צל״ח – ציון לנפש חיה – ברכות – קטע 32

שם דיקא כמי דקתני ביטל וכו' אף דגם גבי ק"ש תני ביטל ואפ"ה דעת קצת פוסקים דאפי' שכח אין לה תשלומין צ"ל דמשום תפלה תני ביטל:

ד"ה איבעי' להו וכו' לא בעי וכו' מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית וכו'. נסתפקתי לר' יהודה דמוסף זמנו רק עד שבע שעות אם שכח ולא התפלל אם יש לו תשלומין במנחה אם אמרינן כיון שעדיין יום הוא וראוי להקריב בו קרבנות אף שאינו ראוי שוב למוסף יש לו תשלומין מידי דהוה אתפלת שחרית אף ששוב אינו ראוי לתמיד של שחר אפיה אף לפי ספיקו של בעל הבעיא דמנחה אין לו תשלומין בערבית דעבר יומו בטל קרבנו ולא אמרינן רחמי נינהו וכו' אפ"ה שחרית יש לו תשלומין במנחה אף שעבר זמנו של תמיד של שחר לא אמרי' עבר זמנו בטל קרבנו כיון שראוי לשאר קרבנות א"כ הה"ד מוסף או דלמא שאני שחרית ומנחה דשם תמיד חד אף שזה בבוקר וזה בערב והרי הוא זמן לתמיד של בין הערבים אבל מוסף אחר שבע שעות אינו ראוי עוד לקרבן מוסף כלל לר' יהודה ולקמן דף ך"ח ע"א נדבר עוד מזה. ולכאורה יש להוכיח דאין לה תשלומין דהרי לקמן דף ך"ח ע"א ר"י אומר מתפלל של מוסף וכו' שזו עוברת וכו' ואי ס"ד שיש למוסף תשלומין במנחה א"כ גם מוסף אינה עוברת שהרי יש לה תשלומין. ואולי כיון שזמנה האמיתי עובר מקרי עוברת שהרי שכר תפלה בזמנה שוב לא יהי' לו. וקצת יש להוכיח שאף שיש תשלומין אפ"ה מקרי עוברת מדלא הוכיחו התוס' כאן דמוסף אין לה תשלומין מדקרי לה ר"י מצוה עוברת אלא ודאי כמו"ש שאף שיש לה תשלומין מקרי עוברת מזמנה הקבוע לה. ואף שכתב המג"א בסוף סימן רפ"ו שאם הוא סמוך לערב יתפלל מוסף תחלה לפי שמנחה יש לה תשלומין בערבית הרי שמנחה בקרא אז אינה עוברת לפי שיש לה תשלומין אף שהיא עוברת מזמנה האמיתי. שאני התם שמוסף יודחה לגמרי אף מתשלומין ונגד זה מיקרי אז מנחה אינה עוברת שאינה עוברת לגמרי. ולקמן דף ך"ז ע"א נדבר עוד מזה:

ע"ב למימרא וכו' כמאן דלא צלי ומהדרינן לי'. נלע"ד דהיינו דמה דאמר ומהדרינן לי' היינו בשאר מוצאי שבתות אם שכח הבדלה בח"ה מהדרינן לי' דלדעת המקשה כיון דלא עלתה הראשונה לחובת שעתי' מכלל דכמאן דלא צלי דמי ואמנם עתה שני' עלתה לו לחובת שעתי' ולתשלומין שוב לא יתפלל לדברי רבינו יהודה בתוס' בד"ה טעה וכו' ולכך הוצרכו התוס' להביא ראי' מדברי רב אלפס שכתב בהדיא שעתה צריך לחזור ולהתפלל כדי להקדים חובת שעתי'. ומתורץ מה שנתקשה מהרש"א בדברי התוס':

שם ורמינהו וכו' קשיא. כתב הרא"ש בשם רבינו האי דאע"ג דקאמר קשיא כיון דלא קאמר תיובתא לא נדחית מהלכה דטעמא דמסתבר הוא דכיון דמבדיל בשני' גלי דעתי' דזו היא לחובת שעתא ולכך ראשונה לא עלתה מטעם שהקדים התשלומין לחובת שעתי' ואי לא אבדיל בשתיהן עלו לו וכן הוא בתוס' בשם רב אלפס. ונסתפקתי במי שלא התפלל שחרית ולא נזכר עד סמוך לערב ועדיין לא התפלל מנחה ואין שהות ביום רק לתפלה אחת ואם יתפלל אותה של מנחה נדחית של שחרית לגמרי לפי דברי התוס' בעמוד הקודם דאחר זמן שקל תפלות ליכא שוב תשלומין אם אמרינן דאלים חובת שעתא להקדימה אפילו במקום שיודחה התשלומין לגמרי או דלמא היכי שזו עוברת לגמרי היא קודמת לחובת שעתא שאינה עוברת לגמרי שהרי למנחה יהי' תשלומין בערבית. והנה הלבוש נתן טעם למה חובת שעתי' ברישא הוא משום דחובת שעתא מקרי תדיר לכך צריך להקדימה עיין בריש סימן ק"ח. ולפי"ז נראה דכאן יקדים התשלומין דבמקום שיודחה שאינה תדיר לגמרי דחינן מעלת התדיר שהרי פסק המג"א בס"ס רפ"ו שאם הוא סמוך לערב יקדים של מוסף לשל מנחה לפי שמנחה יש לה תשלומין בערבית והרי מנחה היא תדיר. ואמנם בלי דברי המ"א להביא ראי' מדברי רבי יהודה בברייתא לקמן דף ך"ח ע"א דסובר מתפלל של מוסף תחלה ואח"כ מנחה שזו עוברת וכו' הרי דר"י לטעמי' שמוסף היא עוברת דחינן מעלת התדיר שבמנחה דשאני התם שהתדיר עכ"פ לא יודחה מזמנו שהרי מנחה שמנה עד הערב. משא"כ נדון שלפנינו יודחה מנחה מזמנה. אבל מדברי המג"א הוא ראי' שגם בדברי המ"א נדחה מנחה לערבית. ואין לדחות דשאני מוסף דהוא אז חובת שעתי' כמו מנחה לכך דחינן מנחה שיש לה תשלומין שלא יודחה מוסף לגמרי משא"כ בנדון שאנו עוסקים שכבר נדחה משעתי' שוב לא דחינן מנחה שהוא חובת שעתי' מזמנו כלל. דהרי לדעת הלבוש כל מעלת חובת שעתא הוא משום תדיר דזה מחשב תדיר והרי מנחה כנגד מוסף הוא תדיר ממש ואפ"ה לא משגחינן בתדיר במקום שיודחה שאינו תדיר לגמרי וכ"ז לדעת הלבוש. אבל המע"מ בר"פ דחה טעם הלבוש וכתב טעם אחר על הקדמת חובת שעתי' נדחה סברה זו וא"כ אפשר דדחינן שחרית לגמרי כדי שלא להקדימה לחובת שעתי':

שם ת"כ דריב"ח אברהם תקן וכו'. הנה לא קאמר הש"ס כאן על ברייתא זו נימא תהוי תיובתא דריב"ל כדאמר לקמן באידך ברייתא דתניא כותי' דריב"ל דאמר נימא תהוי תיובתא דריב"ח. ונראה משום דריב"ל סוף התנאים היו ולא שייך למימר עליו תיובתא מברייתא דאיהו תנא ופליג. ועוד נלע"ד דברייתא זו לא אמרה בפירוש שהאבות תיקנו תפלות הללו חובה לדורות רק אמרה שהמה תיקנו שלש תפלות הללו ואולי לעצמם תיקנו ולא לדורות ואנשי כה"ג שתיקנו לדורות נגד תמידין תיקנום וליכא תיובתא על ריב"ל. ובהכי ניחא דקאמר לקמן נימא תהוי תיובתא דריב"ח. ולכאורה קשה איך שייך תיובתא כיון דאיכא ברייתא דמסייע לי' ולפי מה שכתבתי ניחא דהך ברייתא אינו מסייע לי' לחלוטין:

שם שהרי אברים ופדרים וכו'. משמע מכאן שזמן תפלת ערבית כל הלילה דאף דלקמן דף כ"ז ע"ב קאמר מאי אין לה קבע וכו' לתני כל הלילה אלא מאי אין לה קבע כמ"ד ת"ע רשות וכו' מ"מ גם זה בכלל שזמנה כל הלילה וכ"כ רבינו יונה בהדיא כדמוכח כאן דקאמר ומ"מ אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי או"פ וכו' קרבים והולכים כל הלילה והנה לא מצינו שום סיג בתפלת הערב ואם כי ממילא הוא מסויג שהרי קיי"ל כר"י דף ד' ע"ב דגם ערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה וכיון שק"ש שצריך לקרות לכתחלה קודם חצות ממילא צריך לסמוך לה תפלת ערבית וק"ו לריב"ל דאמר תפלת באמצע תקנום א"כ צריך להקדים ת"ע לק"ש של ערבית מ"מ קשיא ברייתא זו דמשמע שזמנה כל הלילה וצ"ל דנ"מ לנשים דפטירי מק"ש ולדידהו זמן ת"ע כל הלילה וצריך טעם למה לא עשו סיג. ולדברי רש"י בריש מכילתין במשנה ראשונה שכתב רש"י שם בסוף המשנה דבהקטר חלבים ואברים לא אמרו בו חכמים עד חצות ולא עשו בו סיג ניחא כיון דת"ע הוא נגד הקטר או"מ כשם שנא עשו בהם סיג כך לא עשו בת"ע סיג. אבל לדעת הרמב"ם דגם בה"ח אמרו ע"ח ועיין מ"ש בחידושינו שם בריש מכילתין ואעפי"כ פסק בפ"ג מהל' תפלה הל' וי"ו שזמנה מתחלת הלילה עד שיעלה ע"ה. וצ"ל כיון שהיא רשות לכך לא עשו סיג. ואמנם זה ניחא לדידן דקיי"ל ת"ע רשות אבל לרבן גמליאל דסובר לקמן בדף הסמוך שהיא חובה א"כ גם בה ראוי לעשות סיג וקשה במשנה בריש מכילתין שבאו בניו מבית המשתה ואמרו לא קרינו את שמע ומסתמא גם תפלת ערבית לא התפללו ובפרט לר"י דגם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה הרי שאם לא קראו את שמע גם ערבית לא התפללו ומדוע שאלו רק על ק"ש ולא שאלו על תפלה ומסתמא בזה ס"ל כאבוהון דת"ע חובה דבשלמא לענין ק"ש שאלו כיון דרבים פליגי על ר"ג במפורש בדף ט' ע"א אבל בת"ע דר' יהושע לחוד פליג מסתמא הם כאבוהון ס"ל וא"כ שיך גם בתפלה סיג ולמה לא שאלו על תפלה וצ"ל דעל תפלה ודאי ידעו שאינו אלא משום סיג כי מצד עצמה מהי תיתי לא יהי' זמנה כל הלילה כי או"פ מדאורייתא כשרים כל הלילה ולכן בדיעבד בודאי יש להם זמן אבל בק"ש שאלו אולי חכמים ס"ל דזמן שכיבה אינה אלא עד חצות. ועוד אפשר שלכך לא שאלו על תפלה לפי שיש לה תשלומין בשחרית שיתפלל שתים אבל ק"ש אין לה תשלומין להיש חולקים בס"ס נ"ח ובלימוד התלמידים הרחבתי הדבור בזה לפרש אריכות דברי ר"ג לבניו שאמר ולא זו בלבד וכו':

שם ואסמכינהו רבנן אקרבנות. נלע"ד דהיינו לענין זמנן שיהי' כפי זמן הקרבנות דאל"כ כיון שכבר תיקנום האבות למה הוצרכו שוב רבנן לאסמכינהו כלל על קרבנות:

רש"י בד"ה שני' עלתה וכו' הואיל והבדיל בה וכו'. עיין מהרש"א. ולענ"ד רש"י רמז בזה לדברי רבינו האי שמביא הרא"ש דמסיים בשמעתין קשיא ולא מסיק בתיובתא דלא משבשתא ושאני הכא דגילה דעתי' במה דאבדיל וכו' אבל אם לא הבדיל גם בשני' אז היתה זו עולה לשל שבת והראשונה לשל מוצאי שבת:

תוס' ד"ה טעה וכו' כתב רבינו יהודה וכו' אינו מרויח כלום וכו'. וכתב המג"א בס"ס ק"ח דאם בלילה ג"כ ר"ח לכ"ע יחזור ויתפלל דהא ירויח שיאמר יעלה ויבוא. ובספר בנין אריאל השיג עליו שהרי שני ימים ר"ח הוא מספק וממ"נ אם ביום הי' ר"ח איך יאמר יעלה ויבוא בלילה ואם בלילה הוא ר"ח א"כ ביום אינו ר"ח ולא טעה כלל בתפלתו ביום ואיך יתפלל עתה יעלה ויבוא בתשלומין של תפלת היום. ואני אומר שהתקנה שתיקנו שלא יהיו מקבלים עדות החודש אלא עד המנחה במס' ר"ה דף ל' ע"ב מפני שנתקלקלו הלוים היא לא על חודש תשרי לבד היתה כי אם על כל חדשי השנה שבכלם שייך תקלה זו שבודאי בכל ר"ח הי' שיר ובפרט לדברי הרמב"ם בפ"ג מקידוש החודש שהתקלה היתה בקרבן מוסף פשיטא ששייך בכל החדשים וכן משמע שם מדברי הרמב"ם שעל כל קבלת עדות החודש של כל חדשי השנה היתה תקנה שהרי לא הזכיר שם ראש השנה כלל ולא חודש תשרי אלא סתם דבריו על כל קבלת עדות החודש ואף ששוב אחר החורבן התקין ריב"ז שיהיו מקבלים עדות החודש כל היום מ"מ כי היכי דאמרי' במס' ביצה דף ה' ע"ב דאף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה דמי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ה"נ אמרינן כן בכל חדשי השנה וכל ראשי החדשים שהם שני ימים הם קדושה אחת לענין תפלה ושפיר קם דינו של המג"א ואמנם בשני ימים טובים של גליות אם טעה בשביעי של פסח או ביו"ט ראשון של שבועות או בשמיני עצרת במנחה והתפלל תפלת חול לא יתפלל ערבית שתים:

ובסוגיא זו יש לי תמי' על בעל הלבושים דאיהו כתב דהא דחובת שעתא קדים הוא מטעם תדיר ואיהו פסק בסי' תרפ"א כדעת המחבר ורמ"א דנר חנוכה קודם להבדלה וא"כ הטעם דאפוקי שבת מאחרינן דוחה מעלת התדיר וא"כ כיון דבסוגיא מבואר דבחובת שעתי' מבדילין ובתשלומין אין מבדילין א"כ ראוי שהתשלומין תוקדם לחובת שעתא מטעם דאפוקי שבתא מאחרינן וא"כ למה אמרי' כאן דמבדילין בראשונה ולא בשני':

ד"ה יעקב וכו' תימא דאמר בפרק ג"ה וכו'. עיין בחידושינו למס' חולין ישוב לזה:

ד"ה איבעי' להו תימא וכו' וי"ל אי אמרינן עד ועד בכלל וכו' ולא אמרינן עבר זמנו וכו' אפי' במזיד. ויל"ד בדברי הרא"ש שכתב שאף דליתי' לדרבנן דאמרי עד חצות וכו' אם טעו וצלו אחר ד' שעות שכר תפלה יהבי לי' שכר תפלה בזמנה לא יהבי לי'. א"כ הדק"ל מה חומרא יש אם אמרינן עד ועד בכלל הלא גם בתר כן מצי להתפלל. ואי לענין שכרו אם כמו בזמנה דינו מסור לשמים איזה שכר יתן לו. ואמנם הרא"ש כתב היכי דטעו וא"כ י"ל דבמזיד לא מצי מצלי כלל ושפיר קם תירוץ של התוס'. אבל הטור בסי' פ"ט כתב אם עבר וכן הרמב"ם בריש פ"ג כתב ואם טעה או עבר והתפלל אחר ארבע שעות יצא ידי חובת תפלה. צ"ל דבדיעבד קאמרי שהתפלל אחר ד' שעות אבל לכתחלה אסור לו להתפלל:

דף כ"ז ע"א היכי משכחת לה שתי תפלות בהדי הדדי וכו'. לכאורה יש להוכיח מסוגיא זו כדברי התוס' בתחלת הסוגיא דתפלת מוסף ודאי אין לו תשלומין כיון דעבר יומו. דאל"כ קשה דלמא לעולם עד ולא עד בכלל ופלוגתייהו דר"י ורבנן מיירי בשכח מלהתפלל מוסף ולא נזכר עד סמוך לערב וגם מנחה עדיין לא התפלל ושתי התפלות לפניו שלא בזמנן לר' יהודה וכי היכי דבתפלת השחר דלר"י עד ד' שעות אפ"ה יכול להתפלל אותה עד חצות ויוצא ידי חובת התפלה אלא דלא יהבי לי' שכר תפלה בזמנה והרי היא כמו שרשאי ושאם הוא אחר חצות שמתפלל מנחה שתים אלא שאן מוכרח להקדים מנחה שהיא בזמנה אבל קודם חצות שעדיין לא הגיע זמן מנחה אז יכול להתפלל שחרית לחוד ה"נ בתפלת מוסף אם הי' לו תשלומין וכן תפלת המנחה יכול להשלימה אף קודם שיגיע זמן תפלה שאחרי' ונמצא זה שלא התפלל מוסף ולא נזכר עד סמוך לערב וגם מנחה עדיין לא התפלל בזה ר"י לשטתו דמוסף זמנה עד שבע ולא עד בכלל וכלה זמן מוסף בסוף שש ותפלת הסמוכה למוסף לר"י היא תפלת המנחה ואם אינה משלימה למוסף ביום כבר עברו זמן שתי תפלות ושוב לא יהי' למוסף תשלומין בערבית כמו"ש התוס' לעיל בתחלת הסוגי' דבעבר זמן שתי תפלות שוב אין לה תשלומין ונמצא תפלת מוסף עוברת ומנחה אף שלא יתפלל סמוך לערב יהי' תשלומין בערב שתפלה הסמוכה למנחה היא תפלת הערב לכן סובר ר"י יתפלל של מוסף ואח"כ של מנחה ורבנן לשטתייהו דמוסף זמנה כל היום ותפלת הערב היא תפלה הסמוכה למוסף כמו למנחה ולשתיהן יש תשלומין בערב לכן יתפלל של מנחה שהיא תדיר ואח"כ של מוסף שישלימנה בערב ומנ"ל להגמרא להוכיח דעד ועד בכלל:

ואמנםהא טעותא היא דאם מיירי שכבר הוא כל כך סמוך לחשיכה עד שאין שהות להתפלל מוסף ומנחה א"כ כבר הוא אחר פלג המנח' וכבר עבר לר"י גם זמן תפלת המנח' והרי כבר עברו ממוסף זמן ב' תפלות ושוב אין למוסף תשלומין ואיך אמר ר"י יתפלל של מוסף:

אלא דאכתי איכא לאוקמי פלוגתייהו באופן הנזכר ולא שכבר הוא סמוך לחשיכה אלא שהוא סמוך לפלג המנחה עד שאין שהות עד פלג המנחה רק לתפלה אחת וקאמר ר"י יתפלל מוסף שזו עוברת שבהגיע פלג המנחה שוב כבר עברו זמן ב' תפלות משא"כ מנחה יש לה תשלומין ורבנן לטעמייהו דלדידהו בין מוסף ובין מנחה זמנם נמשך עד הערב ויש שהות לשתיהן בזמנן ויקדים מנחה שהיא תדיר א"ו מדלא מוקמינן פלוגתייהו בהכי ש"מ שאין למוסף תשלומין כלל. ואמנם לפ"מ שנסתפקתי לעיל בר"פ בתוס' ד"ה איבעיא להו שאפילו לדברי התוס' שאין למוסף תשלומין היינו בלילה שאינו ראוי לשום קרבן אמרינן כיון שעבר יומו בטל קרבנו אבל אחר שבע שעות לר"י אף שעבר זמן מוסף כיון שעכ"פ היום ראוי לשאר קרבנות יש תשלומין אפי למוסף א"כ הדק"ל למה לא מוקי פלוגתייהו כנ"ל ולכן נלע"ד דליכא לאוקמי באופן זה דא"כ קשה למה פליגי במוסף ומנחה שהוא דבר שאינו נוהג רק ביום שיש בו תפלת מוסף למה לא פליגי בשחרית ומנחה באופן הנ"ל שטעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה עד סמוך לפלג המנחה דלרבנן יקדים מנחה שהיא לשעתי' ואח"כ של שחרית לתשלומין ולר"י יתפלל שחרית שהיא עוברת שאם ימתין אחר פלג המנחה כבר עברו זמן ב' תפלות לר"י שזמן מנחה מסיים בפה"מ ואח"כ יתפלל מנחה דהרי חזינן דלר"י אפי' תפלה שהיא רק להשלמה קודם לחובת שעתי' היכי שהשלמה נדחית לגמרי לפי אוקימתא הנ"ל דמיירי לר"י שכבר עבר זמן מוסף וא"כ גם בשחרית הוא כן א"ו מדלא פליגי בשחרית ומנחה מכלל דפלוגתייהו הוא בשתי תפלות שהם בזמנן האמיתי לא בהשלמה וממילא ע"כ דעד ועד בכלל ולענין אם יש למוסף תשלומין אין מסוגיא הכרע:

שם התם אמר ר"כ הלכה כר"י הואיל ותנן בבחירתא כותי' הכא מאי וכו'. לכאורה יפלא למה תלה במה דאמר ר"כ התם ואם בלי דברי ר"כ הי' פשוט לו דהלכה כרבנן שהם רבים א"כ מה יועיל דברי ר"כ ואטו הואיל ובחדא הלכה כר"י יהי' בכלם הלכה כר"י ואטו זמן מנחה יש לו שום שייכות בשל שחרית ואטו בחדא מחתא מחתינהו. ונראה ע"פ מ"ש התוס' בד"ה ת"ש וכו' וא"ת ורבי למה לא הזכיר אותו במשנה וי"ל משום דלא ס"ל כוותי' בהא דאמר עד שבע אבל בהא דאמר עד ד"ש ס"ל כוותי' וכו' ובהא דעד פלג המנחה נמי וכו' דעביד כמר עביד וכו'. ואומר אני דמ"ש התוס' דבמנחה מש"ה הזכיר אותו במשנה משום דאמרינן דעביד כמר וכו' היינו השתא דמצינו לר"כ שתלה ר"כ טעמי' משום דתנן בבחירתא כותי' ולא תלה טעמי' מדחזינן דבמוסף השמיט דעתו ובשחרית הזכיר דעתו ש"מ שהלכה כמותו אלא ודאי שאין מזה ראי' דדי אם דייקינן ממשנתינו דעביד כמר עביד ולהכי הוכיח מבחירתא וא"כ שפיר קאמר רב חסדא התם קאמר ר"כ וכו' דאי לאו דברי ר"כ הוה דייקינן ממשנתינו דרבי סובר בין בשחרית ובין במנחה כר"י לגמרי ולכך הזכיר דעתו בהם והשמיט דעתו במוסף וממילא הוה פסקינן כר"י גם במנחה אבל מדחזינן התם דקאמר ר"כ הואיל ותנן בבחירתא מכלל דמשנתינו אין ראי' ולכן שאל הכא מאי:

ועדיין יש להקשות על ר"כ למה הי' צריך להביא ראי' מדתנן בבחירתא למה לא דייק מדהזכיר רבי דבריו בשחרית. ומ"ש דדי אי הוה דייקינן דלהכי הביא דבריו משום דאי עביד כר"י עביד קשה איך שייך בשחרית דאי עביד כר"י עביד וכי לרבנן אינו רשאי להתפלל שחרית בארבע שעות ראשונות ביום הלא רבנן האריכו הזמן שיש לו פנאי עד חצות אבל המקדים זריז ונשכר. ונראה דשפיר משכחת לומר דאי עביד כר"י עביד ונ"מ אם שכח להתפלל שחרית ולא נזכר עד אחר ד' שעות ואז נזכר ושוב איחר ברצון בלי שכחה עד אחר חצות דאז לרבנן דתפלת השחר ע"ח וזה כיון דנזכר קודם חצות שהי' יכול להתפלל בזמנו וברצון לא התפלל באותן שתי שעות הרי הזיד ולא התפלל ואין לו תשלומין להתפלל מנחה שתים ואם התפלל מנחה שתים הוה ברכה לבטלה אם אינו דרך נדבה אבל לר"י כיון שהי' שוגג כל ארבע שעות ראשונות כבר עבר זמן תפלה ויש לו תשלומין ושוב לא איכפת אם ישלים באותן ב' שעות שקודם חצות או אם ימתין עד אחר חצות כיון שבין כך ובין כך אינו בזמנו ולזה אמרינן דאי עביד כר"י ומתפלל בזה מנחה שתים עביד: שם

אדרבה מדר"ה ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא וכו'. נלע"ד דרצה לומר כיון שהי' בע"ש אקדומי שבת מקדמינן ואי הוו סברי כר"י ודאי הו מקדמינן להתפלל מבע"י ומדאחרו עד אורתא ש"מ דאין הלכה כר' יהודה: