צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 73

ועל זה שוב בא יהודה בן ספרא בשביל ר"א אדרבה להוכיח סברתו בתשלומין זה לזה ואמר וחגותם שבעת וכו' צא מהם שבת שכבר למדנו וכו' והיינו ממה דכתיב אך וא"כ קשה נכתוב שמונת ימים מפורש ומה ת"ל תחגוהו והיינו תחוגו אותו לתשלומין אלא ודאי להוכיח מכאן דתשלומין זה לזה מדאיצטריך אותו וכנ"ל:

הכ"מ בפ' ב' מה' חגיגה ה' ה' תמה על הרמב"ם שפסק כר' יוחנן והלא ר' אושעי' הוא רבו של ר' יוחנן ולענ"ד דהרי ר' יוחנן משום ר' ישמעאל אמר נאמר עצרת וכו' ומופנה והתוס' בשם ירושלמי הביאו גזירה שוה דחמשה עשר והנה קשיא באמת ל"ל הפנאה דעצרת והרי כבר קבלנו גז"ש דט"ו ט"ו ולכן נלע"ד משום דהריטב"א רוצה לתת לשמיני מעלה יתירה שאפילו הי' חגר בראשון מביא בשמיני ובאמת הרמב"ם פסק לחלוטין שאם לא חזי בראשון שוב אינו מביא כלל וזה גמרינן מגז"ש דעצרת להשוות שמיני של חג לשביעי של פסח לגמרי מה שביעי אינו מביא אם לא חזי בראשון אף שמיני של חג כן. וכל זה אצטריך אי אמרינן כר' יוחנן אבל לר' אושיע' כלהו יומי חדא ולכן מוכח דר' ישמעאל סובר כר' יוחנן ולכך פסק הרמב"ם כר' יוחנן:

עוד נלע"ד ע"פ מ"ש הלח"מ בפ"ב מחגיגה ה' ה' דהא דנדחק בריש חגיגה למ"ד תשלומין דראשון לאתויי מאי והרי ר"י הוא דאמר הכי והרי איהו ס"ל לילה לאו מחוסר זמן ונימא לאתויי נטמא בלילה וניחא ליה שרצה לתרץ אליבא דהלכתא דאנן קיי"ל תשלומין דראשון וקיי"ל לילה מחוסר זמן עיין שם וא"כ מזה מוכחי תרוייהו פסקי דרבינו דכלם תשלומין דראשון כר' יוחנן ולילה מחוסר זמן כחזקי' ואף דבריש חגיגה מתרץ לאתויי סומא באחד מעיניו ודלא כיוחנן בן דהבאי והרי הרמב"ם פסק כיוחנן בן דהבאי בריש פ"ב שם יש לומר דהיינו למסקנא דמשני לעולם כדאמרינן מעיקרא עיין שם ואף שגם בזה הוא רישא דמתני' דלא כהלכתא דהרי חזרו ב"ה וכו' זה לא נקרא דלא כהלכתא דלמשנה ראשונה הלכתא הוא ומשנה לא זזה ממקומה ע' נו"ב מהדו"ת הא"ח:

והריטב"א בחידושיו במס' סוכה (דף מ"ז) כתב דרגל בפ"ע הוא לענין שאף שמי שלא חזי בראשון דלא חזי בכולהו מ"מ בשמיני יכול להביא עיין שם ולפי זה יש להקשות מה שהקשה כאן למ"ד תשלומין דראשון לאתויי והרי איכא למימר לאתויי חגר בראשון ונתפשט שיכול להביא בשמיני ואין לדחות דרצה לאוקמי רבויא דהכל לכל הרגלים דא"כ היכי קאמר הניחא למ"ד תשלומין זה לזה וכו' דאכתי בעצרת מי ניחא דהרי בעצרת בודאי לכ"ע כולהו תשלומין דראשון כמ"ש התוס' (דף ע' ע"א) בד"ה תשלומין עיין שם ונראה לתרץ דעת הריטב"א דלקמן (דף ט') אמר ר' יוחנן משום ר"י דילפינן שמיני של חג לתשלומין עצרת עצרת משביעי של פסח עיין שם וקאמר שם הגמרא ותנא מייתי לה מתחוגו ואומר דעד כאן לא קאמר הריטב"א דשמיני עדיף בזה משאר ימי החג אלא לתנא דמייתי לשמיני מתחוגו אבל לר' יוחנן דיליף עצרת עצרת משביעי של פסח אי אפשר למיהב לשמיני של חג שום מעלה יותר משביעי של פסח וכי היכי דבשביעי של פסח מאן דלא חזי בראשון לא חזי בשביעי הה"ד בשמיני של חג ושפיר קאמר כאן אלא למ"ד תשלומין זה לזה לאתויי מאי דמרא דהאי דתשלומין זה לזה הוא ר' יוחנן ולדידי' גם בשמיני אינו מביא והריטב"א קאמר דהך תנא דפז"ר קש"ב אף אם סובר בזה כר' יוחנן דתשלומין דראשון מ"מ בזה סובר כתנא דמייתי מתחוגו וטפי הוא לענין זה רגל בפ"ע:

ואמנם לפי מ"ש לתרץ דברי הרמב"ם ע"פ דברי הלח"מ הנ"ל וא"כ הך קושיא כאן לאתויי מאי לאו לאקשויי לר' יוחנן אתי אלא לאקשויי אליבא דהלכתא א"כ ממילא נדחו דברי הריטב"א ובזה מתורץ מה שדקדקתי בחידושי למס' סוכה (דף מ"ז) שהוכחתי דרב ששת סבר כסברת הריטב"א ורב נחמן סבר כשטת רש"י ותוס' ודקדקתי שם דהרי הלכה כר"ש באיסורי ולפי מ"ש כאן ניחא:

אך על עיקר קושיית הריטב"א הנ"ל הי' נלע"ד לתרץ ע"פ מה שראיתי בירושלמי ריש חגיגה דחזקי' אמר שם דכולהו תשלומין דראשון והרי חזקי' סובר דגם נטמא בלילה אינו מביא דגם לילה מחוסר זמן וא"כ מה דקאמר בריש חגיגה אלא למ"ד תשלומין דראשון לאתויי מאי היינו לחזקי' הקשה כן וגם קושיית התוס' (דף ט' ע"א) בד"ה שאני טומאה מתורץ בזה אבל לפי מ"ש לעיל א"כ לחזקי' יש לתרץ ע"פ סברת הריטב"א:

פרק שני

שם דף י"ב גמ' אמר ריש לקיש כשבראן ברא שמים ואח"כ ארץ וכשנטה נטה ארץ ואח"כ שמים והנה אי לאו שנוייא דרשב"ל הייתי אומר לשנויי קרא שהרי העולם עלה במחשבה להבראות במדת הדין שנאמר בראשית ברא אלקים וכשראה שאין העולם מתקיים במדה"ד שיתף מדת הרחמים ובראו שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים והנה זה פשוט שגרמי השמים עם כי הם השמים מ"מ הם חומר זך ספיריי מאד יקר הערך משא"כ חומר הארץ שהוא חומר עב עפרי שפל מאד ויש הפרש בחשיבות בין גשם השמים לגשם הארץ כגבוה שמים מעל הארץ וא"כ היא גופא קשי' לב"ה שהארץ נבראת תחלה למה ומה דבר חשיבות נמצא בארץ יותר מבשמים עד שתוקדם בבריאה:

ואולי לא מפני חשיבות הארץ קדמה אלא אדרבה לשפלותה והנה ג' עולמות יש עולם החומרי הגס ועכור שאנו בני אדם שכונים בו והוא ממרכז הארץ עד השמים ולא עד בכלל והוא כל מה שנעשה מד' יסודות, ואח"ז הוא עולם הגלגלים שהוא אינו מהיסודות אבל הם גשם אחד ספיריי ונחלקו הפילוסופים אם הם חיי' בעלי מדע או הם גופים מתים כמו היסודו' ופעולותיה' לא ברצון כי אם טבע הוטבע בהם כמו ביסודות התחתונים שיש לכל אחד מהם פעולה מיוחדת כמו אש לחמם והמים ללחלח ולקרר וכמו כן כל היסודות אבל אין פועלים ברצון כי הם בודאי גופים מתים. ועולם השלישי הוא עולם השכליים הנבדלים כלשון הפילוסופים ובלשון רז"ל עולם המלאכים הם חיים בודאי בעלי מדע עושים רצון קונם בנפש חפצה ובשמחה והנה ארז"ל טעם שלא נבראו המלאכים עד יום שני הוא שלא יאמרו מיכאל מותח בדרומו כו' שלא יטעו בהם שסייעו בבריאה והיינו לפי שהם בעלי חיים ויש לטעות בהם ולכן הוכרח לאחר בריאתם עד שנבראו שמים וארץ ביום ראשון ואח"כ נבראו המלאכים ביום שני וא"כ מזה הטעם עצמו קדמה הארץ בבריאה להשמים לפי שזה נראה בפועל הטבע שכל שפע הארץ בא דרך השמים וארז"ל הכל תלוי במזל מזל מעשיר וכו' אלא שאנחנו עם ה' מאמינים בני מאמינים יודעים באמונה שלימה שגבוה מעל גבוה שומר והקב"ה הוא שטובע הטבע במזל והכל בהשגחה נפלאה ממנו אבל כבר שלפו ועקרו דורות הרבה קודם מתן תורה שטעו טעות גדול וחשבו את צבא השמים לאלוהות ועבדו אותם ובנו להם היכלות וכמו המצרים שעבדו לטלה לפי שהוא ראש המזלות כולם ולכן מפני זה הקדים הקב"ה בריאת הארץ לשמים ושוב אין מקום לטעות שיהיו צבא השמים עילה והארץ עלולה מהם שהרי זה נודע בהכרח שהעילה קודם להעלול ואי אפשר להעלול להיות מוקדם לעילה שלו וכל זה אם עולם הגלגלים יש בו רוח חיים ואז פעולתם ברצון ויש לטעות שהרצון תלוי בדעתם ויש בהם כח להרע או להטיב ומתוך כך יבואו לעבדם ולכך הי' מההכרח לאחר בריאת גלגלי השמים ומשטריהם אחר בריאת הארץ אבל אם גלגלי השמים הם גופים מתים כמו ארבע יסודות שתחת גלגל הירח אין לטעות בהם לחשבם לאלוהות וא"כ ראוי להקדים בריאת השמים לפי חשיבות חומר שלהם וזכותו שהוא זך מאד וספיריי. ומעתה נוכל לומר שפלוגתת ב"ש וב"ה אם שמים קדמו או ארץ קדמה הוא עצמו הפלוגתא שבין הפילוסופים ודעת ב"ש שגרמי השמים אין בהם שום חיות ותנועתם בטבע הוטבע בהם בתחלת הויתם וכמו שהאש יתנועע תמיד למעלה והאבן יפול תמיד למטה ואין זה מצד חיות ורצון שבהם כן הוטבע בגרמי השמים התנועה הסיבוביית ולכן אין לתעות בהם לחשבם לאלהות ולכן סבר בריאת שמים קודם וב"ה סוברים שיש בהם חיות ונפש שכלי ותשוקה והוא דעת הרמב"ם במ"נ חלק ב' פ"ז ולכך סברי ב"ה בריאת הארץ קודם מפני שפלותה. ועוד נראה דארץ מפני חשיבותה נבראת תחלה כי בעת שבא אברהם אבינו לעולם נתפרסם בעולם האמונה האמיתית ביחודו ית' והכירו כח אלהותו ע"י הנסים והנפלאות שעשה לאברהם אבינו שהמה דברים יוצאים מהנהגה הסדורית הטבעית והכירו שיש שם נמצא שולט על צבא השמים לשדד מערכותיהם ולבטל מה שיורה טבעיהם כי כל משטרי השמים מתנהגים על סדר הטבע ולא שייך בהם נס או דבר פלא ועיקר הנסים הוא ע"י שם הוי' ב"ה וכמו שבא בתורה בנפלאות שעשה במצרים דברים היוצאים מן הטבע נאמר וידעו מצרים כי אני ה' אבל מצד מדת הדין אינו מורה לחדש ניסים בעולם ופרעה אמר מתחלה לא ידעתי את השם וידע רק שם אלהים שהוא מורה על התנהגות העולם הטבע והטבע בגמטריא אלהים ולפי טבעי מזרות השמים לא הי' הזמן שיצאו ישראל ממצרים כנודע ולכן במכת כנים שנאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא הכנם ולא יכלו וגו' ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' והדבר תמוה כיון שאמרו לו אצבע אלהים הוא הי' לו להיות נכנע לפני אלהים ולשלח את ישראל. וכבר עלה בדעתי לומר דמה שנאמר כאן ולא שמע אליהם שלא שמע לדברי החרטומים והחרטומים באמת אמרו לו אצבע אלהים הוא ויעצוהו לשלח את ישראל אבל הוא החזיק לבו ולא שמע אל החרטומים אבל סיפא דקרא כאשר דבר ה' לא יסבול פי' זה דהיכן דבר ה' שלא ישמע לדברי החרטומים אלא ודאי דהך ולא שמע אליהם הכונה על משה ואהרן וכן פירש רש"י כאשר דבר ה' ולא ישמע אליכם פרעה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' מה זה הקדמה שבשביל שאמרו לו אצבע אלהים ע"י זה החזיק לבו. שוב מצאתי קרוב לזה באבן עזרא אבל לפי ההקדמה שהקדמתי ששם אלהים מורה על סידור הטבעי שהוטבע בצבא השמים ומזרותיהם מתחלת הבריאה א"כ נהפוך הוא והחרטומים אמרו זה להכחיש דברי משה ואמרו לא בהשגחה באה מכה זו רק אצבע אלהים לפי סדור הטבעי בא עתה איזה דבר באויר שכנגד מצרים וממנו באו הכנים בטבע וע"י זה החזיק לבו ולכן תיכף אחר זה במכת הערוב נאמר בהתראה שהתרה בו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ הזכיר לו שם ה' הוא המורה על התחדשות הנפלאות בהשגחה נפלאה לפי העת ולפי הצורך לעשות במדת הרחמים לרחם על ישראל:

והעולה מזה ע"י חידוש הניסים ע"י שם הוי' ב"ה שוב אין מקום לטעות ולחשוב צבא השמים לאלהות שהרי אנו רואים שאין בהם כח להנצל ולהגביר כח סדורם הטבעי ועל כרחם מתחדשים שינוי טבעיהם כמו שמש בגבעון דום ושוב אי אפשר להיות בשמש כח אלהית וכדומה. ומעתה לא קשו קראי אהדדי שהרי עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ואז אין מקום לנסים בקרב הארץ וזהו בראשית ברא אלהים דהיינו כפי' כדור הטבעי הטבע בגימ' אלהים ולכן אז נאמר את השמים ואת הארץ כי אז כל שפע הארץ וקיומה הוא ע"י מזרות השמים ולכן גבהו שמים בחשיבותם על הארץ. אבל אח"כ שיתף מדת הרחמים ואז צדיק מושל ביראת אלהים וצדיקים שבארץ שולטים על צבא השמים לשנות סדרם וטבעיהם וא"כ יש לדרי מטה בארץ חשיבות נגד צבא השמים ולכן נאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים הקדים הארץ. ולפי מ"ש שע"י התחדשות האותות בנסים ונפלאות ממילא בטלו טעות אלהות על צבא השמים והנה מי לנו גדול מזה ממשה רבינו ע"ה אשר הוא הרבה המופתים בזה בשמים ובארץ עשה מדת יום ללילה כחושך מצרים וקרע ים והוריד לחם מן השמים ושאר אותות ומופתים לאין מספר אשר על ידו נתפרסם בכל העולם כי ה' הוא אלהים אין עוד מלבדו. ובזה נלע"ד פירוש הפסוק בראשית ברא אלהים את הדמים ואת הארץ ובמדרש בראשית זה משה שנאמר וירא ראשית לו והכונה בראשית שרמז למשה ועל ידו נתפרסם כי אין שום כח בצבא השמים שהרי הוא שנה סדרם וטבעם וממילא ברא אלהים את השמים ואת הארץ תחלה שמים ואח"כ ארץ כי אין שום אחריות בזה כי כבר יעמוד משה רבינו להראות כי אין אלהות בצבא השמים ואין עוד מלבדו:

שם ע"ב גמ' ז' רקיעים הם כו' ומיכאל כה"ג עומד ומקריב עליו קרבן וכו' הנה בודאי אין הכונה שיהי' בה"מ של מעלה באלו רקיעים שהמה הגלגלים כי אין לחשוב מחשבה כזה פיגול הוא לא ירצה שבה"מ הזה ומיכאל הכה"ג יסובב בכל יום ממזרח למערב על ידי גלגל היומי וכבר האריך בזה האלשיך ועוד דא"כ אין מקדש של מעלה עומד במקום אחד אפי' רגעים אחדים רק סובב תמיד בסיבוב ואיך אפשר שיהי' בה"מ של מטה מכוון נגד בה"מ של מעלה והא הארץ לעולם עומדת במרכזה ואינה זזה ממקומה ואין שום מקום ברקיע שיהי' שייך לומר עליו שהוא מכוון נגד מקום שבארץ כיון שהרקיע סובב תמיד סביב הארץ אלא ודאי הכונה על רקיעים גבוהים נקראים רקיע או שמים דרך השאלה אבל הכונה בעולם אחר גבוה מעל גבוה. ומעתה אני אומר להיפך שבארץ יש חשיבות גדול שיש בו מקום שהוא מכוון נגד מקדש של מעלה אבל בשמים ושמי השמים כל הגלגלים כולם אין בהם מקום חשוב כזה שהרי אי אפשר לומר על שום מקום בהם שיהי' מכוון נגד מקדש של מעלה כיון שאין בהם קביעות מקום כלל והם סובבים תמיד וא"כ הארץ חשובה יותר מן השמים ולכך נבראת הארץ תחלה לחשיבת המקום שנגד מקדש ושריית שכינה. והנה עיקר שריית שכינה בתתתונים הוא במדת הרחמים אבל בשעת מדת הדין הקב"ה מסלק שכינתו ובשעת הזעם נאמר כי לא אעלה בקרבך הנה מלאכי ילך לפניך ושאר כתובים הדומים המראים באצבע שע"י מדת הדין מסלק שכינתו וכתיב בפ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' השמר מפניו וגו' כי לא ישא לפשעכם ופירש רש"י שאין בידו לישא פשע שהוא שליח ועושה שליחותו הרי כשהנהנה הוא ע"י שליח הוא במה"ד גמור ולא ישא עון ומעתה לא קשו קראי אהדדי דלעיל ע"א שהרי העולם עלה במחשבה במדת הדין וכתיב בראשית ברא אלהים ובמדת הדין אין צורך שריית שכינה בתחתונים ואין שום מקום בארץ שיהי' חשוב יותר מן השמים ולכך כתיב את השמים תחלה ואח"כ ארץ אבל אח"כ שתף רחמים בדין וכמ"ש ביום עשות ה' אלהים דהיינו מדת רחמים ואז הקב"ה בעצמו משגיח עלינו ושורה שכינתו בינינו במקום מקדש של מטה המכוון נגד מקדש של מעלה ולכך ארץ ושמים ארץ תחלה ואח"כ שמים. וזה הוא כונת השאלה במדרש פרשה בא ששאל אבנימוס הגרדי הארץ האיך נבראת תחלה. פירוש אשר עפר יסודה גסה ועכורה מאד האיך נהי' הדבר הזה שנבראת תחלה קודם השמים שהמה בתכלית הספיריי זך מאד. ובאה התשובה ע"ז נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על פני המים ונעשית ארץ. הכונה שראשית בריאת הארץ הוא ממקום מקדש וכמו שאמרו ז"ל אבן שתי' שממנו הושתת העולם ומקום זה יסודו מעפר שתחת כסא כבודו לפי שהוא מכוון נגדו (וזה פירוש המדרש כבד אבן ונטל החול מי שרואה בריאת הרים וגבעות והחול שהמים עומדים עליו סובר שיגיעה הוא לפני ואינו יגיעה שנאמר לא ייעף ולא יגע במה אני יגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים הוגעתם ה' בדבריכ' הוי וכעס אויל כבד משניהם כי אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אבל ע"י ביטול תורה הקב"ה מסלק שכינתו):

דף י"ד ע"ה גמ' כדתניא אחד לו ואחד לדוד כו' בפסיקתא רחצו הזכו וגו' ט' מדות כתיב כאן כנגד ט' ימים שבין ר"ה ליוה"כ ומה כתיב אחריו לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו' ד"א כנגד קרבנות ר"ה פר אחד איל אחד כבשים ז' ושעיר עזים אחד לחטאת כנגד עשרת ימי תשובה. והנה צריך להבין איך ט' מדות רומזים לעשי"ת ועוד איך רמז בהאי קרא דמיירי בר"ה ונראה דאמרו חדשיכם ומועדיכם רמז לריש שתא שאין לך מועד וחודש ביום אחד אלא ר"ה. והנה רז"ל אמרו שאין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ שמלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים. ונראה מזה שהי' לנו להיות חרדים ועצבים ביום הזה מאימת הדין עד שבשביל זה אנו נמנעים מלומר שירה ואם כי השיר הלל הוא שמחה של מצוה ושמחה רוחנית וק"ו שאין לשמוח שמחה גשמית במאכל ובמשתה שאפי' בשבתות ומועדים צריך השגחה יתירה שתהי' שמחה של מצוה כי עיקרה מצד החומר וקרוב להפסד עד שמטעם זה כמה גדולי הגאונים הראשונים כתבו להתענות בר"ה ועכ"פ אף שאין מתענין אין מן הראוי להתענג בתפנוקי מעדנים רק להיות חרד וירא. מאימת יום הקדוש כי הוא נורא ואיום:

ורמזו משה רבינו באוריתא יום תרועה יהי' לכם ולכאורה הוי ליה למכתב תעבירו שופר תרועה וכמו דכתיב ביובל אבל הכונה שאין זה כשאר מצות זמנית כמו נטילת לולב שאם נטלו כבר יצא אבל כאן כל היום יהי' יום תרועה ומתרגמינן יבבא או גנוחי גנח או ילולי יליל וכינה היום על שם דבר זה לומר שאימת היום יהי' עליך ולכך סמיך לו ועשיתם עולה לפי שבמדרש רבה פ' אמור דייק בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להם הקב"ה לישראל מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני כאלו היום בראתי אתכם ולדעתי כונתם בזה ע"פ מה שאמרו בפסקתא הנ"ל שמסיים שם ד"א כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שביום הזה כל העולם עומדים בדין והעולם מתחייבים כלי' מפני שמלוכלכים בעבירות נמצאת אומר כאלו בו ביום נבראו וזה כונת המדרש כאלו היום נעשיתם שמה שזוכים בדין הוא כאלו נבראו וכן כתבו התוס' במס' ר"ה (דף כ"ד ע"א) בשם ר"ת דזה היום תחלת מעשיך אתיא אפילו לר"י דאמר בניסן נברא העולם ותחלת מעשיך היינו תחלת מעשה הדין שהעולם נדון בו אם להתקיים. ומעתה סמיכת הקרא יום תרועה יהי' לכם דהיינו יבבא וע"י חרדה ואימה זו אתם זוכים בדין ונעשיתם בריה חדשה כאלו היום נבראתם:

וזה פי' הכתובים בתהלים ע"ו אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלהים כו'. אמר שהקב"ה נורא מאד ואין לעמוד לפני זעמו ח"ו אך לרוב רחמיו פרסם הדבר וזהו משמים השמעת דין ואז אנחנו מתיראים וחוזרות בתשובה בר"ה גנוחי גנח ילולי יליל איש איש כפי עבודת משא הפשעים אשר עליו וזהו ארץ יראה ונשאה ק"ו אם בשמים השמעת דין ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ואעפ"כ אין הדין שולט לכלותם כי הם תמיד משרתיו עושים רצונו וכמו שאמרו בברכות (כ"ט ע"ב) עשה רצונך בשמים ע"ש ברש"י וכן הקב"ה ברוב רחמיו אינו מתחיל בדין עם השוכנים באדמה בבתי חומר המלאים עון מצד החומר אלא משמים השמעת דין ואז ארץ יראה וע"י זה שיראה וחזרה בתשובה שקטה לבסוף כי ישב הקב"ה על כסא רחמים וכמו שאמרו ז"ל במס' ר"ה כל שנה שרשה בתחילתה יש לה אחרית טוב ולכן אין הקב"ה יושב תכף על כסא רחמים והכל ברוב חסדו ולכן אמר בקום למשפט שמתחלה בישיבתו למשפט הוא אלהים במדת הדין ואמנם כל זה הוא להושיע כל ענוי ארץ כי ע"י הדין ישראל חוזרים בתשובה ותוקעים בשופר והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכן אמרו בויקרא רבה פ' אמור יהודה בר נחמן פתח עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מ"ט עלה אלהים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין שופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שנאמר ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך מדת הדין למדת הרחמים אימתי בחודש השביעי אלא דצריך טעם למה הוצרך כסא בפני עצמו לרחמים וכי לא הי' יכול על כסא זה עצמו שישב בו לדין להתמלא רחמים ולהתנהג במדת הרחמים וכן בקדושה אנו אומרים ממקומו הוא יפן ברחמים למה צריך שיפן ממקומו וכי אין מקום למדת הרחמים לחול בכסא זה עצמו וכי המקום גורם: