

מדרש הנעלם: רבנן פתחי בהאי קרא, (שיר א ג) ״לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וגומר״ - תנו רבנן, האי נשמתא דבר איניש בשעתא דסלקא מארעא לרקיעא וקיימא בההוא זיהרא עלאה דאמרן, קודשא בריך הוא מבקר לה, תא שמע אמר רבי שמעון בן יוחאי, כל נשמתא דצדיקא כיון דקיימא באתר שכינתא יקרא דחזיא למיתב, קודשא בריך הוא קרי לאבהתא ואמר לון זילו ובקרו לפלניא צדיקא דאתא, ואקדימו ליה שלמא מן שמי, ואינון אמרין מארי עלמא לא אתחזי לאבא למיזל למיחמי לברא, ברא אתחזי למיחמי ולמחזי ולמתבע לאבוי. והוא קרי ליעקב, ואמר ליה אנת דהוה לך צערא דבנין, זיל וקביל (אולפניה) פני דפלניא צדיקא דאתא הכא, ואנא איזיל עמך, הה"ד (תהלים כד ו) ״מבקשי פניך יעקב סלה״, מבקש לא נאמר אלא מבקשי. אמר רבי חייא, מרישיה דקרא משמע, דכתיב זה דור דורשיו וגו'.

אמר רבי יעקב אמר רבי חייא (נ"א, עקיבא), יעקב אבינו הוא כסא הכבוד, וכן תאנא דבי אליהו יעקב אבינו הוא כסא בפני עצמו, דכתיב (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקב, ברית כרת קודשא בריך הוא ליעקב לבדו יותר מכל אבותיו