ספר הזוהר – חלק ג, דף סג ע״ב
פרשת אחרי מות
אלא רזא דמלה הכי הוא - בכל מה דאתעביד - בעי בר נש זמין לההיא מלה. אית בר נש דברכתא אתקיים על ידיה יתיר מאחרא!
תא חזי מה כתיב ביה בכהנא? ״טוב עין הוא יבורך״ (משלי כב ט) - אל תקרי ״יבורך״ אלא ״יברך״. בגין דהוא הוה זמין דיתקיים ברכתא על ידיה בהאי. ואית בר נש דהוה זמין לאתקיימא לווטין על ידיה! ובכל מה דישגח - לייתי לווטייא ומאֵרה ובעיתותא, כגון בלעם דאקרי ״רע עין״, דהוה זמין בכל ביש ולא הוה זמין לטב. ואע"ג דברך - ברכתיה לא ברכתא ולא אתקיים. וכד הוה לייט - כל מאן דלייט אתקיים, ואפילו ברגעא חדא. ועל דא כתיב ״שתם העין״ (במדבר כד ג) - בכל אתר דעיניה שלטא - אתלטייא.
תא חזי מה כתיב ״וישת אל המדבר פניו״ (במדבר כד א)? בגין דיתער מההוא סטרא ההוא דשלטא תמן, וייתי בדילטורייא עלייהו דישראל. מה כתיב בהו בכהני? ״טוב עין הוא יבורך״ - דהוא הוה זמין בהאי ושארי ברכתא באשגחותא דיליה. ועל דא תנינן - יסטי בר נש אפילו ממאה ארחין ולא יערע בבר נש דאית ליה עינא בישא!
אוף הכא! ״ושלח ביד איש עתי״ - דהוא זמין להאי ורשים להאי. וכהנא הוה אשתמודע ביה * חד עינא יתיר מאחרא פורתא, * סורטא דעל עינא אתחפייא בשערין סגיאין, * מכחלא עינא, * ולא מסתכל במישר.
האי הוא בר נש זמין להאי וכדקא חזי ליה. ועל דא כתיב ״ביד איש עתי״.
בגוש חלבא הוה בר נש דבכל אתר דמחי בידוי הוה מית ולא הוו בני נשא מקרבין בהדיה. בסוריא הוה בר נש דבכל אתר דאסתכל אפילו לטב - כלא אתהפך לביש. יומא חד הוה חד בר נש אזיל בשוקא והוו אנפוי נהירין. אתא ההוא בר נש ואסתכל ביה - ואתבקע עיניה. בגין כך בכלא הוה בר נש זמין להאי ולהאי. ועל דא כתיב ״טוב עין הוא יבורך״ - אל תקרא ״יבורך״ אלא ״יברך״.
ותאנא: האי בר נש דהוה אזיל למדברא - כד מטא ביה בההוא שעירא - הוה סליק לטורא ודחי ליה בתרין ידוי. ולא הוה נחית לפלגות טורא עד דאתעביד שייפין שייפין. וההוא בר נש הוה אמר ״כך ימחו עונות עמך וכו'״. ובגין דסליק ההוא קטיגוריא ואתעביד סניגורא דישראל - כדין קב"ה כל חובייהו דישראל וכל מה דכתיב באינון פתקין דלעילא לאדכרא חובייהו דבני נשא - נטיל לון ורמי לון כהאי גוונא לאתר דאתקרי ״מצלות ים״. הדא הוא דכתיב ״ותשלך במצלות ים כל חטאתם״ (מיכה ז יט):
תאנא: ״ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת״ (ויקרא טז ה).
״ומאת עדת״ - בגין דיהא מכלהו ויתכפר לכלהו. דהא כל חובייהו דבני ישראל הכא תליין וכלהו מתכפרי בדא, ולא סגי מבר נש חד.
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.