דלג לתוכן הראשי
כוונות

ספר הזוהר – חלק א, דף קא ע״א

פרשת וירא - זהר

נפשי דא נפש דוד סטרא דמהימנותא, נפשו דא נפש דבר נש ממש בגין דכד יפוק מהאי עלמא, ונפשיה יסתלק בעובדין דכשרין, על מה דיתקיים בהו למיהך בין כל אינון קדישין, כמה דאת אמר (תהלים קטז ט) אתהלך לפני יהו"ה בארצות החיים, ובגין דלא נשא לשוא נפשי, ישא ברכה מאת יהו"ה וגו'.

תא חזי בתר דאתגזר אברהם הוה יתיב וכאיב, וקב"ה שדר לגביה תלת מלאכין באתגליא, לאקדמא ליה שלם, ואי תימא דהא באתגליא, וכי מאן יכיל למחמי מלאכין, והא כתיב (שם קד ד) עושה מלאכיו רוחות וגו', אלא ודאי חמא לון דנחתי לארעא כגוונא דבני נשא, ולא יקשה לך האי, דהא ודאי אינון רוחין קדישין, בשעתא דנחתי לעלמא, מתלבשין באוירי וביסודי דגולמין, ואתחזו לבני נשא ממש כחיזו דיוקנא דלהון.

ותא חזי, אברהם חמא לון כחיזו בני נשא, ואע"ג דהוה כאיב ממילה, נפק ורהט אבתרייהו, בגין דלא למגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא.

א"ר שמעון, ודאי כחיזו דמלאכין חמא לון, ממה דכתיב ויאמר אדנ"י באל"ף דל"ת, שכינתא הוה אתיא, ואלין הוו סמיכין דילה וכרסייא לגבה, בגין דאינון גוונין תלת דתחותה, וחמא השתא בגין דאתגזר, מה דלא הוה חמי מקדמת דנא עד לא

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?