ספר הזוהר – חלק ג, דף קכא ע״ב

כדין כרוזא קארי בעלמא - דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא - וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא! כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה - כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא!

תא חזי בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא - קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מאי טעמא? בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דבר נש, ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק בר נש מפומיה איהי כדקא יאות - מלה קדישא דאורייתא וצלותא - ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא, עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא.

וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה ממילין בישין מלישנא בישא - ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דבר נש. הדא הוא דכתיב ״משוכבת חיקך שמור פתחי פיך״ (מיכה ז ה).

ובגין כך ״אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון״ - אימתי? כש״אין ברוחו רמיה״.

״איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו'״ (במדבר ה ו)

תא חזי כתיב ״וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה וגו'״ (שופטים ד יא). וחבר הקיני מבני בנוי דיתרו הוה, כמה דאת אמר ״ויאמר שאול אל הקיני וגו'״ (ש"א טו ו). אמאי אקרי ״קיני״? והא אוקמוה. וכתיב ״את הקיני ואת הקניזי״ (בראשית טו יט).

ואתמר דעבד קנא במדברא כעופא דא בגין למלעי באורייתא ואתפרש מן מתא. ״נפרד מקין״ - אתפרש מההוא עמא דהוה בקדמיתא ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא. זכאה בר נש דזכי באורייתא, למיזל לאתדבקא באורחוי!