ספר הזוהר – חלק ג, דף מד ע״א

דהא בההוא זמנא דמתכנשי עמא קדישא לאעברא ההוא ערלה מקמי ברית - קודשא בריך הוא כניש כל פמליא דיליה ואתגלי ודאי לאעברא לההוא ערלה לעילא מקמי ברית קיימא קדישא. דהא כל עובדין דישראל עבדין לתתא - מתערי עובדא לעילא. ובההוא זמנא אתדחייא ההוא ערלה מכל עמא קדישא לעילא.

ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא לאשראה ההוא ערלה בגויה - ברזא דכתיב ״ונחש עפר לחמו״ (ישעיה סה כה), ״ועפר תאכל כל ימי חייך״ (בראשית ג יד). מכאן דלא אצטריך לאנהגא קלנא בההוא אתר, אף על גב דמעברי ליה מקמי האי ברית. ודוכתיה כד מתעברא מהאי ברית - עפרא איהו! דהרי בתר דההוא נחש אתעבר מקמי אדם - קודשא בריך הוא שוי ליה מדוריה בעפר דכתיב ״ועפר תאכל כל ימי חייך״. וכיון דקודשא בריך הוא כד אעבר ליה מקמי אדם שוי מדוריה בעפרא ואתקין ליה - כך בההוא גוונא ממש אנן צריכין כד מעברין לערלה - לאתתקנא ליה עפרא למהוי ביה מדוריה!

כל בר נש אצטריך לקרבא ההוא ברא קרבנא לקודשא בריך הוא בחדוה, ברעו דלבא, למיעל ליה תחות גדפוי דשכינתא. ואתחשב קמי קודשא בריך הוא דאיהו קרבנא שלים לאתקבלא ברעוא. וקרבנא דא כגוונא דקרבנא דבעירא! דא לשמונה יומין ודא לשמונה יומין, דכתיב ״וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה״ (ויקרא כב כז) - במעבר עליה חד שבתא. כיון דאעבר עליה חד שבתא - כדין - ״יֵרָצֶה״ דא לקרבנא ודא לקרבנא. אמאי? בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבת רזא דברית קדישא. ועל דא כלא ברזא עלאה איהו!