צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 60

מנכד הגאון המחבר

דף כ"ח ע"א בתוס' ד"ה הגרים דס"ד ישראל ולא גרים כו' ותימא כו' בקרא (דברים ל"א) כתיב ויצו משה וגו'. בבוא כל ישראל וגו' הקהל את העם גו' וגרך אשר בשעריך כו' וקשה לי למה הוצרך לפרט כאן את הגר וכי איזה הוה אמינא לחלק בין גר לשאר ישראל והלא גר ישראל הוא לכל מצות שבתורה. ואפי' לפי מה שנדחק תוס' כאן היינו היכא דכתיב בני ישראל יש מקום למעוטי גר שאף שהוא ישראל אינו מבני ישראל שהרי אבותיו היו נכרים ובסוכה אף דכתיב בישראל מכל מקום כתב אח"כ למען ידעו בני ישראל וגומר. אבל כאן דכתיב הקהל את העם ומהי תיתי למעוטי גר וכן בקרא המוקדם כתיב בבוא כל ישראל וכן סיפא דקרא כתיב נגד כל ישראל מהי תיתי למעוטי גר. וכבר כתב בתורה תורה אחת וגו' יהיה לכם ולגר וחפשתי במפרשי התורה ולא מצאתי רק זה מצאתי באבן עזרא שכתב שישמע ויתיהד ע"ש וא"כ הוא מפרש גר זה היינו גר תושב שהוא גוי שקבל עליו שבע מצות וכמו גר דכתיב בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה. ואני תמה שזו תורה חדשה להטיל מצות הקהל על גר תושב ועוד שהוא אפי' טעות לגמרי ולא משכחת שיהיה גר תושב שם בשעת קריאת המלך שהרי קריאתו היה בעזרת נשים כמפורש במס' סוטה (דף מא ע"ב) והרי משנה מפורשת בפ"ק דכלים החיל מקודש שאין נכרים נכנסים לשם וכו' עזרת נשים מקודשת ממנו כו' ומסתמא גם גר תושב בכלל שהרי גוי הוא ואף שזה מדרבנן מכל מקום אם היה מצוה מפורש בתורה שיבא הגר תושב להקהל לא היו חכמים גוזרים עליו שלא יבוא לעזרת נשים או שלא היו עושים הבימה בעזרת נשים רק בהר הבית ולכן אין דברי האבן עזרא נראים:

ונראה לי דאיצטריך כאן לכתוב גר עפ"י מ"ש בצל"ח פסחי' (דף ח' ע"ב) במימרא דרבי אמי דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה ע"ש ואף שכתב שם שגם גרים יש לו קרקע שירש מבנו מה שירש מאמו נראה לי עפ"י מ"ש הרמב"ן בפ' פנחס דלא כתיב בתורה ירושת האב שהוא פורעניות ואם כן יש לומר דק"ו הוא בפ' הקהל שהוא זמן שמחה שיכתוב גר שירש את בנו ולכן מן הסתם לא מיירי באופן זה וקמ"ל דגר חייב אעפ"י שאין לו קרקע ולר' אמי קמ"ל דקנין פירות כקנין הגוף וק"ל:

ד' כח ע"ב פלוגתא דאביי ורבא הלכתא דנשים פטורות מן הסוכה למאי איצטריך הא סוכה מ"ע שהז"ג וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות אביי אמר איצטריך הלכתא משום דה"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו רבא אמר אי לאו הלכתא ס"ד אמינא יליף ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות ע"ש:

והקשה אאמ"ו הגאון זצ"ל לרבא דלא מתרץ כאביי דאיצטריך הלכתא דהוה אמינא תשבו כעין תדורו קשה קושיית התוספות לעיל (ד' כ"א ע"ב) בד"ה למדנו. על מה דתנן במתניתין דאמר רבן גמליאל טבי עבדי ת"ח הוא ויודע שעבדים פטורים מהסוכה. והביא שם ברייתא תניא אמר רבי שמעון משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים למדנו שעבדים פטורים מסוכה ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. וכתבו התוס' אע"ג דבלא"ה ידעינן דעבדים פטורים מן הסוכה, דהא הוא מצות עשה שהזמ"ג איצטריך לאשמועינן דלא תימא דחייבין משום דכתיב תשבו כעין תדורו כדלקמן בשלהי פרקין עכ"ל. וע"כ קשה לרבא דלית ליה האי דרשא דתשבו כעין תדורו למאי איצטריך רבן גמליאל לאשמעינן דעבדים פטורים מן הסוכה תיפוק ליה דהוי מ"ע שהזמ"ג: הג"ה ואע"ג דהתוס' (ד' כו) בד"ה פרצה קורא לגנב אמרו דרבא דאמר טעמא משום פרצה וכו'. לאו משום דלית ליה תשבו כעין תדורו דברייתא הוא לקמן בפרקין וכאן בסוגייא זו ג"כ איתא בתוס' ד"ה תשבו כעין תדורו רבא נמי דמפרש טעמא אחרינא גבי שומרי גנו' לעיל לא פליג אהא ברייתא כדפרשינן שם. ודברי תוספות תמוהים. ראשון דאי רבא אית ליה גם כן דרשא דתשבו כן תדורו למה אמר בשומרי גנות ובכאן טעמא אחרינא ועוד מפני מה לא כתבו התוס' כאן כמ"ש לעיל אף דרבא אית ליה מגז"ש ט"ו ט"ו וכו'. מפני מה לא אמרו כאן שרבא דד יש מגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. ומדוע הביא מפלוגתא דלעיל דשומרי גנות ועוד יש לדקדק לעיל גבי שומרי גנות דאביי אמר משום טעמא דהוי אמינא תשבו כעין תדורו ורבא אמר טעמא אחרינא משום פרצה קורא לגנב ואמרו שם בגמרא מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מינטר כריא דפורא ומדוע לא הקשה הגמ' כאן מאי ביניהו בין אביי לרבא אלא שולי

ולפ"ז הקושיא דאאמו"ר ז"ל במקומה עומדת ואין לתרץ לחייב עבדים משום הגז"ש ט"ו טו מחג המצות. הא מהאי גז"ש לא גמרי' אלא לחיוב לילה הראשונ' לאכול כזית פת בסוכה דקי"ל דון מינה ומינה ואוקי באתרי' כמו שמוכח במסכת שבועות (ד' לו ע'"ב) פלוגתא דר' מאיר ורבנן. במושבע מפי אחרים וכו' וביבמות (ד' ע"ח) לענין ממזרים דאיסורן איסור עולם דגמרי' מעמוני וכו' כמו גבי מצה ליכא חיוב אלא לאכול לילה ראשונה כזית מצה כמו כן סוכה אין ללמוד ממצה כי אם חיוב כזית ראשונה ועפ"י זה פסקינן בשו"ע חייב לאכול כזית בסוכה אבל לישן בסוכה לא נאמר אדרבא מפורש בחדושי הריטב"א דמעשה דטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן בסוכה כו' ע"ש ואם כן אמרינן דון מינה ומינה לענין אכילת כזית בלילה ראשונה כמו בפסח. אבל שינה א"א ללמוד מפסח שאין חיוב בפסח: שכוונת התוס' לעיל הוא דרבא גם כן ידע מהברייתא דחשבו כעין תדורו דאיכא למימר שהחיוב כל ז' ימים דסוכה הוא כמו כל השנה בביתו משום תשבו כעין תדורו אבל רבא סבר דאי אפשר מכמה טעמים לדרוש פשטא דקרא תשבו כעין תדורו. ואמר טעמא אחרינא גבי שומרי גנות וטעמא אחרינא כאן למה איצטריך הלכתא. ובכאן א"א לומר מאי בינייהו מפני שרבא סובר דא"א לדרוש תשבו כעין תדורו לפי משמעות ולומד מגז"ש ט"ו ט"ו ע"כ ההג"ה]:

**הגהת נכד המחבר

בהגהותיו לספרי דבי רב בס' דורש לציון דרוש ז' (ד' לז ע"ב) האריך א"ז ז"ל ליישב סתירת הלכת אהלכתא דבכמה מקומות בש"ס פסקינן דון מינה וחוקי באתרה. וכאן בסוכה פסקינן להיפך דון מינה ומינה**מעתה נתחזק הקושיא של אאמו"ר הגאון זצ"ל על רבא דלא איצטריך לאשמועינן דעבדים פטורים מן הסוכה כיון דאית לי' ג"ש. ט"ו ט"ו מחג המצות. ולא דריש תשבו כעין תדורו והג"ש ט"ו ט"ו לא גמרינן מיני' אלא לאכול כזית פת בלילה הראשונה ותו לא. וליישב קושי' זאת נראה לענ"ד להוכיח אף דקיי"ל ברוב מקומות בש"ס דון מינה ואוקי באתרה דגז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות בודאי נדרשים בדרך דון מינה ומינה וע"פ הוכחה זאת תהיה מתורץ מלבד קושיא דלעיל גם כן קושיית הכ"מ על הרמב"ם בפרק א' מהלכות חגיגה הלכה ד' דהנה איתא במסכת חגיגה פ"ב (דף ט"ו) מי שלא חג ביו"ט ראשון של חג חוגג והולך את כל הרגל כולה מנה"מ אמר ר"י משום ר' ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת בשמיני של חג מופנה כו' מאי תשלומין זה לזה מאי בינייהו איכא בינייהו חיגר ביום א' כו'. ופסק הרמב"ם כר' יוחנן דכולן תשלומין דראשון. והקשה הכ"מ הא רבי אושעי' היה רבו של רבי יוחנן ואיך פסק הרמב"ם כתלמיד במקום הרב ע"ש,. ונראה לתרץ דהרמב"ם פסק כרבי יוחנן הואיל וגם ר' ישמעאל סבר כוותיה. דהנה תוס' בד"ה נאמר עצרת מביא דבירושלמי יליף לה ר"י בשם ר' ישמעאל נאמר כאן ט"ו בחג המצות ונאמר ט"ו בחג הסוכות. מה להלן יום טוב אחרון הוא תשלומין דראשון אף כאן יום טוב אחרון הוא תשלומין דראשון ע"ש ולכאורה יש להקשות הא האי גזירה שוה דט"ו ט"ו מחג המצות גם בש"ס בבלי דרשינן לה לענין חיוב לילה ראשונה לאכול כזית בסוכה. אם כן למה לן עצרת שהוא מיותר ומופנה לגז"ש. הא יכולין למילף דין תשלומין גם כן מגזירה שוה ט"ו ט"ו כמו שיליף לה בירושלמי. וא"כ מדוע לא יליף לה בש"ס שלנו ועפ"י הירושלמי דגמרינן תשלומין מגז"ש דט"ו ט"ו קשה למה לי עצרת עצרת. ונראה לומר עפ"י דכתוב בחדושי הריטב"א במסכת סוכה (ד' מז ע"ב) בהא דשמיני רגל בפני עצמו אף שהיה חיגר או קטן או עכו"ם בראשון ונתרפא או הגדיל ונתגייר בשמיני חייב בראיה ובחגיגה. משא"כ בשאר ימי החג דלר' יוחנן דאמר תשלומין דראשון הוא אי נפטר בראשון אעפ"י שראוי בשאר ימי החג. הרי הוא נדחה ופטור אבל שמיני אעפ"י שהוא תשלומין דראשון למי שלא חגג בראשון דמי שחגג בראשון לא חגג בשמיני. מ"מ הרי היא רגל בפני עצמו לחייב בו מי שלא היה ראוי בראשון עכ"ל הריטב"א ז"ל ע"ש באורך. ומעתה אני אומר כאן מה דקיי"ל שמיני רגל בפני עצמו הוא נלמד מקרא לכל מר כדאית ליה ע"ש בגמ' (ד' מז) ובפסחים (ד' צג ע"א) מבואר שם דמאן דסבר פסח שני רגל בפני עצמו הוא מתחייב בשני אף מי שלא היה ראוי בפסח ראשון אם כן גם כן חייב בשמיני אף מי שלא היה ראוי בראשון אף בשאר הרגלים שיש להם תשלומין כמו גבי פסח שני אמרינן דשביעי הוא רק תשלומין למאן דחזי בראשון מכל מקום בשמיני עצרת כיון שהוא רגל בפני עצמו יש לו תשלומין אף מי שלא היה ראוי בראשון וחייב בו. ואם כן כיון דעיקר תשלומין בחג הסוכות ילפינן מג"ש מחג המצות מה חג המצות שביעי של פסח יש לו תשלומין דראשון. אף בחג הסוכות יו"ט אחרון (שמיני עצרת) הוא תשלומין דראשון. אם כן אי אמרינן דון מינה ומינה אין מקום לסברת הריטב"א דליכא למימר דבשמיני עצרת חייב אף מי שלא חייב בראשון דהא יליף גז"ש משביעי של פסח ושם התשלומין הוא רק למי דחזי בראשון אף הכי בשמיני עצרת אין לו תשלומין רק מאן דחזי בראשון אמנם אי אמרי' דון מינה ואוקי באתרא. ושפיר יכולין למימר כסברת הריטב"א דאף מי שלא חזי בראשון חייב בשמיני עצרת אף דעיקר החיוב של שמיני עצרת ילפינן משביעי של פסח מכל מקום אמרי' דון מינה ואוקי באתרה דמה התם פסח יום טוב אחרון הוא תשלומין דראשון. אף הכי שמיני עצרת הוא תשלומין דראשון ואוקי באתרא כיון דשמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו הוא חיוב אף מי שלא חזי בראשון כמו שאמרי' בפסח שני אם הוא רגל בפני עצמו הוא חיוב אף למי שלא חזי בראשון.

ומעתה לפי זה מתורץ הקושי' הנ"ל דשפיר צריך הגז"ש עצרת עצרת ללמוד תשלומין בחג הסוכות לשמיני עצרת דאי הוה ילפינן מגז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות כמו דיליף בירושלמי הוי אמרינן דון מינה ומינה הואיל וחזינן דהך גז"ש דט"ו ט"ו לענין חיוב סוכה בלילה הראשון לא נלמוד כ"א לחייב לאכול כזית בסוכה. אבל לא לענין שינה ושאר דברים כדאמרן והוי אמרי' דוקא מאן דחזי בראשון חזי בשמיני ולכך כתיב עצרת עצרת לגזירה שוה ללמוד עצרת דסוכות מעצרת דפסח לעיקר תשלומין ואמרינן דון עיקר תשלומין מפסח ואוקי באתרא דשמיני כיון שהוא רגל בפני עצמו הוא לתשלומין אף למאן דלא חזי בראשון. ומעתה ממילא מוכח מדאצטריך עצרת עצרת לגזירה שוה לענין תשלומין ולא ילפינן לה מגז"ש דט"ו ט"ו מוכח מכח יתורא דעצרת דהאי גזרה שוה ט"ו ט"ו ניתן ללמוד בדרך דון מינה ומינה כנ"ל ונהי דקיימא לן בעלמא דון מינה ואוקי באתרא מכל מקום בהאי גז"ש דט"ו ט"ו מוכח דיצא מן הכלל ואמרי' דון מינה ומינה. מדאיצטריך עצרת עצרת לגזירה שוה:

ולפ"ז מתורץ קושית הכ"מ על הרמב"ם דהרמב"ם פסק כר' יוחנן דתשלומין דראשון ומאן דלא חזי בראשון לא חזי בשאר ימים הואיל וגם ר' ישמעאל בברייתא דיליף עצרת עצרת לתשלומין סובר כר' יוחנן. דאי סבר כר' אושעיא א"כ בכל תשלומין גם בחג הפסח אמרינן מאן דלא חזי בראשון חזי בשני קשה למה לי הגז"ש דעצרת עצרת תיפוק לה מט"ו ט"ו מחג המצות. ואין לומר דהוי אמינא דון מינה ומינה. לו יהיה אף אי אמרינן דון מינה ומינה ג"כ אמרינן אף מאן דלא חזי בראשון חזי באחרון. אלא ע"כ דודאי ר' ישמעאל סובר כר' יוחנן ושפיר פסק הרמב"ם כותיה:

ולפ"ז מתורץ נמי על רבא דלמה ליה ללמוד דעבדים פטורים מסוכה הא בלא"ה ידעינן דעבדים פטורים מסוכה מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא כקושית התוספות. ולפי דברינו הנ"ל אתי שפיר דה"א לחייב עבדים בסוכה מגזירה שוה דט"ו ט"ו וחייבים בשינה ושאר דברים. דאנן קיי"ל דון מינה ואוקי באתרא ולכך צריך ללמוד משיחתו של רבן גמליאל דאליבא דאמת לא גמרינן מהך גז"ש כי אם חיוב לאכול כזית בלילה ראשונה ולא לשאר מילי מדאצטריך עצרת עצרת ודו"ק

ד' כ"ח ע"ב אמר אביי לעולם סוכה הלכתא ואיצטריך סד"א תשבו כעין תדורו רבא אמר סד"א יליף ט"ו ט"ו מחג המצות וכו' בחידושי הריטב"א בשמעתין בד"ה רבא אמר כתב וז"ל. ויש לשאול למה נכתב האזרח כלל. ושמעתי בשם רבינו הגדול הרמב"ן שבא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא כאזרח רענן פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער עכ"ל ע"ש. ולכאורה אין הבנה לא לקושיא זו ולא לתירוץ הרמב"ן ז"ל דהא האי קשי' שהקשה הריטב"א פריך הש"ס והשתא דקאמרת סוכה הלכתא קרא למה לי. ויותר תמוה מה שמתרץ בשם הרמב"ן ז"ל דאתי למעט מי שאינו כאזרח רענן אם כן קשה למה מתרץ הש"ס לרבות גרים ולא מתרץ כתירוץ הרמב"ן דאתי למעט מי שאינו כאזרח רענן. וביותר נתחזק תמיה זאת דלפי מה שהקשה המהרש"א בשמעתין דלמה לא אמר אביי ורבא דאיצטריך הילכתא לפטור נשים מסוכה משום דהו"א לרבות נשים מקרא דהאזרח כמו ביוה"כ דמשמעות דהאי קרא לחיובא. ומתרץ כיון דהתנא נקט הכא האי קרא לאסמכתא לפטור נשים [והיינו ע"כ דפשטא משמעות אזרח גברי משמע ולא נשים) אם כן ודאי אף בלי הלכתא לא הוי מוקמינן הה"א דהאזרח לרבות נשים שהם תרי הפוכים בחד תיבה דלשון אזרח משמע גברא ומיתורא דה"א מרבה נשים. היפוך משמעות אזרח. ויותר מסתבר האי קרא לרבות גרים ע"כ דברי המהרש"א. בתוספת ביאור קצת עיין היטב במהרש"א, ולפ"ז היא גופא קשיא כיון דהתנא נקיט האי קרא לאסמכתא למעט נשים מסוכה אם כן עדיפא לן לומר גם לפי האמת דהאי קרא בא למעט מי שאינו כאזרח רענן מלומר שבא לרבות גרים ואמאי לא שביק הגמ' האי סברא דהאזרח דכתיב גבי סוכה בא למעט. ואף שגבי יוהכ"פ בא דרשא דהאזרח לרבות. היינו הואיל וליכא שום דבר למעט גבי יוה"כ ע"כ הקרא דחיק ומוקי אנפשיה לרבות נשים בתוספת עינוי. דגבי יוהכ"פ ליכא שום סברא למעט מי שאינו כאזרח רענן. משא"כ גבי סוכה דרך פשוט לדרוש האזרח למעט מי שאינו כאזרח רענן

וליישב זה נקדים מה דקשה לי בסוגיא זו דפליגי אביי ורבא לאיזה צורך צריך הלכתא גבי סוכה למעט נשים אף שבלא"ה ידעינן שהנשים פטורות מסוכה משום דהוי מ"ע שהזמ"ג. וקאמר אביי דסד"א תשבו כעין תדורו. ורבא אמר דסד"א לילף ט"ו ט"ו מחג המצות. וכתב הריטב"א דרבא לא מתרץ כאביי אף דודאי אית ליה דרשא דתשבו כעין תדורו דכן מפורש לקמן בברייתא לענין דאדם עושה סוכתו קבע. מכל מקום סובר רבא דלענין לחייב נשים לא דייקינן כל כך למדרש תשבו כעין תדורו לנשים ע"ש בריטב"א בשמעתין והנה נהיר לן הריטב"א טעם למה ממאן רבא בתירוצא דאביי אבל מכל מקום עדיין קשה איפכא למה לא אמר אביי כרבא דסד"א לחייב נשים משום ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. דהא ע"כ ניתן האי ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות למדרש לענין חיוב לילה ראשונה בסוכה כמו שמפורש לעיל (בדף כז ע"א). ואם כן למה לא אמר אביי ג"כ כרבא. דאי לא הלכה למפטר נשים ה"א דאין גז"ש למחצה דהא לרבנן דפליגי לעיל (כ"ז ע"א) על ר' אליעזר ע"כ דרשו להאי גזירה שוה דט"ו ט"ו מחג המצות. ולשיטת רש"י לעיל בסוגיא הנ"ל למסקנא הדר בו ר"א מהאי די"ד סעודות וגם כן ס"ל דליכא חיוב לאכול כי אם לילה ראשונה והיינו מכח גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות ע"ש ברש"י. ואפילו לשיטת התוס' שם דלא חזר ר"א מהאי די"ד סעודות רק דלא מצריך סוכה בסעודת ההשלמה ונקט אביי האי סד"א תשבו כעין תדורו אפי' לר"א דס"ל י"ד סעודות חייב לכתחילה לאכול בסוכה ולית ליה האי גז"ש דט"ו ט"ו. זה הוא דוחק דאביי קאי שלא אליבא דהלכתא וכמו שמקשינן בעלמא אטו טעמא דב"ש אתי לאשמועינן ועוד דמה דלא דריש ר' אליעזר האי גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות הואיל וס"ל דתשבו כעין תדורו מפיק ליה מהאי גזרה שוה ט"ו ט"ו וגם לפי מה שכתבו התוספות לעיל (בדף כז ע"א) בד"ה תשבו בשם הירושלמי טעמא דר"א לחיוב י"ד סעודות מג"ש דתשבו תשבו מאהל מועד ע"ש בתוס' אבל לחייב נשים בסוכה אי לאו הילכתא לפטור גם לר"א הוי סד"א לחייב נשים בסוכה מהאי גזרה שוה דט"ו ט"ו:

וליישב תמיה זאת נ"ל דס"ל לאביי דנהי דסד"א לחייב נשים מכח גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. מכל מקום זה הטעם לחוד אינו מספיק אי לאו דאיכא עוד הוי אמינא לחייב נשים בסוכה משום דרשא דתשבו כעין תדורו. ולבאר דבר זה נקדים מה דאיתא בתו"כ פ' אמור (פ' יב) וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'. מה ת"ל לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואיני יודע אם שבעה ראשונים או שבעה אחרונים כשהוא אומר בט"ו יום לחדש הזה חג הסוכות שבעת ימים לה' הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים. עכ"ל הספרא. ופירש שם הק"א דעל אומרו חג הסוכו' דייקא שהרי לא צוה עדיין על הסוכה ולמה קרא עתה חג הסוכות שבעת ימים וה"ל לומר חג שבעת ימים לה' ולזה אמר דאי לא הוי נאמר חג הסוכות שבעת ימים לא הוי ידעינן הך דבסוכות תשבו שבעת ימים אי אלו ז' ימים של ישיבה בסוכה הם אותן שבעת ימים שעליהם אמר תחוגו שבעת ימים או שבעת ימים של החדש. וה"ק תחוגו שבעת ואח"כ בסוכו' תשבו שבעת ימים אחרים. והם האחרונים שבחדש. ולכך נאמר חג הסוכות ז' ימים למדנו דמה שכתוב בסוכות תשבו שבעת ימי' הם ז' הראשונים אשר עליהם נאמר תחוגו חג ה' עכ"ל הק"א ע"ש באריכות:

ולכאורה יש להקשות קושיא חמורה מספרא הזה לסוגיא דידן לרבא דקאמר דאיצטריך הלכה לפטור נשים מסוכה משום דסד"א לחייב נשים דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות קשה קושיי' הספרא חג הסוכות למה לי. הא עדיין לא צוה על מצות סוכה. ואין לומר כתירוץ הספרא דה"א דשבעת ימי ימי סוכה הם ז' ימים אחרונים שבחדש הא בלא"ה ידעי' דאותן שבעת ימים של סוכה הם אותן ז' ימים ראשונים של החג דאי ם ס"ד שהם ז' ימים אחרונים בסוף החדש. אם כן קשה למאי איצטריך הלכה לפטור נשים מסוכה תיפוק ליה שהיא מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות. ואין לומר דסד"א לחייב נשים בסוכה ונילף ט"ו ט"ו מחג המצות. הא אם ימי סוכה הם בסוף החדש אם כן מתחילין ז' ימי סוכה בכ"ג לחדש. אם כן ט"ו ט"ו מאי עבידתיה ואין ענין לחג הסוכות מחג המצות דחג המצות הוא בט"ו לחדש. חג הסוכות הוא בכ"ג לחדש וזה הוא לכאורה קושיא עצומה לרבא