ספר הזוהר – חלק ג, דף קכד ע״א

דאיהי ההיא דיוקנא דמתקטרין בה כל פקודין, ובה מתקטרין עשר ספירן.

כד בר נש עבד פקודא חדא ולא יתיר, ועביד לה בדחילו ורחימו דקב"ה - בגינה שריין עליה עשר ספירן! וכל מאן דקיים פקודא חד כדקא יאות - כאלו מקיים רמ"ח פקודין דעשה! דלית פקודא דלאו איהו כלילא מכלהו רמ"ח.

(עד כאן רעיא מהימנא של מצות תשובה)

אליהו! קום אפתח עמי בפקודין - דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא! דהא עלך אתמר בקדמיתא ״פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן״ - ו״בן אהרן״ ודאי! איהו אח דילי - ״אח לצרה יולד״ (משלי יז יז).

פתח ואמר:

פקודא לדון בדיני סוטה - הדא הוא דכתיב ״ועבר עליו רוח קנאה וקנא וגו'״. ודאי מתרין סטרין אשתכח - חד בשקרא וחד בקשוט. בגין דא ברוח שקרא - ״וקנא את אשתו והיא לא נטמאה״, ותנינא ״ועבר עליו וגו' וקנא את אשתו והיא נטמאה״.

וכי אית קושטא ברוח מסאבא?! אלא בבר נש מסטרא דאילנא דטוב ורע - תמן יצר הרע נחש. בזמנא דאית לבר נש אתתא שפירא בכל עובדין טבין דאתמר בה ״אשת חיל עטרת בעלה״ (משלי יב ד) - יצר הרע אית ליה קנאה, כגוונא דאשכחנא דקני אדם על אנתתיה עד דפתי לה וגרם לה מיתה. ולזמנין שליט עלה בחובין ומסאב לה. והא אתעבידת נבלה. ויצר הרע מסטרא דימינא דיליה דרגא דישמעאל אתקרי נחש. ומסטרא דשמאלא דרגיה דעשו סמאל אתקרי כלב, ממנא דגיהנם דצווח ״הב הב״. הדא הוא דכתיב ״לעלוקה שתי בנות הב הב״ (משלי ל טו). וברעותא דיליה למיכל נשמתא מסאבא בנורא דיליה - גיהנם. ״ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו״ בקשוט, ״והיא נטמאה״.

ובגינה אתמר ״ובת איש כהן״ - דא מיכאל, ״כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף״. ותמן אתוקדת ההיא זוהמא ואתלבנת איהי מינה ככסף דאתלבן בנורא וההוא עופרת דזוהמא אתוקד ואתעביד עפר ואתאביד.

כגוונא דא בישראל כד אינון מחללין אורייתא! קב"ה ייעול לון בגלותא דבני עשו ובני ישמעאל תחות שעבודא דלהון, דדרגייהו כלב ונחש. ואתדנו תמן. ובהון יתבררו ויתלבנו ויצורפו כצרוף הכסף וכבחון הזהב. הדא הוא דכתיב ״וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב״ (זכריה יג ט). עד דיתקיים בהו ״אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו״ (ישעיהו א יח).

ואילנא דטוב ורע - בגיניה אתמר ״ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו'״ (שמות טו כה). בגין דהוו ישראל עם ערב רב כלהו הוו אילנא דטוב ורע.