ספר הזוהר – חלק ג, דף קיא ע״א

״והתנחלתם אותם לבניכם וגו' לעולם בהא תעבודו וגו'״ (ויקרא כה מו) - פקודא דא לעבוד בעבד כנעני דכתיב ״לעולם בהם תעבודו״. ואינון מסטרא דחם דגלי עריין דאתמר עליה ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״ (בראשית ט כה). אמאי ״עבד עבדים״? אלא עבד לההוא 'עבד עולם' דאיהו 'עולמו של יובל'.

ואי תימא דהא אחוה דשם ויפת הוה! אמאי לא הוה הכי כוותייהו?! והכי מזרעא דחם הוה אליעזר עבד דאברהם - אמאי לא הוי כוותיה דנפק צדיק?! וקב"ה אודי בברכתיה כד בריך ליה לבן!

אלא ודאי הכא ברזא דגלגולא! ״גולל אור מפני חשך״ - עבדא דאברהם דנפק מחשך, ודא זרעא דחם. דיו לעבד להיות כרבו דאיהו אברהם דנפק מתרח עובד כוכבים ומזלות. ״וחשך מפני אור״ - דא ישמעאל דנפק מאברהם, ועשו מיצחק.

ורזא דא תערובת טפין באתר דלאו דיליה גרים דא. מאן דעריב טפה דיליה בשפחה מחלת בת ישמעאל או בבת אל נכר דאינון 'רע חשך', וטפה דיליה 'טוב אור' ״וירא אלהים את האור כי טוב״ -- מערב טוב עם רע! עבר על מימרא דמאריה דאמר ״ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו״ (בראשית ב יז). קב"ה בההוא דערב ארכיב ליה ואייתי ליה בגלגולא לקבלא עונשיה. חזר בתיובתא אשתדל באורייתא ואפריש טוב מרע דאינון ״אסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול״ - בדא אתפרש רע מטוב דאתמר ביה ״וייצר״ (בראשית ב ז) - יצירה לטב ויצירה לביש. באורייתא אפריש לון קב"ה, וירית ליה נשמתא מניה למהוי שלטא על תרוויהו - בחד דאיהו אור עלמא דאתי, ובחד דאיהו חשך עלמא דין. הדא הוא דכתיב ״ויפח באפיו נשמת חיים״. וכפום זכוון וחובין כמה דאוקמוה ״העושה מצוה אחת מטיבין לו״. בינוני זכוון וחובוי שקולין - פלגו זכוון לעילא ופלגו לתתא, ופלגו חובוי לתתא. ורזא דא ״מה שאלתך וינתך לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש״ (אסתר ה ו). צדיק גמור - כל זכווי לעילא וחובוי לתתא. רשע גמור - חובוי לעילא וזכווי לתתא.

ובר נש דחב באתגלייא - בתרין דרגין איהו.