ספר הזוהר – חלק ג, דף רמו ע״ב

חד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתא - כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא מטא זמניה - חד ממנא אית בגיהנם במוצאי שבת ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר ״האי דוכתא דפלניא״. וכל חייבין דגיהנם מסייעי לאוקדא ההוא דוכתא. ההוא ממנא קארי ואמר ״הִנֵּה יהו"ה מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה״ (ישעיהו כב יז). חייבין דגיהנם אמרי (שם) ״כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות וגו'״ . בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטא זמנייהו.

הא לן תלתא דגרמי ביש לגרמייהו כמה דאתמר.

(כאן שייך ר"מ שבסוף הספר סימן י"ב):