ספר הזוהר – חלק ג, דף רנא ע״א

אלא ודאי ״תועבת מצרים״ - דחלא ואלהא דילהון אקרי הכי. ועל דא כתיב ״הן נזבח את תועבת מצרים״.

אמר יוסף כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס, וההיא ארעא אפרישו לדחלא דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא, וכל מצראי חשיבו לאינון דרעאן לדחליהון כדחליהון. אעביד לאחי דירתון ההיא ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות. והיינו דכתיב (שם) ״כי תועבת מצרים״ - כל רועה צאן מחשבין לון כדחליהון.

א"ר יוסי והא תנינן כמה דאתפרע קב"ה מאינון דפלחי לע"ז - הכי אתפרע מע"ז ממש! וכי יוסף עביד לאחוי עבודה זרה?! אמר ליה, לא עביד יוסף לאחוי ע"ז, אלא עביד לון לשלטאה על ע"ז דילהון ולאכפיא עבודה זרה דילהון תחות ידייהו ולרדאה לון במקל. אמר יוסף אי ישלטון אחי על ע"ז דילהון - כל שכן דישלטון על גרמייהו, ובגין כך אותיב לון במיטב ארעא ואשליט לון על כל ארעא.

ועל דא אמרא דאיהו פסח אמאי? אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון הוה אימרא. אמר קב"ה מבעשור לחדש סיבו דחלא דילהון דמצראי ותפשו ליה ויהא אסור ותפיש בתפישה דילכון, יומא חד ותרין וג'. וביומא ד' אפיקו ליה לדינא ואתכנשו עליה. ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דילהון דתפיש בתפישה דישראל ולא יכלין לשזבא ליה - הוו בכאן והוה קשיא עלייהו כאילו גרמייהו אתעקידו לקטלא.

אמר קב"ה יהיה תפיש ברשותייכו יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון יתיה תפיש וביומא ד' אפיקו ליה לקטלא וייחמון ליה מצראי היך אתון עבדין ביה דינא. ודא קשיא להו מן כל מכתשי דעבד לון קב"ה, אינון דינין דיעבדון בדחליהון. לבתר דיינין ליה בנורא דכתיב ״פסילי אלהיהם תשרפון באש״.