ספר הזוהר – חלק ג, דף צג ע״ב

הדר ואמר ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״ - דלילה לית בלא יום, ולית יום בלא לילה, ולא אקרי 'אחד' אלא בזווגא חד. וקב"ה וכנסת ישראל אקרי 'אחד', ודא בלא דא לא אקרי 'אחד'.

תא חזי בגין דכנסת ישראל השתא בגלותא כביכול לא אקרי ״אחד״. ואימתי אקרי ״אחד״? בשעתא דיפקון ישראל מן גלותא וכנסת ישראל אהדרת לאתרהא לאזדווגא ביה בקב"ה. הדא הוא דכתיב ״ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד״ (זכריה יד ). ודא בלא דא לא אקרי ״אחד״.

תא חזי ״מועדי יהו"ה אשר תקראו וגו'״ - לזַמנא כלא לאתר חד, ולאשתכחא כלא בשלימו ברזא ד'אחד', ולמהוי ישראל לתתא גוי אחד בארץ. תינח קב"ה בכנסת ישראל דאקרי ״אחד״, ישראל לתתא דאינון זמינין כגונא דלעילא - במה יקרון ״אחד״? אלא בירושלם דלתתא אקרון ישראל ״אחד״. מנא לן? דכתיב ״גוי אחד בארץ״ - ודאי ״בארץ״ הם ״גוי אחד״; עמה אקרון 'אחד', ולא אינון בלחודייהו. דהא "ומי כעמך ישראל גוי אחד" סגי ליה! אבל לא אקרון 'אחד' אלא ״בארץ״ - בזווגא דהאי ארץ כגוונא דלעילא. ובגין כך כלא קשיר דא בדא, זווגא חדא. זכאה חולקהון דישראל!

״ששת ימים תעשה מלאכה״ (ויקרא כג ג) - אתמר והא אוקמוה:

* ״רבי יוסי ור' חייא הוו אזלי בארחא וכו'״ עד ״הושיעה ימינך וענני״ - כבר נדפס בפ' ויחי יעקב דף רכ ע"א שורה ראשונה (ושייך כאן). ואלו החלופים מצאתי בין כתוב בהעתק לבין הכתוב שם. * שורה כ"ג במקום ״עלמין״ מצאתי ״צולמים״. * שורה כ"ה במקום ״יעדי״ - ״דיני גריע'״. * שורה כ"ו במקום ״ידיה״ מצאתי ״דינא״. * שורה ל"א ״מי יתן ערב ודא כד נהרא סיהרא וליליא אתתקן בנהורא״. * שורה ל"ה במקום ״עובדין״ מצאתי ״בריין״

עמוד ב * שורה ה' ״בית חילא״. * שורה ו' ״יצרתיו היינו וענף עץ עבות. אף עשיתיו.״ * שורה י"ד ״לחירו ועל דא קרינאי ליה יום הראשון דא בספרא דאגדתא ושפיר הוא״. * שורה כ"ה ״דאבא בג"כ כלא יאה ולא בסימא לפירין ולא עביד פירין״. שם - ״הדין״ צ"ל ״תרין״. * שורה כ"ו ״לבירא ד"א״. * שורה כ"ט ״יעקב״ צ"ל ״בירא״. * שורא ל"א ״דא בדא״ צ"ל ״דא שלא דא״. * שורה ל"ג צ"ל ״אע"ג דבהאי נחל דינא לא אשתכח ביה״. * שורה ל"ה צ"ל ״דצדיק איכא וכנישו רברבא נפקי מנייהו״. * שורה ל"ו צ"ל ״מנייהו לא איבא ולא טעמא״. שם - ״וכלא שפיר ועל דא אתרוג בשמאלא״

ובסוף המאמר מצאתי כתיב ״דכתיב״.

״ביום השמיני עצרת תהיה לכם״ (במדבר כט לה) - דהא יומא דא ממלכא הוא בלחודוי, חדוותא דיליה בהו בישראל. מתל למלכא דזמין אושפיזין - אשתדלו בהו כל בני היכליה. לבתר אמר מלכא, "עד כאן אנא ואתון אשתדלנא כלהו באושפיזין וקרבתון קרבנין על שאר עמין בכל יומא. מכאן ולהלאה - אנא ואתון נחדי יומא חד! הדא הוא דכתיב ״ביום השמיני עצרת תהיה לכם״. ״לכם״ - לקרבא קרבנין עלייכו. אבל אושפיזי מהימנותא במלכא משתכחו תדירא. וביומא דחדוות דמלכא כלהון מתכנפי עמיה ומשתכחן. ועל דא כתיב ״עצרת״ תרגומו ״כנישו״. והאי יומא - יעקב הוא רישא לחדוותא, וכל אינון אושפיזי חדאן עמיה. ועל דא כתיב ״אשריך ישראל מי כמוך״ (דברים לג כט), וכתיב ״ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר״ (ישעיהו מט ג):

״ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וגו'״ (ויקרא כד ב) - א"ר אלעזר הא אוקמוה, אבל אמאי אסמיך קב"ה פרשה דא לפרשת מועדים? אלא כלהו בוצינין עלאין - כלהו בוצינין לאדלקא משח רבות עלאה והא אתמר. ועל ידייהו דישראל מתברכאן עלאין ותתאין ואדליקו בוצינין, כמה דאוקמיה דכתיב ״שמן וקטרת ישמח לב״ (משלי כז ט) - חדוותא דעלאין ותתאין: