ספר הזוהר – חלק ג, דף טז ע״ב

אמר רעיא מהימנא, דוכתין אית בגיהנם רשימין למחללי שבתות בפרהסיא ולא חזרין בתיובתא מאותו חלול. וממנן עלייהו. ואוף הכי דוכתין אית בגיהנם לאינון דמגלי עריין, ולאינון דמגליין פנים בתורה שלא כהלכה, ולאינון דשפכין דם נקי, ולאינון דאומין לשיקרא, ולאינון דשכבין עם נדה או בת אל נכר או זונה או שפחה. ואוף הכי לעובר על שס"ה לא תעשה - לכל חובא אית דוכתא בגיהנם וממנא עליה! ושטן - יצר הרע דיליה - ממנא על כלהו חובין ודוכתין וממנן דיליה!

ואי הדר בתיובתא מה כתיב? ״מחיתי כעב פשעיך״ (ישעיה מד כב) - אתמחו רשימין דרשיעיא דדוכתא דגיהנם מכל חובה וחובה.

ואית חובין רשימין לעילא ולא לתתא, ואית דרשימין לתתא ולא לעילא, ואית דרשימין לתתא ולעילא. אתמחון לתתא - אתמחון לעילא בתר דאהדר בתיובתא.

ועוד אוקמוה מארי מתניתין ״רשע עונותיו חקוקים לו על עצמותיו, צדיקים זכויותיו חקוקים לו על עצמותיו״. אמאי? בגין למהוי רשימין בין בעלי חוביהון לאשתמודעא בהו. וקלא נפיק עליה "האי רשע איהו! ישרפו עצמותיו בגיהנם!".

ואוקימנא, נשמות של רשעים הן הן המזיקים בעולם. ודינא דלהון אוקמוה עלייהו מארי מתניתין דנשמתהון נשרפת ונעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. ובמאי אתוקדון? באש דכרסייא, דאתמר ביה ״כרסייה שביבין די נור גלגלוהי נור דליק״ (דניאל ז ט) - מארבע חיון דאשא דסחרין לכורסייא דדין דאיהי אדני - ״דינא דמלכותא דינא״.

וההוא נהר אתמר ביה - ״נהר די נור נגיד ונפק מן קדמוהי״ - נשמתהון דצדיקייא טבלין ומתדכין ביה, ונשמתהון דרשיעי נידונין ביה, ואתבעירו קמיה כקש לפני אש. והיינו אש אוכלת אש.