ספר הזוהר – חלק ג, דף קכב ע״א

דכד בר נש אזיל באורחוי דאורייתא - משיך עליה רוחא קדישא עלאה. כמה דאת אמר ״עד יֵעָרה עלינו רוח ממרום״ (ישעיה לב טו). וכד בר נש סטי אורחוי - משיך עליה רוחא אחרא מסטרא אחרא, דהוא סטרא דמסאבא. וסטרא דמסאבא אתער מסטרא דנוקבא דתהומא רבא, דתמן מדורין דרוחין בישין דנזקי לבני נשא דאקרון 'נזקי עלמא'. דהא מסטרא דקין קדמאה אשתכחו.

ויתרו בקדמיתא כומרא לעבודה זרה הוה, ולההוא סטר הוה פלח, ומשך עליה רוחא מההוא אתר. ועל דא אקרי ״קיני״. לבתר ״נפרד מקין״ ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא.

דכל מאן דאתדבק ביה בקודשא בריך הוא ועביד פקודי אורייתא - כביכול הוא קיים עלמין; עלמא דלעילא ועלמא דלתתא. והא אוקמוה ״ועשיתם אותם״ כתיב. וכל מאן דעבר על פקודי אורייתא - כביכול פגים לעילא פגים לתתא, פגים לגרמיה פגים לכל עלמין. מתל לאינון מפרישי ימין דשאטי בארבא. קם חד שטייא בינייהו, בעא לנקבא וכו'.

ועל דא ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם וגו'״.

תא חזי ״והמה כאדם עברו ברית״ (הושע ו ז). אדם עבר על פקודא חד דאורייתא - גרים ליה לגרמיה מיתה, וגרם לכל עלמא! פגים לעילא, פגים לתתא! וההוא חובא תלייא עד דיקיים קודשא בריך הוא עלמא כמלקדמין, ויתעבר ההוא פגימו מעלמא. הדא הוא דכתיב ״בלע המות לנצח ומחה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דמעה מעל כל פנים וגו'״ (ישעיה כה ח).

ובגין כך ״כי יעשו מכל חטאת האדם״ כתיב - ״האדם״ - אדם קדמאה!

״למעול מעל ביהו"ה״ - דמאן דיפוק מרחמי וינקא מן דינא הוא גרים פגימו וכו'. ועל דא רחמנא לישזבן מחייבי דהאי עלמא ומן פגימו דלהון! כמה זכאין מסתלקי בגינייהו בר כל מה דגרמי לעילא ותתא!

רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי מאושא ללוד.

אמר רבי יהודה: "נימא מילין דאורייתא ונזיל!"

פתח רבי יהודה ואמר: ״כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו'״ (שמות כא לג).

מה כתיב בתריה? ״בעל הבור ישלם וגו'״ (שמות כא לד). ומה על דא כך - מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי - על אחת כמה וכמה!

אלא תווהנא דאף על גב דאבאיש עלמא - אמאי אית ליה תשובה, כמה דכתיב ״איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב״ ?

אלא ודאי דא מהניא להו בגין דעביד תשובה - כביכול הוא עביד ליה ממש. דהא מה דפגים לעילא - אתקין ליה. ובמה? בתשובה, דכתיב ״איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב״. ותשובה אתקין כלא! אתקין לעילא אתקין לתתא, אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא.

פתח רבי יצחק אבתריה ואמר: ״בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו'״ (דברים ד ל).

״בצר לך״ - מכאן דתשובה מעליא מכלא עד לא ישרי דינא בעלמא. דבתר דשרי דינא - תקיף חיליה! מאן יעבר ליה מעלמא ויסלק ליה?