ספר הזוהר – חלק ג, דף רלה ע״ב

קנה - שית עזקאן בקנה מתחבראן כחדא ואינון אקרון ״בני אלים״. מפקי רוחא לנשבא על עלמא, ואתיין מסטרא דגבורה. וכד אינון מתחברן כחדא אינון כגוונא דשופר ואלין אקרו ״שופר״. שופר של איל של יצחק. אלים בני בשן. ״הבו ליהוה בני אלים אלים״ דיצחק, ומפקין רוחא וקלא. וההוא קלא נפיק ואערע בעבי מטרא ואשתמע לברייתא לבר. ועל דא כתיב ״ורעם גבורותיו מי יתבונן״ - דודאי מסטרא דגבורה קא אתיין. ובגין דא (ס"א ומה אמר ההוא קלא קול יהוה על המים אל הכבוד וגו') ״אל הכבוד הרעים יהוה על מים רבים״ - "אל רועם" לא כתיב, אלא ״אל הכבוד הרעים״ על ידא דבני אלים. ולית מאן דידע בשבחא דהאי קלא. הדא הוא דכתיב ״מי יתבונן״.

ושט - דבלע מיכלא ומתמן עאל לכלהו שייפין. .דא איהו רזא בדרגא ד״אשים״. ״אשים״ אינון קרבין מיד ובלעי ונטלי כלא, מגו אשא עלאה דכליל לאשים. ורזא דא ״אשי יהוה ונחלתו יאכלון״ (דברים יח א). אלין אכלין ובלעין, ושאר לא אכלין הכי. וכל בני עלמא לבר לא ידעין איך אכלין, ולאו רזא דלהון. אלא דרגין דלגו אינון ידעין ונטלין מנייהו.

ושט לית ליה בדיקה מבחוץ, דלא ידעי. אלא מבפנים ידעי ונטלי. עד דעאל לבי טוחנא ואשתחיק ואתבשל ונטיל כלא כבד כמה דאתמר. מאלין אשים נפקי דרגין, דאקדמי ונטלי מכבד בקדמיתא. ומאן אינון? אלין טוחנות, אכלי קרבין וטחני. ועל דא מדאתחרב בי מקדשא כתיב ״ובטלו הטוחנות כי מעטו״. אלין טחנין בקדמיתא. כיון דאתטחנן - אינון דשלטי עלייהו בלעי ונטלי, ואקרון וש"ט. אמאי? אלא ו' ש"ט. דיוקנא דוא"ו, איהו ושט כפוף.