ספר הזוהר – חלק ג, דף קי ע״ב

ובגין דא יהיב לון אורייתא משמיה - ״זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר״ (שמות ג טו). והא אוקמוה י"ה עם שמי - שס"ה. ו"ה עם זכרי - רמ"ח. בכל מצוה ומצוה קשיר לון לישראל בשמיה למהוי כל אבר ואבר דלהון חולק עדביה ואחסנתיה. ובגין דא ״זובח לאלהים יחרם וגו'״. צריכין ישראל לשתפא ליהו"ה בהליכה דלהון בהקיץ דלהון. הדא הוא דכתיב ״בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך״ (משלי ו כב).

קם ההוא תלמידא ואשתטח קמיה ואמר: "זכאה איהו חולקיה דמאן דזכי למשמע מלין אלין! כלהו שם יהו"ה בכל סטרא, ולא נפיק מניה לבר בכל סטרוי!"

**(בדפוס ווילנא כאן יש הפנייה אל [[זהר חלק ג כט א