ספר הזוהר – חלק ג, דף טז ע״ב

תו פתח ואמר: ״אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף״ (משלי טז כח).

״איש תהפוכות ישלח מדון״ - כמה דאמרן ״חייביא עבדי פגימו לעילא״. ״ונרגן מפריד אלוף״ - מפריד אלופו של עולם, ודא קודשא בריך הוא.

דבר אחר: ״איש תהפוכות ישלח מדון״ - מהו ״יְשַׁלַּח״? ישלח לאינון נטיען ״מדון״ - דינקן מסטרא דדינא. ״ונרגן מפריד אלוף״ - כמה דאמרן ״חייביא עבדין פגימו לעילא״. ״מפריד״ - דיחודא לא אשתכח; מפריד למטרוניתא ממלכא, ולמלכא ממטרוניתא. ובגין כך לא אקרי ״אחד״, ד״אחד״ לא אקרי אלא כד אינון בזווגא חדא.

ווי לאינון חייביא דעבדין פרודא לעילא! זכאין אינון צדיקייא דאינון מקיימין קיומא דלעילא, וזכאין אינון מאריהון דתשובה דתייבין כלא לאתרייהו!

ועל דא תנינן אתר דבעלי תשובה יתבי - צדיקים גמורים לא יתבי ביה! מאי טעמא? אלא אינון אתתקנו באתר עלאה, באתר דשקיו דגנתא משתכח מתמן. ודא הוא תשובה. ועל דא אקרון "בעלי תשובה". ואלין אתתקנו באתר אחרא דאקרי 'צדיק'. ועל דא אלין יתבין באתר עלאה, ואלין יתבין באתר זוטרא.

מאי טעמא? אלין תייבין מיא לאתרייהו מאתר עלאה דנהרא עמיקא עד ההוא אתר דאקרי 'צדיק'. וצדיקים גמורים נגדין לון מההוא אתר דאינון יתבי להאי עלמא. ועל דא אלין עלאין, ואלין תתאין.

זכאה חולקיהון דמארי תשובה וזכאה חולקיהון דצדיקייא דבגיניהון עלמא מתקיימא!

הדא הוא דכתיב ״והיה כי יחטא ואשם וגו'״. מה כתיב לעילא? ״או מצא אבדה וכחש בה וגו'״ - דהא בגין דא אסתלק קודשא בריך הוא מכלא, כביכול קודשא בריך הוא לא אשתכח בקיומיה דהא כנסת ישראל אתפרשא מאתרהא. הדא הוא דכתיב ״אבדה האמונה״ (ירמיה ז כח) - מאי ״אמונה״? דא כנסת ישראל, כמה דאת אמר ״ואמונתך בלילות״ (תהלים צב ג). ״אבדה האמונה״ כמה דאת אמר ״על מה אבדה הארץ״ (ירמיה ט יא). וכלא חד. והא אוקימנא ״אבדה״ - ולא "נאבדת" ולא "אבודה".

כגוונא דא ״הצדיק אבד״ (ישעיה נז א) - "אבוד" או "נאבד" לא כתיב, אלא ״אבד״. הדא הוא דכתיב ״אבדה האמונה״. בגין כך ״והשיב את הגזלה או את האבדה וגו'״: