ספר הזוהר – חלק ג, דף רכו ע״א

אינון דליליא כתיב בהו ״מחנה אלהים״, ואינון דיממא כתיב בהו ״זה״. ועל דא ״ויקרא שם המקום ההוא מחנים״ - תרין משריין.

והשתא משרין קדישין חמינא הכא! זכאה ארחי דאתינא הכא!

אמר רבי שמעון מאן דפתח פתחא - יימא!

א"ר אלעזר, תנינן, כל מאן דאמר ״תהלה לדוד״ בכל יום תלת זמנין - איהו בר עלמא דאתי. והא אתמר טעמא. אי בגין פרנסה ומזונא דכל עלמין - תרין זמנין אינון בכל יומא, בצפרא ובפנייא, דכתיב ״בתת ה' לכם בערב בשר וגו'״?! אמאי תלת זמנין בכל יומא? אלא תרין למזונא דבני אינשי ודכל עלמא, וחד למיהב תוקפא לההוא אתר דפתיחו ידוי. ותרין מזונין אלין משניין דא מן דא. וכלהו תלת מזוני כתיבי הכא * ״ואתה נותן להם את אכלם בעתו״ - דא מזונא דעתירי דיהיב מיכלא סגי בעתו. הא חד. * תרין דכתיב ״ומשביע לכל חי רצון״ - דא מזונא דמסכני דאינון שבעין מרצון ולא מגו מיכלא סגי. * תלת דכתיב ״פותח את ידך״ - דא תוקפא לההוא אתר דבפתיחו דידוי נפקא רצון ושבעא לכלא.

תו הכי אוליפנא דלא איהו אלא תרי זמני בגין מזונא ופרנסה בכל יומא. דאלין חיובא על בר נש. ואי אמר יתיר - לאו בגין חובה איהו - אלא בגין שבחא גו תושבחן דזמירות דדוד מלכא. מאי טעמא? בגין דפרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופרנסה דמאריה; מלכא ייכול בקדמיתא ולבתר ייכלון עבדוי. הדא הוא דכתיב ״באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי״ - לבתר ״אכלו רעים״. ״אכלתי יערי״ - דא צלותא דמיושב. ״עם דבשי״ - דא ק"ש.