ספר הזוהר – חלק ג, דף רמט ע״א

״ובחדש הראשון וגו'״

רבי אבא פתח: ״כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים״ (תהלים מב ב). האי קרא אוקמוה. כתיב הכא 'איל', וכתיב התם 'אילת'; בגין דאית דכר ואית נוקבא. ואע"ג דאית דכר ונוקבא - כולא חד. האי איל - איהו אקרי דכר ואיהו אקרי נוקבא. הדא הוא דכתיב ״כאיל תערוג״ ולא כתיב "יערוג". וכלא חד.

״אילת השחר״ (תהלים כב א) - מאי ״אילת השחר״? אלא דא איהי חיה חדא רחמנית דלית בכל חיון דעלמא רחמנית כוותה. בגין דבשעתא דדחיקת לה שעתא, ואצטריכת למזונא לה ולכל חיון - איהי אזלת למרחיק לארח רחיקא, ואתיאת ואובילת מזונא. ולא בעאת למיכל עד דתיתי ותתהדר לאתרהא. אמאי? בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון ותחלק לון מההוא מזונא. וכד אתת - מתכנשין לגבה כל שאר חיון, והיא קיימא באמצעיתא, ופלגת לכל חד וחד. וסימן ״ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו'״. וממה דפליגת לון איהי שבעה כאילו אכלה יתיר מיכלא מכלא.

וכד ייתי צפרא דאקרי שחר - ייתי לה חבלים דגלותא. ובג"ד אתקריאת ״אילת השחר״ על שם קדרותא דצפרא, דחבלים לה כיולדה, הדא הוא דכתיב ״כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו'״.

אימתי פלגת להון? כד צפרא בעי למיתי, בעוד דאיהי ליליא, וקדרותא סליקת לאנהרא. כמה דאת אמר ״ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו'״. כיון דאנהיר צפרא - כלהו שבעין במזונא דילה. כדין קלא חדא אתער באמצעיתא דרקיע, קארי בחיל ואמר ״קריבין - עולו לדוכתייכו! רחיקין - פוקו! כל חד וחד ליכנש לאתריה דאיתחזי ליה!״. כיון דאנהיר שמשא - כל חד וחד אתכניש לאתריה. הדא הוא דכתיב ״תזרח השמש יאספון וגו'״. ואיהי אזלת ביממא, ואתגליא בליליא, ופלגא בצפרא. ובגין כך אקרי ״אילת השחר״.

לבתר אתתקפת כגיבר ואזלת ואקרי 'איל'. לאן אתר אזלת?