ספר הזוהר – חלק ג, דף רנא ע״ב

״ושמרתם את המצות״. מצה איהי שמורה לבעלה דאיהו ו', וביה אתעביד מצוה. ומאן דנטיר לה לגבי יה(?) דגניזין במ"ץ מן מצה, ואינון י"ם ה"ץ. ומני קב"ה לברך לה שבע ברכות ליל פסח דאינון שבע הנערות דילה, שצ"ם חנכ"ל. ומני לאעברא מנהון חמץ ומחמצת דאינון עננים חשוכין דמכסיין על נהורין דשבעה ככבי לכת דאתמר בהון ״ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע״, חשוך כאשר בתחלה. דכל כך חשוכא דעננין דלהון דלא יכלין נהורין לאנהרא להון. ובגין דא ״ולא נודע כי באו אל קרבנה״.

רבי שמעון פתח ואמר, ״גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים״ (תהלים סח לא). ״גער חית קנה״ - דא קנה דאתאחד ביה עשו דאיהי קרתא דרומי רבתא, דנעץ גבריאל קנה בימא רבא ובנו עליה כרך גדול דרומי. קנה דחמץ. וכד ייתי פורקנא לישראל יתבר ליה.