ספר הזוהר – חלק ג, דף רנד ע״א

מארי קבלה עלייהו אתמר ״לא תקח האם על הבנים״. ומארי קבלה אינון מארי תלמוד ואתמר עלייהו ״ושננתם״, ואוקמוה מארי מתניתין ״אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם״ דאינון שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.

ורזא דמלה ״כי יקרא קן צפור לפניך בדרך״ במארי מקרא. ״ועשית מנורת זהב טהור״ - הא אוקמוה ״ועשית מנורת״ - כלל, ״זהב״ - פרט, ״מקשה״ - כלל. וכמה מקראין מארי מתניתין אינון מרבין וממעטין כגון ״ריבה ומיעט״. אוף הכי מרבין - ״אל תקרי מה אלא מאה״. אוף הכי ״אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם״, ודרשינן מניה שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד כדאיתא בקידושין.

אוף הכי ״ביום כלת משה״ - כלת דרשינן ביה. אי תימא דדרשינן לון מנהו(?) כיצד מאלפא ביתא ולא מעצמן דאינון לית לון רשו לאוספא ולא למגרע אות מניה דהיא ו', או לאחלפא את דא באת אחרא. הא דכתיב ״כלות״ מלא באורייתא! מאן יהיב לון רשות למגרע אות מניה דהוא ו'?

הא לא אית הכא מלה דאתחליף באלפא ביתא, אלא על אלין תיבין חסרין דאינון מלאין, ומלאים דאינון חסרים, ועל כל פירושין דיכלין למעבד לקשטא כלה בתכשיטין דילה קב"ה מני למעבד כמה דיימרון ולמהוי מאמין לון. הדא הוא דכתיב ״על פי התורה אשר יורוך״. לאומן דחתך מאני לבושין דמלכותא ועבד מנהון חתיכן סגיאין. אינון דידעין אתרין דחסרין אלין חתיכות, או אלין דמשתארין אינון מתקנין אינון לבושין ושוין אינון חתיכות דאתוספן באתר דמעוטין, וחתיכות דאינון מעטין מוסיפין עלייהו. והאי איהו ״על פי התורה אשר יורוך״.

ואי תימא, אי כך הוא, מאי איהו דלזמנין טעי חד מנייהו ויימא "הדרי בי"? אלא עד דיעבדי הוראה מההיא מלה דחולקין עלה - יכיל ההוא דאקשי עלה למימר "הדרי בי" דלא כל מפרקי תכשיטין דכלה ידעין בחתיכות לאן אזלן עד דיהא פסק על בורייה, פרוקין דהלכות על בורייהון.

מנורה - שבע בוצינין דילה ״את שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך״, לקבל