יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 14

ומזה נבין ענין ששב החמה לאחורים בימי חזקיה עשר מעלות והוא כי וודאי אימת יש לחמה כח להקיף ולהגיע למערב ולהתדבק בשפעת אלוה ולהיות הולך וסובב כשהשכינה קצת בהסתר ובסוד צמצום שכינתו כביכול אבל אם יתגלה שכינת עוזו ברב גילוי א"א לחמה לסבב ולהלוך לצד מערב ומכ"ש הלבנה כי יאכלנו אש הגדולה ומי יקרב אל הקודש ולכך לעתיד כשיהי' גילוי שכינה לא יהיה כח ביד חמה ולבנה לסבב כנ"ל ולכך נאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות ומעין גילוי שכינה זו היה בימי חזקי' כי אז החלו ימי משיח לולי שחטא כנ"ל והתחיל אור השכינה להיות מבהיק ומאיר יותר בגלוי ואם כן כשהחמה הגיע לצד מערב והרגיש' אור גדול של שכינה ושמש ה' מהר חזרה לאחור לבל תכב' באש ה' ויהי' לה כליון כשאר שרפי מעלה שמתקרבין אל הקודש ואש אוכלתן כמבואר בפייט ובכל דוכתי ולכך שבה לאחורי' כפי ששיערה בעצמה שתוכל לסבול וחזרה לאחורי' יו"ד מעלות ולפירש"י היה כמו עשר שעות ע"ש וזהו הי' ענין נס דחזקיה רק השפעת שכינה צריך להיות רק אם הוא צדיק גמור הוא אפי' בח"ל אבל מי שאינו צדיק גמור הוא דווקא בא"י כי הארץ גורם השפעת שכינת קדשו ולכך לדרוש המופת שהיה בארץ כי שפטו שקדושת ארץ גורם השפעת שכינה ולכך נזורה החמה לאחור וכן חזקיה בעצמו לא תלה שהוא כדאי לגילוי שכינה רק מקדושת א"י ולכך מאן הוא לומר שירה רק הארץ כי בסיבתה וקדושתה קרה זה ולכך פתחה הארץ לומר שירה וזהו מאמרם גנאי לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה ארץ והיינו שחושבים שאינם כדאי לגילוי שכינה כי אם בזכות א"י וזהו גנאי להם למיעוט ערכם ובזו יובן הקושיא שיש במה שדרשו ובא שמש בצהרים זהו יומו של יאשיה המלך וגבי מיתת אחז פירש"י נמי ששקעה השמש שלא בעונתה ונתקצר היום עשר שעות וא"כ מקרה א' לעובר ואינו עובר חס ושלו' אמנם ידוע כי כל תנועת הגלגלים המה בקול ושיר כדדרשינן במדרש שאמר יהושע לחמה דום שכשהיא הולכת אומרת שירה ואמרה מי יאמר שירה במקומי אמר יהושע אני אומר והיינו כי ע"י שירה יכולים להתדבק בשפעת שכינה בהגיעה למערב וכן כל מלאכי מעלה בהגיע שפעת' אומרי' שירה ועי"כ יכולת בידם לקבל שפע וכל כוחות רוחנים אפילו הממוני' על עופות מחצבים ודוממי' אין להם יכולת לקבל שפע ולהשפיע כ"א בשירה וזהו פרק שירה של כל עופות וכדומה וכ"כ האר"י ז"ל ובעל חסד לאברהם להדיא וכאשר יחדלו לומר אין להם יכולת להתדבק כ"כ וזהו קול של תנועת גלגלים אפי' חכמי יונים מודים עד שאמרו בשם פיטאגראס שאמר בהיותו אויר צלול והארץ שקטה מהומי' שומע קול תנועת הגלגל אבל עכ"פ הכל תלוי בשירה וידוע במות ואיבוד רשעים רינה לעומת זה במות צדיק ח"ו לשורר לפני ה' ויקרא ה' צבאות לבכי וקשה סילוקן יותר מחרבן בה"מק וכן באיבוד רשעים מוסיפים כח בפמליא של ה' ולהיפוך במות צדיקים מתישים כחו ולכך במות אחז שהיה החמה יכול לשורר בכפלים על אבוד רשעים והיה מוספת כח אם כן כחה עז לרוץ מהר לצד מערב להשתחוות נכח פני ה' ולכך רצתה מהר בגלגלה וכן כל כוכבים עד שנתקצר היום לרב מרוצת הגלגלי' אבל בהריגת יאשיה היה להיפוך כי בהריגתו לא היה סיפק ביד השמש לומר שירה וגם תש כחה לכך כשהיא היתה באמצע היום כשנהרג לא היתה יכולה לזוז ולילך לצד מערב כי תש כחה להתקרב לשכינה וגם אין בידה לשיר באבל הזה ואנה תלך להתדבק בשכינה בלי שירה ולכך נשארה עומדת נסתרה בנרתיק שלה שיש לחמה נרתיק מסתתרת בו והוא עובר גלגל שלו וזהו בא שמש בצהרים שעומדת באמצע רקיע בלי נטיה ויש אפשר לומר עוד סמוכים לזה דבפרק חלק פרכינן למה שוקעת במערב ליתן שלום לקונה ותיתי באמצע רקיע משני הגמרא משום פועלים ומשום עוברי דרכים ומדנקט תרווייהו ש"מ דמשום חד לא הוי' שוקעת במערב וא"כ בת"ח שמת הכל בטלים מן מלאכה בלא"ה ואם כן לא שייך משום פועלים ולכך בא שמש בצהרים וזהו מאמר ירמיה איכה יועם זהב כי נודע וכמ"ש מהרש"א כי זהו מכח חמה ואמר איכה כהה הזהב ונשתנה מראה של כתם הטוב ואמר שהיה בעבור שנהרג יאשיה כמאמרם אבני קודש תשתפכנה בראש כל חוצות ודרשו חז"ל על דמו של יאשיה ואם כן בא השמש בצהרים ופסקה כח של חמה ולא היה כח לגמור הזהב והכתם על תכליתו ובצבעו ולכך יועם הזהב ונשנה כתם כי בעו"ה ע"י סיבה מקרית זהב מלא סיגים כי לא נזדכך כראוי ע"י חמה ונשוב להנ"ל ע"י חזרת חמה בימי חזקיה נתמעט שירה של מקום מהחמה ואם כן היה ראוי על חזקיה לומר תמורת החמה שירה כמו שעשה יהושע וכמש"ל והוא לא אמר שירה ולכך נענש ובזה יובן דברי הגמ' שם בסנהדרין שאמר על הך דחזקיה כיוצא בו ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וכו' תנא גנאי למשה וסייעתו שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ויאמר ברוך יש להבין מה ענין כיוצא בו להנ"ל ומה בא ללמדנו בזה אבל הענין כך דהא בים ביקשו מ"ה לומר שירה ולא הניחן הקב"ה כדכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה הרי דלילה ההוא לא אמרו שירה ומבואר במדרש ילקוט ישעיה וירמיה ביום אומרים קדוש ובלילה ברוך ואם כן הם שלא אמרו שירה בלילה מיעטו לומר ברוך אם כן הי' ראוי למשה וסייעתו שנעשה הנס בעבורם לומר ברוך תמורת המ"ה וזהו כיוצא בו כמו שהי' מוטל על חזקי' לומר שירה תמור השירה שלא אמרה החמה כן גנאי למשה וסייעתו שהי' להם לומר ברוך כנ"ל עד שבא יתרו ואמרה וא"ש ודוק מכל הנ"ל נלמוד גודל שלימות התדבקות בה' וזהו אלינו בני ישראל נאמר בקרא ואתם הדבקים בה' ואם כן עלינו להזהר מבלי נכוה באשו הגדולה ולכך חובה עלינו להתפלל ולקרוא ק"ש בכוונה שהיא שירה שלנו ואם אומרים אותו בכוונה בודאי נוסיף כח להתדבק בשפעת אלוה בניי אחיי צאו וראו כמה פחד יש לכוכבי מעלה בגשתם אל הקודש לבואה במערב לקבל שלימתן בהשפעתן ואיך לא נהיה חרידים זעים וחלים בבואנו לבה"כ מקו' רנה ותפלה וכן בב"המ מקום תורה אשר שם שכינת קדשו ואין לה' בעולמו אלא תורה ותפלה ונחנו באים להתדבק בו ומטובו חיינו איך לא נגור ונפחד בצירי' ובהלה באימה וביראה ולא יהיה קלות ראש בב"הכ בשיחה בטילה דברי צחוק והיתול וקורות הזמן הלא בעו"ה מערת פריצים היה לנו בית זה בו ישיחו כל ענייני מ"ומ בו ידברו איש ברעהו ואשה רעותה אין נעדר משיחה בטילה שחוק וקלות ראש עד שענין תפלה בטל במעוטו וברב דברים לא יחדל פשע ופתי הקריבהו נא לפחתך מושל ארץ אם בעמדך לפניו תוכל לדבר בדברים כאלה הלא תשים סכין בלועך ולמה פרץ בב"הכ אשר הוא לנו למקד' ישתבח יוצר אדם אשר שם לו מימינו ומשמאלו מלפניו ואחריו דברים ללמוד ממנו אורחת ישר הן מן שמים ממעל והן מכל צפור כנף אשר יתנהגו באימה בדרך ארץ כמאמר איוב מלפנו מחיתו ארץ וכו' אוי לנו מה נענה ליום הדין וחשבון אשר בעו"ה כל שערי תירוצים ננעלו גשו נא אלי אחינו בני ישראל הסירו מכשול עבדו את ה' ביראה למדו נא מחיות הקודש דאמרינן בגמ' דחגיגה כתיב שש כנפים וכתיב ארבע כנפי' לאחד ומשני לאחר החרבן נתמעט שני כנפים ואיזו נתמעט אותן שאומרי' בהם שירה ולהבין למה נתמעטו שני כנפים ואותן שאמרו שירה וגם קושי' התוספות דחד קרא כתיב בשרפים וחד באופנים אך יובן ע"פ מש"ל דהחיות וכל מ"ה כשמתקרבים לעלות למעלה להתדבק באור השם ולהנות מאורו אין שוהים לבל יאכלם אש הגדולה ויחזרו למקורן רק עולים ויורדים תיכף כמ"ש עולים ויורדים והחיות רצוא ושוב וכשעולים עולים בשירה כמ"ש לעיל וזהו שאנו מדלגין באמירות קדוש קדוש להורות באמירות קדוש שהוא שיר שלהם עולים כלפי מעלה ובהפסק חוזרים למטה וכן באמירת קדוש השני וכן השלישי ואינם שוהים שם כדי אמירת שלש קדושות בפעם אחת וזהו קפיצה ודילוג שלנו והבין והנה רבוי כנפים מורים על עוצם הטיס' ורב העלי' כי מי שיש לו ב' כנפים יותר יעוף משיש לו רק א' כאשר החוש מעיד ולכך אלו קדושי מעלה אם יש להם ששה כנפים יותר עולי' ועיפות מעלה מעלה מהיות להם רק ד' כנפי' ואם כן קושית הגמ' שפיר דידוע דמדרגת אופני' וחיות הקודש נשגב ממעלת שרפי' כנודע וכמו דאמרי' בגמ' דחולין פ' גיד הנש' דשרפי' אינ' מזכירי' השם רק לאחר ג' תיבות משא"כ אופני' לאחר ב' תיבו' וא"כ קושית הגמ' שפיר דישעי' ראה בשרפי' שש כנפי' מורה על עוצם עליה לשכינה ואיך ראה יחזקאל באופני' וחיות היות מעלתם נשגב רק ד' כנפי' פחות העלי' וטיסה וע"ז משני הגמ' כי לאחר חורבן אין להם כח לעלות כל כך ולכך נתמעטו הכנפים לבל יהרסו לעלות אל ה' והטעם כי ידוע כי העולי' באור ה' טבע חיותם להתדבק באור ה' ונועם עליון וצריך שמירה יותר ויותר לבל יתדבק בתכלית וכמ"ש לנדב ואביהוא בקרבתם אל ה' וימותו וכבר נודע כי טבע אש לעלות מעלה מעלה לשוב למקורו ולכך בחסד ה' לבל יהיה לנו כליון ח"ו נאמר ממרו' שלח אש בעצמותי כי אז מהר האש לעלות למעל' למקורו ולא עש' בנו כליה וכך דרכו אש של מעל' דאינו מכלה והסנה אינו אוכל כי אינו שוהה להתדבק בגש' ולכלותו כי טבעו לשוב למעל' למקורו ומבלי להתדבק בחומר ארצי' כאשר האריכו זה לפעמים בכתבי האר"י ז"ל וקודם חורבן היה כל פמליא של מעלה מקבלים מאור ה' במקדש ה' כי משם תצא אורה והשפעה לכל כדכתיב בישעיה ראיתי את ה' יושב על כסאו ושוליו שהן העלולי' ממנו והן מלאכיו מלאים היכל ה' הרי שכולם עומדים בהיכל ולזאת יותר נקל להתדבק למלאכי מעלה אשר באש יסודם כמבואר בפייט יוצר של ר"ה וחיות בוערת גחלי אש וכו' ע"ש קרוב אל השכינה כי מהר יכולי' להיות חוזרי' לאחוריהם כטבע אש לילך למקורו ממטה למעלה ולכך אין להם כ"כ פחד ומתקרבים לשכינה ויש להם שש כנפים אמנם בשוממות מקדש ה' והם מקבלים שפע למעל' אם יוסיפו לעלות בשש כנפים ובלא"ה טבע אש לעלות תמיד מעלה מעלה לא יהיה ביכולתם להנזר אחור מנועם ה' ואש ה' תאכל אותם אם לא ישובו מהר אחור וזהו לא יהיה סיפוק בידם לרב נועם ה' ולכך אינם עולים כ"כ בקרוב ומרחוק יעמדו לכך אין להם רק ארבע כנפים למעט הטיס' וע"ז אמר באיזה אופן נתמעט לבל יוכלו לעלות כ"כ למעלה נגד עוצם התשוקה לחזות בנועם ה' וזהו תכלית הבריאה אשר כל עלולים נאצלים מתאוי' להתדבק בקירוב גמור ומוחלט לה' ואמר אותן שאומרים בהם שירה נתמעטו כי אין להם כח לעלות לאור ה' אם לא בשירה אבל כאשר יחשו אין בהם כח לעלות למעלה כ"כ ותש כוחם לעוף כנשר בשמי' ומרחוק יעמדו ויש להם רק ד' כנפים וזה ברור ונכון והנה מזאת ילמוד אדם כמה צריך להיות באימה ויראה לפני ה' וביחוד במקום קדשו בבה"כ ובה"מ ומכ"ש בעת התפללו לפני ה' ישפוך שיחו וקורא ק"ש שהוא שירה של ישראל והורשה להם להזכיר השם אחר שתי תיבות איך לא יחיל באימה ובירא' וחיל ורתת אוי לנו בהזכרנו ש"ש לבטלה ובעו"הר הורגל לדבר ולהזכיר בלשון נכר שם ה' דרך משל בלשון אשכנז גאט ובלשון צרפית זהו מורגל בפיהם אדיא וזהו הזכר' ש"ש על מגן ובמקום טנופת כמה חיילי מרום מזדעזעים בהזכירם שם ה' מלך עולם ושם דהוא בכל לשונות יהיה איזה לשון שיהיה וזהו אריכות הגלות כל מקום שהזכרת ש"ש מצוי וכו' וכותבים השם בנייר מחוק וכל ניירות מושלכים במקום אשפתות ועשו חז"ל י"ט בבטלו מבלי להזכיר שם בשטרות שלא יהיה מוטל באשפה ומה נעשה אנן והכל כי בעו"ה יראת שמים מתמוטט אצלינו ואין מורא הקב"ה אצלינו כמורא בשר ודם מה שבאמת בטבע הבריאה הוחק ההיפוך ומאנו עדת ה' להביא ראיה כי לא לעמל יולד אדם לאכול מפרי חמדת הארץ ולהיות מתענג בנועם מגדים כ"א לשלמות והשכל וחכמת ה' וד"מ הלא כמו שחוש השמיעה הוא באזנים וחוש הראות בעינים כן חוש הריח בחוטם ונראה אם ישמע אדם דבר המתקבל לאוזן שיר יפה וקול נעי' או ספורי מעשה בקורות הזמן מה שתאב לשמוע או דרוש נאה לאיש אשר ינחת בקול דרושי' לכל חפציה' יוכל להתמיד הענין יום או יומים לא ירעב ולא יצמא לא יחלש לבבו ולא יצר לו וכן אם יראה בעינו דבר חדש מתקבל לעין במראות או מה שעושי' בשחוק שקורין אפערא או עניני אש להגדיל שמחה או צחוק וכדומה ג"כ לא יצר לבבו לא ירעב וכדומה אולם אם יתן לו דבר המריח בטוב וראשי בשמי' להריח ובחוטמו אף שיתן לו כח ויתמיד בו שעה מ"מ ירעב ויצר לו ויחלש לבבו ויתאב לאכול ולשתות והטעם נ"ל הואיל וחוש שמיעה וראי' הם כלים ושערים לקנין מושכל' כי בם יבחין אדם מה שראה ושמע מושכלות ראשונים ויביא אות ומופת ממה ששמע ומה שראה בעינים לברר החמת מהשקר ולהוליד הקדמת אמיתות מופתים נאמנים ולהציב עליו בנינים למודים תורנים מוחקרים לידע מה אפשר להיות ומה לא אפשר וכן הכל לכן הנפש אשר כל ענינם ותכלית התדבקם בגוף לקנין שכל ומדע רוצה בחושים אלו ומסייע להן בכל דבר חפץ ואפילו הם רואים ושומעים לפעמים בלתי נאותים כוף כל סוף הם הכנה למושכלת וע"י נקנה השכל את אשר לעשות ולהשכיל ואת אשר למאס ולרחק וזהו פרי עצת הנפש ולכך יש לו חיזוק ונפשו מתאוה למאוד לכך לא יחלש לבבו משא"כ חוש הריח שאין לקנין מושכלת כלל רק לקנין וחיזוק גשמי וזה אין כאן עזר בנפשו ולכך לא יקום להיות נפשו משתאה לו ויחלוש לבבו בהתמיד הענין בלי אכיל' וכדומ' ולכך טוב שם טוב שהוא קנין שלימות בראיה ושמיעה משמן טוב שהוא בחוש הריח שמריח למאוד וכך אמר שלמה במשלי עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם הרצון כי הראיה ושמיעה הם כלי נפש והשכלת השם ומתייחסים לפועל השם ולא לפועל טבעי כשאר חושי' שהמה רק לקיום הגוף ומפעלותיו וכליו כלי רעים אמנם יש עוד מופת אחר כי אם יעלה בלב איש פחד ומורא מבשר ודם דרך משל שאנשי מלחמה יהרגהו ויתמיד ויעמיק זה הענין במחשבתו לא יהי' ימים מועטים שיחלה בחולי מעלאנקלי שהוא מרה שחורה ובחדרי משכבו יחרד וילפת אף כי הדלת סגור ויאמר הנה באים הנה לתופשו ולמרחוק ינוס מקול צפור ורדף אותו קול עלה נדף וכל יום יתגבר הענין עד שימות פתאום פתאום הי' מכחו ולעומת זה אם יקבע איש בלבו מורא שמים ויצייר במחשבתו רוממות קדושת שמו ונורא הוא וגדולת עולמים שברא אשר נחנו אפי' כנקודה קטנה אינה נחשבים לנגד עולמות שברא הלא יתמלא חלחלה ורתת מלפני ה' וכל יום ויום יוסיף להתגבר ביראה כי יותר שמתחיל ביראת השם יותר יוסיף לירא את השם כי אין קץ לגדולתו ובכל זה לא יחל' ולא יגיע במדרגת מרה שחורה או שום בלבול בדעתו וכדומה אדרבה יהיה כולו מחמדים ואהוב ומיושב בדעתו וזה כי בירא' כזו בחר הנפש וזהו טבעו של אדם ולכך נוצר ועל דבר זה נכר' ברית טבע הבריאה ולכך הטבע מסייעתו משא"כ ביראה של שטות שאין הטבע הוסד לכך א"כ עושה דבר נגד טבעו ולכך יצר לו ויחלש כחו וזהו מאמר הפסוק יראת ה' לא יחליש רק תוסיף ימי' ואדרבה יחזיק גופו ויוסיף לו בריאות אבל שנות רשעים אשר יראת' כסלת' בהבלי עולם ופחד ילדי זמן הם מקצרי' שנות רשעים ויגוע בלא עתו ומזה נלמוד לעשות ולהתדבק בנחלת ה' כנ"ל ונשוב להנ"ל כי תחת כסא כבוד היו סובבים שבעים שרים והם נושכים כסא ה' והם ע' שרים לע' משפחות אדמה אבל כשהיה שכינת קדשו במקום מקדש למטה היה לו ג"כ שבעים כי זהו מספר הנרצה לה' אבל היו שבעים זקנים סנהדרין והמה יקראו ג"כ שרים כדדרשינן שררך אגן הסהר אלו סנהדרין ושרי' למעלה הן בפרידא כי משם יפרדו הגוים והוא דור הפלגה כנודע ולכך נקראי' בלשון רבים שרים והוא מנין עשרים ע' שרים אבל למטה הכל כאחד יחשב ושפה אחת ונקראי' בלשון יחיד שר הוא בסוד עשר ע' שר וגם השר למעל' כשמקבל השפע וצריך להיות ע"י שיר למעל' וכמש"ל וידוע כי העול' העליון ביו"ד ועולם התחתון בה' כמבואר בגמ' להדי' בי"ה ברא' ולכך השר שמתדבק בשירתו למעלה ביו"ד נעשה מן שר שיר בתוספת יו"ד ולמטה בזה העולם התחתון נעשה שר"ה ובחיבור עי' עשרה וזהו מעול' לא ירדה שכינה למטה מעשר' הן שבעי' סנהדרים הן נושאי מרכבה שכינה למטה וזהו מאמר הקרא עשיתי לי שרים ושרות ועיין שם במהרש"א ששניה' מיני שיר רק אחד הוא ל' זכר והוא השיר ששרו הלוי' בב"המק ושירה ל' נקבה והיינו כנ"ל כי שיר הוא מעלמא עליון שרי' וכן אמרו במד' דעכשיו השירה הזאת בנוקבא בעול' התחתון אבל לעתיד דיהיה הכל בעולם עליון נאמר שירו לה' שיר חדש ולא שירה חדשה ולכך נאמר על מושב סנהדרין שער עלי שער שהוא ע' שר היוצא מזה הכל היה תלוי בשיר' ומזו תבינו מה שאמרו משבטלו סנהדרין בטלו שיר וזה אמרו זקני' משע' שבתו והיינו שער הנ"ל ע' שר ופסקה שר כנ"ל וא"ש הדור אתם ראו איך בטלה טוב' מישראל בעו"ה בגולה ואיך היו שרי' כאילי' לא מצאו מרעה וא"כ איך נאמר לשיר בזה"ז בשיר ושמחה של שטות לילך במחול בחורים ובתולו' אוי לנו כי חטאנו הלא ראוי היה משחרב הבית לגזור על עצמינו מבלי לישא נשים כלל רק אין גוזרין על הצבור גזרה שאי רוב הצבור יכולים לעמוד בו וא"כ מה לנו להרבות בשטות וריקוד בחורי' ובתולו' ואיך נשמח ונגיל בראות אבדן שלמתנו חכמת תורתנו מקור חיינו בית מקדש ה' ואבדנו חזון וצופה וממש לא נשאר בנו שום לחלוחית ורוח חיוני בכל אופן הלא טוב לנו שבתנו בין תנור לכירים בוכה ומבכה כאשה על בעל נעוריה וכאבל יחיד אולי ישקיף ה' לשוש אתנו כמשוש חתן על כלה ואז נשמח' ונגיל' ואמת כי עצבות מדה מגונה מאוד אצל אדם והוא המבטל האדם מכל שלמות ומוליד לו הפסד בנפשו וגופו וכל ימי עני רעים בזה וזהו כוונת הגמ' בתענית ר"ב שאל לאליהו איזהו מנייהו בן עו"הב בשוקא אמר אלו תרי שאל מה עסקיה אמר גברי דבדיחי אנן וכד חזינן גברי דמעצבי חזינן דמבדחי' דעתי' וכד חזינן גברא דאית ליה קטטא עבדין שלמא בינייהו עכ"ל ויש להבין מה זו שאלה ומה נ"מ וכי אחותו ובתו היה מבקש ואיך השיב אליהו על אנשי' אשר עודנו בחיים שהם בני עו"הב הלא אין הקב"ה מייחד שמו על חי אפילו על אבות עולם ועמרם אבי משה כי בקדושי' לא יאמין וביותר קשה וכי בשביל שהמה בני בדיחי דעתיה ומסירין העצבות מבני אד' ורודפי שלו' היו בני עוה"ב הרבה שלימות צריך לקנין עו"הב במה שעדיין חסר אף דעושים כל זה ודבר זה מצוי אפילו בב"א שאינם בני תורה ובעלי שלימות ונקל הוא זה לקנות בו שלימות עו"הב והלצנים מושכי קשת נבל וכנור בקיאים בזה עד למאוד אבל הענין להגשים תענוג עוה"ב א"א להיות דהוא תענוג רוחני למאוד ולא יצוייר בגשם ענין רוחני כלל עד שאמרו חז"ל כי הנביאים לא ראו לעוה"ב כי הוא עין לא ראתה והכוונה בזה להמתיק ולהראותו עליו כעין גשמי א"א ואם אמנם נמשול אותו בדרך משל לומר כי יש בו מנועם עליון שישכנו הצדיקים לנצח בלי עצב כלל ויעברו ימים עד עולם ואין עצבות כ"א חדוה וגיל וזהו תכלית התענוג כי לא יצוייר בשום תענוג גשמי שלא יהיה עצבות מעורב בו כי אם יאכל וישתה הרבה הלא מלבד שתוליד לו חולי אף גם אם יתן לו עוד מעדנים והוא שבע הלא יתעצב וכדומ' בכל תענוגים ובפרט שלא ימלט בתענוגים שלא יקרה לו בין כך צער בהעדר אוהביו וכדומה בהפסד ממון או חטא ופשע כללו של דבר א"א תענוג בלי עצב אבל לעוה"ב הכל בנועם ותענוג בלי עצב כלל וכן עוד התענוג שיהיה שם לאין מספר בג"ע נפשות צדיקים מיום הוסדה עולם ואין קול קטט וצוחה שם הכל שלום עושה שלום במרומיו ובעה"ז היצוייר משתה של אלף איש אוכלים וחוגגים בתמידות שלא יהיה לו קטט ומריבה והלא לאו כל דעות שוים זה אומר בכה וזה אומר בכה ומזה ימשך ריב וכעס ישפוך לארץ מרירתו והוא המהפך שמחה לתוגה עונג לנגע זהו הנמשל בעוה"ב כי תכליתו לא יושג בגשם והנה מחכמת איש ויושר פעלו לראות להיו' נהנה בעוה"ז מעין עוה"ב כפי אפשרי ואז יוטעם מטעם נועם עליון ולכך מה יעשה איש ויראה בדמות דמות עוה"ב יהיה שמח בכל עסקו לא יתעצב לשום דבר ויתן אל לבו הלא כל הקורות מגיעים מפי ה' אשר לו נתכנו עלילות אשר הוא הטוב אמיתי ולו לבד יאתה שם הטוב וא"כ למה זה אעצב כי הוא יודע הטוב והישר והאמת ואם יראה אחד מתעצב ינחמהו וגם לא יהיה מרגיל בקטט וידרוש שלום וא"כ כשיהיה הכל שלום ובשמחה וחדוה יטעם טעם עוה"ב ועליו נאמר עולמך תראה בחייך ואז יראה קצת ענין עוה"ב ובזה יחמוד לעוה"ב ויבחין ההבדל במקצת כיתרון אור מחושך וידע איך שוא עמל איש על אדמה ואשרי מי שעמלו בתורה ויראת ה' וזהו מה ששאל ר"ב לאליהו אם יש אנשים שיש להם עוה"ב בזה עולם שטועמים מעין עוה"ב כדי שיכלו להשיג ענין עוה"ב והשיב לו אלו אנשים רואים בחייהם וחקר אחרי מעשיהם למען דעת קצת ענין וטוב עוה"ב ואמרו לו כי הם תמיד שמחים בלי עצבות וגם מרחיקים הקטט וריב ורודפי שלום מזה הבין ר"ב שהוא ענין דמות עוה"ב כי ימים אלו ודאי ימי נחת ונועם ולימים אלו יקראו ימי טובה ורצון וממנו יקיש איש על עוה"ב כמה מהנועם ותענוג ועדן יש בו ולכן שמעו אלי תשליכו עצבות הזמנים וקחו עמכם להתעצב על העדר כבוד ישראל ותורתו וחורבן בית תפארתינו כמאמר הנביא שישו אתה משוש כל המתאבלים וכו' והסירו שמחה של שטות והוללות ובפרטות במחול בחורים ובתולות: