ספר הזוהר – חלק ג, דף רלד ע״א

א"ל רבי שמעון לר"א: אלעזר ברי כל שאר שייפין דלגו רזא עלאה איהו! תא חזי, לבא הא אתמר. אבל לב דא איהו נורא דדליק, ואלמלא דזמין לגביה מלכא עלאה כנפי ריאה דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין - הוה אוקיד לעלמא ברגעא הדא.

פתח ואמר ״ויהוה המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש״ - אמאי אוקיד לון? בגין דכנפי ריאה לא נשיבו בההיא שעתא. וסתרא דכנפי ריאה - דא ״כנפי יונה נחפה בכסף״ (תהלים סח יד), ואינון רפאל וצדקיאל, ועלייהו אתמר ״עושה מלאכיו רוחות״ לנשבא תדיר קמי לבא:

טחול - פתח בוצינא קדישא ואמר ״ואראה את כל העשוקים שנעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים״ (קהלת ד א) - מאן אינון עשוקים? אלין ינוקין דאינון בתוקפא דאמהון, דסלקין מעלמא ע"י מלאך המות. וכי מלאך המות קטיל לון דאיהו עושק? אלא הדר ואמר ״ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם״ - מאן ההוא ״כח״? דא הוא דכתיב ״יהי מארת ברקיע השמים״, ודא הוא ״מארת״ חסר וא"ו. ודא לילית דאיהי ממנא דההוא ״עושק״, ואיהי אקרי 'טחול', ואיהי אזלת וחייכא בינוקי ובתר עבדת בהו רוגזא ודמעה למבכי עלייהו.

טחול לזינא דכבד אזלא - דא אברי בשני ודא ברביעי בעובדא דבראשית. ובגין דא לית סימנא טבא בשני וברביעי. כבד - מותא דרברבי, טחול - מותא דזוטרי.