צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 68

ואמנם הנלענ"ד דלרב ושמואל שאינו מברך זמן על ר"ה ויוה"כ לפי דלאו רגלים נינהו א"כ לא משגחו על מה דאתי מזמן לזמן א"כ גם על הסוכה אינו מברך זמן לדידהו כלל [והר"ן באמת כתב טעם דמברך על הסוכה שהחיינו משום דאתי מזמן לזמן ומביא ראי' מר"ה ויוה"כ דמברך זמן] רק על הרגל וברייתא דתני העושה סוכה אומר שהחיינו או שבאמת קשיא לרב ושמואל או דאומר שהחיינו היינו רשות כמו בקרא חדתא עיין שם בעירובין ואם הוא רשות בודאי שאינו פוטר זמן דרגל שהוא חוב יהי' טפל להסוכה שהוא רשות באופן שיצא לנו דלרב ושמואל שסברו שאינו אומר זמן אלא בשלש רגלים לעולם מברך זמן בליל ראשון של חג הסוכות ולא משכחת לה שלא יברך אז זמן ואפ"ה לא מקרי זמן לרב חובת היום וצריך לומר הטעם שאף שזמן של זה החג הוא לחג הזה מ"מ כיון שמברך זמן גם בפסח ושבועות לא מקרי זמן בסוכה חובת היום וק"ו דלא מקרי לחם הפנים בעצרת שחל בשבת חובת היום שאף שעתה מחלקם בעצרת מ"מ כיון דאיתנהו גם בשאר שבתות השנה לא מקרי חובת היום א"כ שפיר קשיא משנתנו דתנן הילך מצה וצריך רב על כרחך למוקמי נפשי' בתנאי. אבל לדידן דקי"ל שם בעירובין דמברך זמן על ר"ה ויוה"כ וא"כ שפיר פוטר זמן שמברך בעשיית סוכה את זמן דרגל ומשכחת לה שלא יברך זמן בליל ראשון של סוכות כלל וא"כ אף שזמן לא מקרי חובת היום היינו משום שאפשר להקדימו קודם ליל חג אבל לה"פ שפיר מקרי חובת היום כסברת התוס' א"כ שפיר קי"ל סוכה ואח"כ זמן ואפ"ה קי"ל כמתניתין דהילך מצה וכמו שכתבו התוס' ודו"ק:

ובמה שכתבתי דלרב אינו מברך זמן על הסוכה ניחא ג"כ מה דקשה לדברי הרא"ש דמחלק בין לילה ראשונה שמקדים סוכה לזמן משום דהזמן חוזר ג"כ על הסוכה משא"כ בלילה שני' א"כ קשה למה לא אמרו בגמ' טעמא דרב הוא משום דהזמן חוזר גם על הסוכה ולא הי' צריך לאוקמי כתנאי ולפ' מ"ש ניחא דלרב לא הי' יכול לומר כן דלרב הזמן אינו חוזר על הסוכה אבל ההלכתא דמסיק בגמ' דסוכה ואח"כ זמן אינו משום חיובא דיומא עדיף שזה נגד סתם משנה דהילך מצה אבל הטעם משום דלדידן הזמן חוזר גם על הסוכה ושפיר מחלק הרא"ש בין לילה ראשונה לשניה וק"ל:

סליק מסכת סוכה צל"ח

מגילה מחידושי נכד המחבר

דף ד' הרי"ף מביא טעמא דרבה דלא קרינן את המגילה בשבת דגזרינן שמא ילך אצל בקי ויעבירנה ד' אמות כר"ה והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה. אח"כ כתב הרי"ף ז"ל גרסינן במס' סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת ביו"ט ראשון והלא מצוה מן התורה הוא ואפילו בגבולין ואוקמינן משום דלא ידעינן בקביע דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה עכ"ל הרי"ף וכל נושאי כליו קיימו בתמי' עליו דבמגילה לא צריך להאי טעמא דלא ידענו בקביע דירחא דכיון שהוא רק מדרבנן ואפילו היינו בקיאין בקביע דירחא לא הי' דוחה שבת. ועיין בר"ן שדחק מאד לתרץ דברי הרי"ף וכן הרמב"ן ונראה לתרץ דהנה במס' מגילה (דף ד' ע"ב) קאמר רבה דלא קרינן המגלה בשבת משום שמא יעבירנה ד' אמות בר"ה ורב יוסף אמר מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ע"ש בגמ'. ומקשים התוס' בד"ה ורב יוסף הא ע"כ ר"י צריך להאי טעמא דרבה גבי שופר ולולב ולמה אמר כאן במגילה טעם אחר ומתרץ התוס' דר"י אמר גבי מגילה טעם אחר שהוא נ"מ במקדש דלטעמא דרבה במקדש היו קוראין המגילה בשבת משום דאין שבות במקדש ולכך קאמר ר"י האי טעמא מפני שעיניהם של עניים נשואות כו' דאפילו במקדש לא קרינן ע"כ דברי התוס'. וקשה לי דלדברי התוס' לרבה הוי קרינן המגילה במקדש אף בשבת ולמה לא מצינו זה בכל הש"ס כמו שמצינו גבי שופר דאמרינן י"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה וכן גבי לולב תנן בפ' לולב וערבה שיום הראשון שחל בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית וא"כ למה לא מצינו בזה גם במגילה שהיו קוראין בשבת במקדש. לכן נראה דלא כהתוס' אף לרבה לא היו קוראין בשבת אף במקדש וטעם הדבר אף דאין שבות במקדש מ"מ כיון דהשעה שהתקינו קריאת המגילה לא הי' בית המקדש שנר פורים הי' בשעת חרבן וא"כ בשטה שהתקינו לקרות את המגילה תיכף התקינו שאם חל פורים בשבת שיהיו קוראיו בערב שבת בכל מקום משום גזירה שמא יעבירנה וכשחל פורים בשבת הזמן קריאת המגילה נקבע בערב שבת מתחלה וא"כ כיון שמתחלת התקנה נעשית שיהיו קוראין בערב שבת אף שאח"כ נבנה הבית המקדש לא נשתנה התקנה ואף במקדש היו קוראין מערב שבת כמו שנתקן מתחלה. ולפי סברא זו נראה לתרץ דברי הגמ' בריש (דף ה' ע"א) דפריך הגמ' על רב דקאמר פורים תחל להיות בשבת ערב שבת זמנם ופריך הגמ' והא שבת זמנם ופירש"י ערב שבת זמנם הוא משמע שהוא זמן הקבוע להם מאנשי כנסת הגדולה מדלא קאמר מקדימין לע"ש להכי קשיא ליה והא שבת זמנם הוא שהרי י"ד הוקבע לפרזים עכ' רש"י ויש לדקדק דלפי מה דמסיק הגמ' דרב אתי לאשמעינן דלא כרבי דאמר הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה אלמא רב סבר דקוראין בערב שבת וא"כ עדיין קשה על רב דלמה נקט רב ערב שבת זמנם אמאי לא קאמר מקדימין לערב שבת ונמי הוי ידעינן דלא סבר כרבי ועדיין קושיית הגמ' במקומה עומדת והא שבת זמנם כמו שפי' רש"י עוד יש לדקדק מה צריך רב לאשמעינן דלא כרבי הא סתם מתניתין הוא דלא כרבי דהא במתניתין תני חל בשבת עיירות גדולות קורין בשבת. עוד קשה בדברי רבי דקאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה אמאי לא אמר בפשיטות רבי אומר אף עיירות נדחין ליום הכניסה ונראה דרבי אומר כך לאשמעינן דלא כמ"ש לעיל דתיכף בשעה שנתקן לקרות המגילה תיכף היו קובעין הזמן לקרות בערב שבת כשחל פורים בשבת ואח"כ שנבנה הבית המקדש היו קוראין בערב שבת הואיל והדין נקבע כן ולכך קאמר רבי הואיל ונדחו עיירות ממקומן כו' שבאמת לא נתקן כלל שיהי' הזמן בערב שבת אם חל בשבת רק שהי' הזמן נקבע בשבת ומשום גזירה שמא יעבירנה כו' היו נדחין ממקומן ונ"מ שבזמן שבית המקדש סי' קיים היו קוראין בשבת משום דאין שבות במקדש. אבל רב לא סבר כרבי גם בזה רק רב סבר כסברא דלעיל כיון דמשום גזירה שמא יעבירנה מתחלה נקבע הזמן בערב שבת אם פורים חל בשבת וגם במקדש לא היו קוראין בשבת וזה הוא שאמר רב ערב שבת זמנם שמתחלה נקבע הזמן בערב שבת והן הן דברי הגמ' לא לענין מקרא מגילה בעשרה אלא מאי ערב שבת זמנם אלא לאפוקי מרבי דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה הא קמ"ל דערב שבת זמנם ר"ל שמתחלה הזמן נקבע בערב שבת הואיל ומצות קריאת המגילה נתקן בשעת חרבן וא"כ הזמן נקבע בערב שבת ולכך גם במקדש היו קוראין בערב שבת וא"כ בגוף הדין אם חל בשבת שעיירות קוראין בערב שבת כזה באמת לא צריך רב לאשמעינן דלא כרבי הואיל וסתם מתניתין הוא דלא כרבי רק בזה אתי רב לאשמעינן דלא כרבי דמלשון רבי משמע שבשבת זמן הקריאה הוא רק משום גזירה שמא יעבירנה היו נדחין אבל במקדש היו קוראין בשבת ועל זה בא רב לאשמעינן דלא כרבי ואמר שהזמן נקבע בערב שבת וגם במקדש קוראין בערב שבת אם חל פורים בשבת כנ"ל ומתורצים כל הקושי' והדקדוקים בסוגי' זו ודו"ק

היוצא מכל הנ"ל שגם לרבה לא היו קוראין את המגילה בשבת אף במקדש א"כ קושי' התוס' במק"ע למה אמר ר"י טעם אחר הא אליבא דדינא ליכא נ"מ בינו לרבה וגם ר"י ע"כ סבר לטעמי' דרבה גבי שופר ולולב ולמה אמר במגילה טעם אחר. ונראה לתרץ קושיית התוס' דר"י סובר דבמגילה לא שייך טעמא דרבה דהא לעיל (דף ב' סוף ע"א) אמרינן דבזמן הזה הואיל והכל מסתכלין בה אין קורין אותו אלא בזמנה ופי' רש"י הואיל ובזמן הזה אינן מקדשין ע"פ ראי' רק ע"פ חשבון והעולם חושבין למ"ד יום מפורים לפסח ואם תקדים הקריאה יעשו פסח סוף למ"ד יום של קריאת המגילה ונמצא אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח. ולפ"ז אם חל פורים בשבת ומקדימין לקרות את המגילה בערב שבת נמי יד לחוש לזה שיחשבו למ"ד יום מערב שבת ויעשו פסח למ"ד יום אחר ערב שבת ונמצא אוכלין חמץ ביום אחרון של פסח דהא באמת פורים הי' בשבת. אמנם יש לומר דבאמת בשביל זה לא אמר רב יוסף טעמא דרבה משום שמא יעבירנה ד"א ברשות הרבים הואיל ומשום האי טעמא לחוד לא הוי לן למעבד זמנו בערב שבת הואיל ואיכא גם חשש איסור דאורייתא שהעולם ימנה למ"ד יום מערב שבת (הואיל והיו קוראין בערב שבת ונמצא עושים פסח יום א' קודם זמנו ואוכלין ביום אחרון של פסח חמץ) וא"כ לכך לא סבר ר"י האי טעמא דשמא יעבירנה ד' אמות הואיל ויש גם להיפך חשש איסור דאורייתא אם לא יקרא בשבת כנ"ל ולכך אמר רב יוסף טעם אחר הואיל ועיניהם של עניים נשואות כו' ומתורץ קושיית התוס' ודו"ק:

אמנם לדידן שאנו עושים שני ימים טובים של גליות מפני הספק ואנן עושים ח' ימים פסח שפיר יש לומר טעמא דרבה דלא קרינן המגילה בשבת משום שמא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים שהוא איסור דאורייתא אבל האי חששא שיאכלו ביום אחרון של פסח חמץ ליכא חשש איסור דאורייתא דהא אנן עושים ה' ימים פסח וא"כ יום האחרון הוא רק מדרבנן מפני הספק ואם יקראו המגילה בערב שבת לא יבא לידי איסור דאורייתא ואם יקראו את המגילה בשבת יכולין לבא לאיסור דאורייתא שיעבירנה ד' אמות ברשות הרבים ושייך שפיר טעמא דרבה מהן הן דברי הרי"ף דהרי"ף רוצה לתרץ לרבה הא אם קוראין מלפני שבת ג"כ איכא חשש איסור דאורייתא שיבא לאכל חמץ ביום אחרון של פסח דהא בזמן הזה הכל מסתכלין בה ועל זה קאמר הרי"ף דאנן אינן בקיאין בקביעא דירחא וא"כ אנן עושין ה' ימים פסח ולא הוי זה חשש איסור דאורייתא כנ"ל ושפיר קאמר היינו טעמא דמגילה דגם במגילה צריכין לומר האי טעמא הואיל ואינן בקיאין בקביע דירחא ומתורץ קושיית על הרי"ף:

ואין להקשות לפי זה בני ארץ ישראל שעושין רק יום אחר והם עושין רק ז' ימים פסח א"כ אמאי קוראין בשבת משום שיבוא לאכול ביום אחרון של פסח חמץ ושפיר הוא חשד איסור דאורייתא. ז"א דכיון האי חששא דשמא יעבירנו הוא חשש שהוא בכל העולם כולה והאי חששא דשמא יאכלו חמץ באחרון של פסח הוא רק בא"י דהא בבני חוץ לארץ ליכא האי חשש דהא עושין ח' ימים א"כ שפיר חיישינן להאי חשש דשמא יעבירנה ד"א בר"ה שהוא בכל העולם מלחוש חשש אחרון של פסח שהוא רק בא"י. ולכך גם בני א"י קוראין מלפני שבת שמא יעבירנה ד"א ברשות הרבים ודו"ק:

דף ה' ע"ב ורבי היכי נטע נטיעה בפורים כו' עד סוף הסוגיא יש לדקדק בסוגיא זו דלפי דמסיק דלרבי פשיטא ליה ולחזקי' מספקא ליה ולמה חזר מסברא דלעיל וקאמר דרבי בר חמיסר הוי וקא פשיטא ליה דטברי' מוקפת חומה מיב"נ אמאי לא קא מהדר כסברא ראשונה דרבי גל ארביסר הוי והי' פשיטא ליה דטברי' לאו מוקפת חומה מיב"נ. עוד יש לדקדק על לשון הגמ' דקאמר לקמן ומי מספקא ליה מלתא דטברי' והכתיב וכו' מאי זה לשון מלתא דטברי' ושפת יתר הוא ובפשוט ה"ל להקשות ומי מספקא ליה בטברי' עוד יש לדקדק דקאמר והא קיי"ל רקת זו טברי' מאי קיי"ל דקאמר ואף דהאמת הוא כן דרבא אמר לקמן מי איכא למ"ד דרקת לאו טברי' הוא מ"מ לא צריך הקדמה זו להקושי' דאף אי אמרינן כר' יוחנן לקמן דחמת הוא טברי' נמי קשה קושייתו דהא עכ"פ טברי' הוא מערי מבצר המפורשים בקרא וא"כ לאיזה צורך קאמר דקיי"ל רקת זו טברי'. עוד קשה בסוגי' זו קושיית המהרש"א דהמקשן דפריך א"ה אמאי מספקא ליה ע"כ ידע מזה הברייתא דאשר לו חומה פרט לטברי' א"כ למה לא פריך הך קושי' תיכף ואיפכא הו"ל להקשות דטברי' לאו מוקף חומה מברייתא דתני בה בהדיא פרט לטברי' ותירוץ המהרש"א דלא הי' להמקשה הך גירסא בברייתא פרט לטברי' אלא רק פרט למי שימה חומתה מלבד שהוא דוחק גדול אלא שאי אפשר לומר כן דאי לא הוי להמקשן הגירסא בברייתא פרט לטברי' א"כ לא פריך מידי על טברי' דדלמא הי' לטברי' חומה סביב מלבד הים וא"כ הי' הספק לחזקי' אי הך חומה שיש לטברי' הוא מימות יהושע ב"נ או דלמא לא הי' אותה החומה מיב"נ ומה שנחשב טברי' בקרא מערי המבצר הוא מחמת הים אבל חומה לא הי' שם בעת ההיא אלא ודאי ע"כ צ"ל דגם להמקשן הי' הגירסא בברייתא פרט לטברי' שפיר פריך דאי ס"ד דהי' לטברי' חומה מלבד הים אמאי קא ממעט ליה לענין בתי ערי חומה הא גם בבתי ערי חומה אמרינן אשר לו חומה אף שאין לו עכשיו ושפיר פריך. אבל לפי תירוץ המהרש"א לא פריך הגמ' מידי ונראה לתרץ קושי' המהרש"א באופן אחר ונקדים לתרץ קושיית המ"מ על הרמב"ם בפ' א' מהלכות מגילה הלכה י' וז"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם אין ביניהם אלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו והקשה המ"מ שם דמלשונו משמע דאף בנראה צריך אלפים אמה ובגמ' אינו כן דהא אמרינן בגמ' (דף ג' ע"ב) גופא אריב"ל כרך וכל הסמוך לו כו' תנא סמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך הרי מפורש דלא כהרמב"ם וגם על הרי"ף הקשה למה השמיט בהלכותיו הך (תנא) דתנא אף שאינו סמוך ע"ש והר"ן רוצה לדחוק ולחלק בין מה שנחשב לתחום העיר למאי שאינו נחשב לתחומי העיר ע"ש ואין זה אלא דברי נביאות דכל כי האי ה"ל לכתוב ולפרש בהדי'. ונראה ליישב שיטות הרי"ף והרמב"ם דאף דתנא בברייתא לעיל לפרש דברי ריב"ל נראה אע"פ שאינו סמוך מ"מ מסוגיא דהכא מוכח דלא כהך ברייתא אלא דצריך שתיהן נראה וסמוך דהנה לעיל (דף ב' ע"ב) אריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך עד כמה אמר ר' ירמיה ואיתימא ר' חיי' בר אבא כמחמתן לטברי' וכן איתא בירושלמי בריש מס' מגילה בשם ר' חיי' בר אבא כגון מן הדא חמתא וקאמר שם דלא קאמר אלא כגון אבל לדינא לא צריך דהא חמתא עצמה מוקפת חומה מיב"נ דהא כתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת ורקת כו' ע"ש בירושלמי נמצא מוכח מהירושלמי דזה החמתן דקאמר ר"ח ב"א שהוא סמוך לטברי' זה הוא חמת דכתיב בקרא מערי מבצר ולפ"ז קשה על חזקי' למה קרא בטברי' בי"ד ובט"ו נהי דהי' מסופק על טברי' עצמה מ"מ הא טברי' הי' סמוך לחמתן וחמתן בודאי מוקף מיב"נ דהא כתיב בקרא מערי המבצר כדמפורש בירושלמי וא"כ הי' לו לחזקי' לקרות רק בט"ו דהא טברי' הוא סמוך לחמתן ונידן כחמתן. ולכאורה יש לדחות ולומר דמה דאמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו היינו דוקא בכפר הסמוך לכרך אבל עיר גדולה הסמוך לכרך אינו נידן ככרך וכן מורים קצת לשון הטור וש"ע א"ח סי' תרפ"ה סעיף ב' דנקטו כפרים הנראים עמו אמנם אחר העיון נראה דנקט כפרים והה"ד לעיירות שאינן מוקפין דחד דינא אית להו דהא הך דריב"ל יליף לה לעיל (דף ב' ע"ב) מקרא יתירה דעיר ועיר דכל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהי' כמותה עיין ברש"י לעיל ד"ה וכדריב"ל כו' הרי דמרבינן כל הסמוך למדינה ואין חילוק בין כפר לעיר אך לסברת הר"ן דמפרש דריב"ל לא איירי אלא מה שנחשב לתחום אפשר לחלק בין כפר לעיר דסתם עיר אינו נחשב לתחום אחרת הסמוכה אמנם כבר כתבתי לעיל שסברת הר"ן הוא דברי נביאות ואין מוזכר בפוסקים חילוק זה וכללא כייל כל הסמוך לו. וליישב זה צריכין אנו לומר דאף שחמת הי' סמוך לטברי' מ"מ לא הי' נראה עמו דטברי' הי' מונח בעמק כדאיתא במס' שבת (דף קי"ח ע"ב) דאמר ר' יוסי יהי' חלקי ממכניסי שבת בטברי' ופירש"י שם מתוך שהי' עמוקה מחשכת מבעוד יום ע"ש וא"כ טברי' הי' סמוך ואינו נראה לחמת וחזקי' לא סבר כהך ברייתא דלעיל אלא דסבר דסמוך לחוד לא מהני אלא דצריך שניהם סמוך ונראה ולכך לא הי' טברי' דידן כחמתן ועל טברי' בפני עצמה הי' מסופק אי מוקפת חומה מיב"נ ולכך הי' קורא מפני הספק בי"ד ובט"ו היוצא מזה דלפי הירושלמי מוכח דחזקי' אינו סובר כהך ברייתא אלא דסובר דתרתי בעינן נראה וסמוך ולכך שפיר השמיט הרי"ף הך ברייתא וגם הרמב"ם לא פסק כהך ברייתא הואיל ומחזקי' מוכח דלא כהאי תנא אלא דתרתי בעינן ודו"ק:

אמנם כל זה הוא לפי הירושלמי דסובר דחמת הנאמר בקרא הוא חמתן הסמוך לטברי' אבל לר' יוחנן בגמ' דילן דאמר לקמן כד הוינא טלי' וכו' חמת זו טברי' ורקת זו ציפורי א"כ חמתן הסמוך לטברי' לא מצינא בקרא שהוא מוקף מיב"נ א"כ בלא"ה לא קשה על חזקי' דשפיר הי' מסופק על טברי' אי הוא מוקף מיב"נ דאף שהוא סמוך לחמתן הא חמתן גופא לא ידענו כלל אי הוא מוקף מיב"נ דהא אי חמת הוא טברי' לא נזכר בקרא כלל חמתן. היוצא מזה אי רקת הנאמר בקרא הוא טברי' א"כ חמת הוא חמתן הסמוך לטברי' כדעת הירושלמי ומעתה כך הי' סברת המקשן וכך הי' קושיית הגמ' דהמקשן הי' יודע מהא ברייתא דתנא אשר לו חומה פרט לטברי' שימה חומתה והי' סובר דים לא הוי חומה אף לענין מקרא מגילה וגם הי' סובר כברייתא דלעיל דסמוך אע"פ שאינו נראה רק שהי' המקשן סובר דחזקי' הי' מסופק אי חמתן הסמוך לטברי' זה חמת הנאמר בקרא כדעת הירושלמי וא"כ הוי טברי' סמוך לכרך ונידן ככרך וקורין בט"ו או דלמא חמת הנזכר בקרא הוא טברי' ורקת הוא ציפורי כדעת ר' יוחנן בגמ' דילן וא"כ חמתן לאו מוקף חומה מיב"נ וגם טברי' בפני עצמו לא חשיב הים חומה וקורין בי"ד וכיון שזה הי' ספק של חזקי' פריך ומי מספקא ליה מלתא דטברי' דהיינו מה שנקרא טברי' בקרא והא קיי"ל דרקת זו טברי' כמו שאמר רבא לקמן ומי איכא למ"ד דרקת לאו טברי' וא"כ כיון דרקת היא טברי' בודאי חמת הוא חמתן כדעת הירושלמי וא"כ מאי מספקא ליה לחזקי' נהי דטברי' לאו מוקף חומה מ"מ הא הוא סמוך לחמתן ונידן כחמתן כנ"ל ומתרץ הגמ' לא שהי' חזקי' מסופק אי חמת הוא חמתן דאף דחמת הוא חמתן אפ"ה לא מהני חמתן הסמוך לטברי' דהואיל ואינו נראה ותרתי בעינן סמוך ונראה כדעת הרי"ף והרמב"ם רק שזה גופא הי' מסופק על טברי' עצמו אי חשיב מוקף חומה דחד גופא הוי שודא דימא ועל זה פריך הגמ' אי הכי דזה הי' הספק אי ים חשיב חומה הא ודאי לאו חומה הוא דתנא בברייתא אשר לו חומה פרט לטברי' שימה חומתה ולפ"ז מתורץ קושיית המהרש"א דבל"ז לא הי' יכול להקשות מברייתא דטברי' לימרו מוקף הוא די"ל דחזקי' הי' מסופק לא על טברי' גופא אלא שהיה מסופק אי חמת הנאמר בקרא הוא חמת לטברי' כדעת ירושלמי או אם חמת הוא טברי' כר"י בגמרא דהכא כנ"ל אבל השתא לבתר דמתרץ ליה דהספק הי' אי ים חשיב חומה פריך ליה א"ה ודאי לאו חומה היא דהא מפורשת בברייתא דים לאו חומה היא כנ"ל וגם הדקדוקים מתורצים דשפיר קאמר מלתא דטברי' וגם קיי"ל דרקת זו טברי' דכל זה שייך לקושיית המקשן כנ"ל: