ספר הזוהר – חלק ג, דף ריח ע״א

״ולא יכירנו עוד מקומו״ - על רוח דאתכליל רוחא זעירא ברוחא עילאה. האי איהו מתלא לאלין דלא עביד איבין - נטלין ענפין דיליה ומרכיבין ליה בענפא דאילנא אחרא עילאה (דא בדא) דעביד פירין ואתכליל דא בדא ועביד פירין. בההוא זמנא אתמר ביה ״ולא יכירנו עוד מקומו״. אוף הכי בר נש דיתיב בקרתא דיתבין בה אנשין בישין ולא יכיל לקיימא פקודין דאורייתא ולא אצלח באורייתא - עביד שנוי מקום ואתעקר מתמן ואשתרש באתר דדיירין ביה גוברין טבין, מארי תורה, מארי פקודין. דאורייתא אקרי 'עץ', הדא הוא דכתיב ״עץ חיים היא למחזיקים בה״. ובר נש הוא עץ דכתיב ״כי האדם עץ השדה״. ופקודין דבה דמיין לאיבא. ומה כתיב ביה ״רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא - אותו תשחית וכרת אותו״ - ״תשחית״ מעלמא דין, ״וכרת״ מעלמא דאתי. ובגין דא צריך לאעקרא (ס"א ליה) מההוא אתר ויתנטע באתר אחרא בין צדיקייא. מה בר נש בלא בנין אתקרי עקר ואתתיה עקרה - אוף הכי אורייתא בלא פקודין אתקריאת עקרה ובגין דא אוקמוה ״לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה״.

אתו חברייא ואשתטחו קמיה ואמרו ודאי כען אוליפנא חדושא איך אתכליל רוח ברוח כמאן דחזי מלה בעינא ואתבריר ליה. בקדמיתא הוה לן קבלה - וכען ברירו דמלה. ותו אתמר בחבורא קדמאה דהא ניחא ליה לסטרא אחרא לשלטאה על זכאה יתיר מכלא, ולא חייש כדין לכל עלמא.

אדהכי הא טולא אזדמן לגבייהו, וא"ל מנלן? מאיוב. דחזא קוב"ה דדרא הוו מחוייבין כלייה ואתא שטן לקטרגא. אמר ליה קוב"ה ״השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בכל הארץ?״ לאשתזבא ביה דרא. ואיהו מתלא לרעיא דאתא זאב למטרף עאניה ולמיבד ליה. מה עבד ההוא רעיא דהוה חכימא? יהיב ליה אמרא תקיפא ושמנה ורברבא מכולהו, ההוא דהוו מתנהגין אבתריה כולהו. וברעו לשלטאה על ההוא אמרא טבא שכח (נ"א שבק) לכולהו. מה עבד ההוא רעיא בשעתא דהוה זאב אשתדל בההוא אמרא? ברח רעיא עם עאנא ושוי לון