ספר הזוהר – חלק ג, דף קכה ע״א

כדין קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא - על מיא ודאי ״שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו״.

אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא!

״ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן״ (במדבר ה יז) - מאן העפר? הא תנינן כתיב ״הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר״ (קהלת ג כ). ״הכל היה מן העפר״ - אפילו גלגל חמה, כל שכן בני נשא דאשתכחו מניה.

א"ר יוסי: אִלו כתיב ״ומן העפר״ ולא יתיר - הוינא אמר הכי! אבל כיון דכתיב ״ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן״ - משמע דאחרא הוא!

אלא כתיב ״יתן כעפר חרבו״ (ישעיה מא ב) - אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב ״בקרקע המשכן״ - דאחידן לתתא. ועל דא 'יקח הכהן ונתן אל המים'

״מי המרים המאררים״ (במדבר ה יח) (במדבר ה כד) - אלין מי ימא דאינון מרירין.

מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא - כדין אקרון ״מי המרים המאררים״. ובגין כך מיא דימא דלתתא כלהון מרירין.

תא חזי האי ימא קדישא - כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן - כד מתפשטין - מתיקין אינון. * לזמנין מיין דימא מרירן. * לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי 'ימא דקפא', ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. * לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי.

ובכמה גוונין קיימא האי ימא! ״המים המאררים״ - בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא - כדין ״המים המאררים״. ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא.