ספר הזוהר – חלק א, דף פח ע״ב

דהאי שמן דלעילא, קאים לארקא על דוד ושלמה, לאתברכא (על) בנוי, מנא לן, דכתיב ויעמוד השמן, כתיב הכא ויעמוד, וכתיב התם (ישעיה יא י) שורש ישי אשר עומד לנס עמים. תא חזי משלחן דלחם הפנים, דברכאן נפקין מתמן ומזונא לעלמא, לא בעי לאשתכחא ריקניא אפילו רגעא חדא, בגין דלא יסתלקון ברכאן מתמן, אוף הכי לא מברכין על שלחן ריקניא, דהא ברכאן דלעילא לא שריין על שלחן ריקניא. תא חזי מה כתיב, אני לדודי ועלי תשוקתו, אני לדודי בקדמיתא ולבתר ועלי תשוקתו אני לדודי לאתקנא ליה דוכתא בקדמיתא, ולבתר ועלי תשוקתו, דבר אחר, אני לדודי, דהא תנינן שכינתא לא אשתכחת עמהון דחייביא, כיון דאתי בר נש לאתדכאה ולמקרב גביה דקב"ה, כדין שכינתא שריא עליה, הה"ד אני לדודי בקדמיתא, ועלי תשוקתו לבתר, אתי בר נש לאתדכאה מדכאין ליה.

תא חזי אחר הדברים האלה, דרדף אברהם בתר אלין מלכין, וקטיל לון קב"ה, הוה אברהם תוהא, אמר דילמא ח"ו גרענא ההוא אגרא דהוינא אהדר בני נשא לגבי קב"ה, ואחידנא בהו לקרבא לון לגביה, והשתא אתקטילו בני נשא על ידי, מיד א"ל קב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה וגו', אגרא קבילת עלייהו, דהא כלהו לא יזכון לעלמין.

היה דבר יהו"ה אל אברם במחזה לאמר, מאי במחזה, אלא בההוא חיזו דרגא דכל דיוקנין אתחזיין ביה, אמר רבי שמעון תא חזי, עד לא אתגזר אברהם הוה חד דרגא מליל עמיה, ומאן איהו דא מחזה, דכתיב (במדבר כד טז) מחזה שדי יחזה, כיון דאתגזר, הוו כלהו דרגין שראן על האי דרגא וכדין מליל עמיה, הדא הוא