צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 48

ועוד יש שנוי גדול בר"ה עצמו שבפתיחת הספרים הרשעים קודמים לצדיקים ובחיתוך הדין הצדיקים קודמים שהרי הכי קאמר ג' ספרים נפתחים וכו' צדיקים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה הרי שהקדים כתיבתן וחתימתן של צדיקים לרשעים. ועוד על גוף המשפט הא צווחו בי' קמאי דקמאי בעלי התוס' והרשב"א ויתר המפרשים שהרי אנו רואים בעונותינו היפוך הדבר כמה צדיקים גמורים מתו בשנה וכמה רשעים גמורים עתקו שמנו גברו חיל ונתעלו בעושר ובכבוד. ובפשטן של דברים נלע"ד דודאי לפי סדר חשיבותן נכנסין לדין וכמו שדרשו מקרא לעשות משפט עבדו וגו'. והנה בודאי עוה"ז עולם הפוך והעולם הבא עולם ברור הוא עליונים למטה כמו שארז"ל במס' פסחים. ואינון דמתקריין בני גיהנם ופניהם כשולי קדירה ואין משפירי שפירי דבני מחוזא:

והנה אחר שנפתחו הספרים ונודע מי צדיק ומי רשע בודאי חשיבותן לפי צדקת הצדיק כן יקר ערכו. אבל קודם פתיחת הספרים מי חשוב קודם אזלינן בתר חשיבותא דהלוי עלמא ומכבדים עשירים. והנה אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן וכו' וישמן ישרון ויבעט וע"פ רוב העשירים מעותדים לחטוא יותר מן העניים מרוב תאוות לבם וגבהות עינם והם אינם יודעים כי עושר שמור לבעליו לרעתו ומה בצע בעשרו ערום יצא מבטן אמו וערום ישוב שמה ואדרבה לפי רוב עשרו ראוי שיכניס לבבו פן יקבל שכרו בעוה"ז ופן אינו עושה הצדקה וחסד כדבעי למיעבד כאשר באמת עינינו רואות הרבה מהעשירים מעלימים עיניהם מן הצדקה ובפרט מעניים קרוביהם. דרך כלל הרבה מעונות מסתעפים ממדת העושר ומעט זכיותינו נתקטנו מרב החסדים שעושה הקב"ה עמו באופן שביום הדין קרוב הדבר יותר שהעשירים יוצאים חייבים אם לא בחילא דתיובתא יתיר ובצדקה ובגמ"ח שיוסיף: ולכן בראש השנה בעת שנכנסין לדין ועוברין כבני מרון והחשוב חשוב לפי עשרו קודם ולכך ספרן של רשעים נפתח תחילה קודם לספרן של צדיקים כי הצדיקים שהמה דלי העם המה באים באחרונה אבל כיון שכבר נפתחו הספרים ויצא כנוגה צדקת הצדיק ורשעת הרשע על פניו תענה אז שוב עולם ברור הוא ועליונים למטה ומקדימין גזר דינם של צדיקים ומתחלה צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים ואח"כ רשעים גמורים. ועוד נלע"ד לתרץ לפי שהקב"ה הוא רב חסד וחפץ חסד הוא ורוצה לדון כ"א באופן נאות לו יותר להצדיקו והנה הרשעים לרב רשעם כבר הורגלו ברשע את אישים פועלי און באופן שכבר ההרגל נעשה אצלם טבע ועברות שהורגלו בו בכל יום כמו לצנות ושקרים ורכילות וכדומה המה מוסיפין בכל שעה ובכל רגע הן מצד עצמן כי כבר התמכרו לעשות הרעה אין אלהים לנגד עינם ורשעים יצר הרע שופטן. ומושל בם כאות נפשו והן מצד חבריהם. כי יתחברו יחדיו אישים פועלי און וכל אחד מדיח מסית את חבירו לשחוק וקלות ראש ומרגילין לערוה באופן שקרוב ודאי שבכל רגע מוסיפין פשעים ועונות וחטאים. והצדיקים להיפוך מצוה גוררת מצוה ובכל רגע ורגע מוסיפים אהבת ה' כעטלף המצפה לאור כן יקוו לאור ה' ונר מצוה מתי תבוא לידם ויקיימו באופן שבכל רגע מוסיפים מצות ומעשים טובים ומחשבות קדושות אשר הקב"ה מצרפן למעשה. והנה ביום ראה"ש הקב"ה מקדים לפתוח ספרן של רשעים לטובתם כי באותו רגע שיאחר עוד יש אחרית שיוסיפו לחטא ולכן הקב"ה מקדימם לפתוח ספרן מה שכבר נעשה עד אותו שעה אבל הצדיקים הקב"ה משהה פתיחת ספרן ג"כ לטובתם כי בכל רגע יוסיפו זכות ומעשים טובים וכ"ז בפתיחת הספרים אבל בחיתוך הדין מקדים הצדיקים וכל זה ביום ר"ה שהצדיקים והרשעים בחייהם והיום לעשותם אבל לעתיד לבוא ביום הדין הגדול והטרא שוב אין להוסיף לא במעשים טובים ולא במעשים רעים רק יפתח ספר הזכרונות שעשו בימי חייהם הקב"ה מקדים הצדיקים לרשעים בכל דבר ואל תתמה שאני אומר שהקב"ה מקדים לפתוח ספרן של רשעים ביום ר"ה השכם בבוקר מחשש כן בעוד היום יוסיפו כמה פשעים הלוא קדוש היום לאדונינו ואיום ונורא הוא ואימת יום הדין נורא מאד עד מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון מפחד ה' ומהדר גאונו ואיך איש רמה חרס את חרסי האדמה ירים ראש להיות ניסת בעצם היום הזה אחרי הסתת היצר הנה כבר העידו כן חז"ל במס' יומא האידנא יומי דכיפורי ואיבעול כמה בתולתא בנהרדעא ועוד בשלמא אז היו משגיחים על דרכיהם דודאי שהי' עליהם אימת יום הקדוש אבל בעונותינו ורבים כבר הורגל בדרך רעה עד שלא נחשב לחטא בעיניו ועבר ושנה ושלש כמה פעמים עד שנדמה בעיניו דרך רעה לדרך ישרה ואומר לרע טוב ואיך ישובו מאימת יום הדין וכבר הותר להם הדבר ע"ד עבר אדם עביר' ושנה בה: ועל כן משבח אני את התשוב' אפי' מיראה שהרי עכ"פ ע"י היראה הוא נמנע מלחטוא עוד ועכ"פ יצא חוץ לטבעו ומזגו הרע שהוטבע בה כל ימיו ושוב עכ"פ נחשב לעבירה בעיניו והנביא אמר תיסרך רעתך ומשובתיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך הרי עקר הקפדת הנביא שעכ"פ תדע שרע ומר מעשיך:

*דף כ"ב ע"ב תוס' ד"ה משום ביטול מלאכה כו' פי' בקונטרס אין לך ר"ה כו' ובחנם דחק לפרש ר"ה דבכל ראש חדש נמי לא היו רגילין לעשות מלאכה כו' ע"ש בתוס' והנה רש"י במס' מגילה באמת מפרש כמו שפי' התוס' הדא ונלע"ד לומר דלפי סוגי' דהכא צריך רש"י לפרש דתירוץ הגמ' משום ביטול מלאכה שני ימים קאי על ר"ה אבל על ר"ח לא שייך תירוץ דגמ' ונשאר קושי' הגמ' וליעבד אמלא ותירוץ הגמ' הוא רק על ר"ה דהיינו ר"ח תשרי. דהנה התוס' בד"ה גזרה וכו' כתבו ה"נ דהוי מצי למימר משום ר"ח מלא שחל בשבת ולענ"ד נראה לומר דמה שאמרו איתנוסי הוא דאיתנוס לא הכוונה כמו שנראה מפי' רש"י ותוס' בשכרות של סעודת שבת שזה הוא דוחק לומר דבדבר המסור לב"ד ניחוש לשכרות ואי משום סעודה שלישית שהוא חיוב הלא היו יכולין להקדים סעודה שלישית ביום ועיין במג"א [סי' תרצ"ו ס"ק יוד] שכתב במקום הרוקח היו עושין סעודה שלישית קודם מנחה וא"כ למה ניחוש שיתעצלו הב"ד בכך לעשות הסעודה סמוך ללילה וימנעו מלעשות משואות שהוא צורך גדול לכל בני הגולה לידע מתי נתקדש החודש ובודאי ליכא סברא לומר דחשש שכרות קאי על אותן האנשים שעושין המדורה בראשי הרים דאם הם שלוחי ב"ד בודאי המה זריזין וג"כ לא יתעצלו לעשות הסעודה סמוך ללילה ולכן נראה לי, לומר שהכוונה הוא ע"פ מה שמביא המג"א בריש סי' תי"ט שאם חל ר"ח בשבת יש למשוך סעודה שלישית עד הלילה משום סעודת ר"ח ע"ש. ולפ"ז יש לפרש איתנוסי דאיתנוס בסעודת ר"ח. ומעתה זה הוא דוקא אם ר"ח חל בשבת אבל בשאר שבתות דלית ביה ר"ח לא שייך חשש שכרות ולפ"ז מתורץ קושיית התוס' דלא מצי למימר משום מלא שחל בשבת דא"כ נשארה קושיית הגמ' דלא ליעבד אז אמלא כלל ואין לומר דיאמרו חסר הוא והא דלא עבדו איתנוסי דאיתנס דמאי אונס שייך במוצאי שבת אם ר"ח הי' בערב שבת הא כבר קיימו סעודת ר"ח בע"ש. ובזה מתורץ נמי קושיית התוס' בד"ה והא דלא עביד דמקשים השתא נמי דלא עבדו אמלא כי מיחל ר"ח מלא בשבת יאמרו חסר הוא והא דלא עבדי איתנוסי דאיתנסי ולפי דברי הנ"ל אתי שפיר דאם חל ר"ח בע"ש לא שייך למתלי באונס משום שכרות:

אך נראה דרש"י ותוס' ז"ל מיאנו בפירושי הנ"ל כמו שמבואר בדבריהם בד"ה וליעבד אמלא וכו' משום דלפי דברי נסתרה קושיות הגמ' ונעבד אמלא ולא נעבד אחסר כלל הרי יפסידו דעכשיו קמה קושיות התוס' בחסר שחל בע"ש. ואמרו מלא הוא ואיתנס בע"ש בסעודת ר"ח. משא"כ דעתה עבדינן אחסר ולא אמלא אין זה חשש אמנם עדיין י"ל דאפ"ה פריך הגמ' שפיר ואף שאין כאן קושי' לפי האופן שנקטו התוס' עדיין יש להקשות באופן אחר דהיינו ר"ח מלא שחל באחד בשבת יאמרו חסר הוא והא דלא עביד משום דאיתנס בסעודת ר"ח וא"כ כשם שיש חשש כשעבדינן אמלא כך יש חששא כשעבדינן אחסר ושפיר פריך הגמ' ונעבד אמלא אבל משום הא לא הוי פריך הגמ' כיון דאין הפסד ואין יתור ואין מעלה במה שעבדינן אמלא לא שייך להקשות ונעבד אמלא דמאי חזית הא תמיד יש חששא וכשנעבד אמלא אז היית מקשה איפכא ונעבד אחסר. אבל כשמפרשינן בפי' רש"י ותוס' ז"ל דאיתנוסי בשכרות של סעודת שבת לחוד שפיר פריך הגמ' ונעבד אמלא שיש בו יתור דאי עבדינן אחסר יש בו שני חששים אחד כי מקלע ר"ח מלא בשבת יאמרו שהוא חסר והא דלא עבדי משום דאתנוסי איתניס כקושיית התוס'. ועוד יש חששא בר"ח מלא שחל באחד בשבת יאמרו חסר הוא והאי דלא עבדי במוצאי שבת משום שכרות כמו שכתבתי לעיל וא"כ יש לחוש לתקלה בשני אופנים אבל אי עבדינן אמלא אף שיש חששא בר"ח חסר שחל בע"ש יאמרו מלא הוא וכנ"ל אכתי אין החשש אלא באופן זה לבד ושפיר פריך הגמ' וליעבד אמלא דליכא למיחוש אלא באופן אחד משא"כ השתא דעבדינן אחסר יש לחוש לתקלה בשני אופנים אך משום הא לא ארי' דגם בזה אי עבדינן אמלא ג"כ יש לחוש לתקלה בשני אופנים אחד בר"ח חסר שחל בע"ש שיאמרו מלא הוא ועוד יש חשש אם חל ר"ח חסר בחמישי בשבת שיאמרו מלא הוא והא דלא עבדי משום איסור שבת ובליל מ"ש לא עבדי משום שכרות ואתנוסי הוא דאיתנוס ולפ"ז הדרא הקושי' לדוכתא מאי פריך הגמ' וליעבד אמלא מה יתרון יש בזה אם נעבד אמלא ולא אחסר הא יש לחוש לתקלה בכל שני אופנים בזה כמו בזה: ובישוב קושי' זו נראה שאין כאן חששא כלל בר"ח חסר שחל בחמישי בשבת דהנה זה ודאי אי עבדינן אחסר לא עבדינן אלא בליל עבורו דהיינו לילה שאחר ר"ח דבלילה שלפניו לא אפשר דמנא ידעינן שלמחר יתקדש דשמא לא יבואו עדים ויהיה מעובר וכן אי הוי עבדינן בין אמלא ובין אחסר לא הוי אפשר למעבד אמלא אלא בליל ל"ב דהיינו לילה שאחר ר"ח דנהי שידעו כבר בלילה שלפניו שעכ"פ למחר יתקדש מ"מ המשואות בלילה ההוא הוא סימן על ר"ח חסר אבל כי עבדינן אמלא ולא אחסר א"כ עבדינן בליל שלפני ר"ח שהרי בודאי יתקדש למחר וא"כ קושיית הגמ' הוא שפיר וליעבד אמלא ולא אתסר ובאמת יעשו המשואות בליל שלפני ר"ח והשתא ליכא למיחוש כשמקלע ר"ח חסר בחמישי בשבת שיאמרו מלא היא דא"כ למה לא עבדו המשואות בלילה במיפוק יום ה' ואז לא שייך שום אונס וכשחל ר"ח מלא בשבת דאי אפשר לעשות המשואות בלילה שלפניו משום איסור שבת יעבדו בליל מוצאי שבת] וליכא חשש כי אם כשמקלע ר"ח חסר בע"ש שיאמרו מלא הוא ובמ"ש איתנוס עכ"פ אין החשש אלא באופן אחד בלבד ושפיר פריך הגמ' אמלא:

ומעתה א"כ הוא שקושיית הגמ' הוא ונעבד אמלא היינו שיעשו המשואות בליל שלפני ר"ח. קשה מאי מתרץ הגמ' משום ביטול מלאכה שני ימים הא ליכא ביטול שני ימים דהא כשיבא ליל ל"א ולא יהיו משואות ידעו בני הגולה שהחודש חסר הוא וכבר עבר ר"ח ויעשו מלאכה למחר דאז מעובר הוא היו עושין המשואות בליל שלפני ר"ח וצ"ל דתירוץ הגמ' דאיכא ביטול עם ממלאכה שני ימים היינו בחודש תשרי שהוא מלא דאי אפשר לעשות המשואות בלילה שלפניו שהרי הוא ליל יו"ט. של ר"ה [ולא מבעי אי לא אמרי' הואיל והותרה הבערה כו' שאסור לעשות משואות ביו"ט אלא אפי' למ"ד הותרה עכ"פ צריך להיות צורך היום קצת והמצוה לא נחשב לצורך היום שהרי יכול לעשות למחר ואפי' שריפת חמץ לא הוי צורך היום להרבה פוסקים ועוד הבערה זו אינו צורך היום כלל רק לידע אימת יהי' יום כיפור וחג הסוכות ולכ"ע לא אמרי' בזה מתוך [ועיין במס' פסחים דף מ"ז ע"א] וא"כ בחודש תשרי יהי' ביטול להעם שני ימים ומעתה מתורץ ומסולק קושיית התוס' על רש"י דשפיר צריך לרש"י לפרש תירוץ הגמ' משום ביטול העם שני ימים הוא על ראש השנה ודוק היטב ואין להקשות שאי אפשר שיעשו המשואות בליל שלפני עבורו דהא אמרינן לעיל (דף כ"א ע"ב) דאין השלוחין יוצאין ליל ניסן ועל תשרי עד שישמע מפי ב"ד מקודש ופי' רש"י ותוס' שם דגם כשחודש מעובר דודאי ידעינן שלמחר יהי' ר"ח אין השלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש וא"כ איך אפשר לומר שיעשו המשואות בליל שלפניו הא המשואות הם במקום שלוחים זה אינו דבשלמא בשלוחים שיצאו בין אחדש מלא ובין אחדש חסר ובחודש חסר כשנראה בעליל ביום כ"ט או בליל שלשים לא יצאו שלוחים עד שישמעו מפי ב"ד מקודש משום דחיישינן דלמא ממלכי ב"ד ויעברו את החודש לכך גם בחודש מעובר לא יצאו עד שישמעו מפי ב"ד מקודש דגזרינן הא אטו הא כמו שמבואר שם בתוס' סוף ד"ה על ניסן ע"ש. אבל במשואות לפי הקושי' שלא נעבד אחסר כלל רק אמלא ליכא למגזר הא אטו הא שפיר יש לומר דנעבד המשואות בליל שלפני ר"ח ודוק בזה:

דף כו ע"א גמ' והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא דאין קטיגור נעשה וכו' ועוד מפני שהוא קרן וכו'. הנה לכאורה יפלא דבין לעולא דמפרש טעמא דרבנן משום דאין קטיגור וכו' ובין לאביי דמפרש טעמא דרבנן משום גלדי גלדי וקא דוחקי' נפשי' לפרש טעם אשר עיקר חסר מהספר ואין רמז בדברי רבנן וכבר עמד על תמי' זו הרשב"א ז"ל בחידושיו למס' ר"ה בשם הרמב"ן ז"ל ומתרץ שם בשם הרמב"ן ז"ל משום דמתחזי להו טעמא דרבנן במתניתין חלוש כיון דאשכחן כולהו דאקרי קרן ואקרי שופר ש"מ היינו קרן והיינו שופר לפיכך עשו לו סניפין עכ"ל הרשב"א ז"ל. דברים אלה תמוהים ביותר דכיון דטעמא דרבנן הוא חלוש למה עזבו רבנן עיקר טעמייהו שהוא לעולא משום דאין קטיגור וכו' ולאביי משום שופר אחד ואחזו במתניתין טעם חלוש. וביותר קשה לפ"מ שכתב הרב שאגת ארי' בספר טורי אבן נ"מ בין הנך טעמי' דלטעמא מפני שהוא קרן של פרה פסול ליובל וכשר לחצוצרות ולר"ח הוא איפכא דשל פרה כשר ליובל ופסול לחצוצרות ע"ש הרי שיש נפקותא גדולה בין הנך שני טעמים ואיך לא הזכירו רבנן במתניתין טעמייהו לפסול (גם לחצוצרות בשל פרה] ועוד גם זה הטעם חלוש נדחה כמו שהשיב ר"י דפרה נמי אקרי שופר וע"כ אנו צריכין לרבנן להאי דרב מתנא דהאי שור פר הוא הפירוש שור שגדול כפר ומאי הועילו עולא ואביי בתירוצם ולשון עולא אמר ואביי אמר משמע שהם נאדו וחזרו מדברי הראשונים והלא עולא ואביי ג"כ צריכים להאי תירוצא דרב מתנא וה"ל להגמ' לומר אמר עולא אמר אביי והוי משמע שהם מוסיפים עוד טעם לשיטות רבנן לפסול של פרה: ובישוב דבר זה נקדים לתרץ גם דברי הירושלמי בשמעתין וזה לשון הירושלמי מ"ט דר' יוסי והי' במשוך בקרן היובל מ"ט דרבנן ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס מקרן כתיב עכ"ל הירושלמי ולכאורה אינו מובן דמהאי קרא הוא סיוע לר' יוסי ואף שרבנן מתרצים האי קרא דשור פר הוא הפירוש שור שגדול כפר כדאיתא בבבלי בשמעתין מ"מ אין בו ראי' לרבנן. ועוד אין הבנה מה שסיים הירושלמי מקרן כתיב ובמס' ע"ז (דף ח' ע"א) דרשינן מהאי קרא מקרן דשור שהקריב אדם הראשון קרן אחת הי' לו במצחו ואין לו שייכות לפרש טעמא דרבנן ואין לו ענין לפלוגתא דהכא: ונראה לענ"ד בזה לתרץ הכל בחדא מחתא על פי מה שהקשה בטורי אבן למה נקט במתניתין של פרה ולא נקט בשל שור ומתרץ דאי הוי נקט בשל שור ה"א בשל פרה כשר דהא האי דאקרי קרן בשור כתב קרני ראם קרניו אבל בשל פרה דלא אקרי קרן בשום מקום ה"א דכשר ואף שלא מצינו של פרה דאקרי שופר לית לן בה דהא של יעל שבר אף דלא הוזכר בשום מקום דמקרי שופר. וע"כ כיון דלא מצינו של יעל דמקרי קרן ממילא נקרא שופר וכשר. וכמו כן ה"א כיון דלא מצינו דשל פרה אקרי קרן ממילא נקרא לכך אתי מתניתין לאשמעינן דאפ"ה של פרה פסול הואיל והוא חד מינא דשור ופרה כולם חד מין הוא ואף שחלוקים בשמותם עכ"ל ע"ש בטורי אבן. ובירושלמי דשמעתין באמת פריך על רבנן משל יעל שאינו קרוי לא קרן ולא שופר והוא כשר ומתרץ כר' לוי אין קטיגור נעשה סניגור]: והנה יש מקום עיון בזה דהא גופא מנ"ל לפסול של שור ושל פרה הואיל ואינן נקראים שופר של יעל נמי לא מצינו שנקרא שופר ואפ"ה כשר מטעם דמסתמא נקרא שופר א"כ בשל שור ופרה נמי נימא דאף דאיקרי גם שופר מקרי מסתמא וצריכין אנו לומר מדכתיב גבי שור קרני ראם קרניו ולא כתיב קרני ראם שופריו מכלל דקרא אתי דשל שור לא יהי' נקרא שופר כלל כדי לפוסלו לשופר של לתקוע בו למצוה: ולפ"ז אני אומר דעולא ואביי לית להו להאי שנוי' דרב מתנא דשור פר שהוא גדול כפר דלזה לא צריך קרא דכבר שמעינן דכל מעשה בראשית בקומתן נבראו כדאיתא במס' ע"ז (דף ח' ע"א) מדכתיב מקרן מפריס שקרנותיו קודמין לפרסותיו ופי' רש"י שם דאמר מר כל מעשי בראשית בקומתן נבראו שור עם קרניו ע"ש. ומעתה כיון דידעינן דבקומתן נבראו הך שור פר מיותר וע"כ כר' יוסי לדרוש שופר דשל פרה נמי קרוי שופר. ולכך מתרץ עולא דמהאי שור של מעשה בראשית ליכא ראי' כלל דאותו שור הראשון שנברא במעשה בראשית שפיר נקרא שופר ואם הי' לנו שופר מזה השור שנברא במעשה בראשית באמת הי' כשר וטעמא דקרא שנאמר קרני ראם קרניו לפסול בשל פרה הואיל ואין קטיגור נעשה סניגור וזה שייך דוקא בשור שהי' עגל קודם שנתגדל וכיון שהי' תחילתו עגל שוב הי' מתחלת דומה לעגל שעשו במדבר ויש בו זכרון מחטא העגל ואין קטיגור נעשה סניגור ולכך פסול בשל פרה לתקיעת שופר בר"ה אבל אותו השור של מעשה בראשית לא הי' עגל מימיו דהא נברא בקומתו באמת הי' קרוי שופר וקרניו כשרים לשופר: ואביי מתרץ היינו טעמא דרבנן דסברי טעמא דקרא דקרני ראם קרניו דשל פרה פסול משום דשופר אחד אמר רחמנא והאי דפרה קיימי גלדי גלדי ופי' רש"י דבכל שנה ושנה לכרת תוספת גלד מוסיף על גלד ראשון אבל בשור של מעשה בראשית לא הי' בו גלדי גלדי דכיון שבקומתו נברא לא נתוסף בו דבר דהכל נגמר בעת הבריאה: וע"ז פריך הגמ' והא תנא מפני שהוא קרן קאמר כלו' מפני שהוא קרן לחוד קאמר ולא קאמר הנך טעמי' ומתרץ חדא ועוד קאמר דודאי משום טעמא דאין קטיגור או משום דקיימי גלדי גלדי נמי יש לפסול רק דנקט משום קרן דממועט מקרא דוקרני ראם קרניו ולא קאמר שופריו כנ"ל: ומעתה גם דברי ירושלמי נכונים וכוונת הירושלמי כיון דעיקר תשובה שהשיב ר' יוסי לרבנן דגם של פרה אקרי שופר הוא מהאי קרא ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור אלא משופר וע"ז קאמר מ"ט דרבנן ר"ל מאי תשובה יש להם על דברי ר"י וקאמר ותיטב לה' משור פר מקרן כתיב. ור"ל דמה שהשיב ר' יוסי משור פר משופר זה הוא בשור שהקריב אדם הראשון שנברא בקומתו ולא הי' בו גלדי גלדי זה באמת הי' נקרא שופר וזה לא הי' פסול והוכיח דשופר של אדם הראשון לא הי' בו גלדי גלדי ולא הי' נחשב לב' וג' שופרות דמקרן כתיב לשון יחיד והוי שופר אחד אבל בשל פרה משורים שלנו אינו נופל בו שום מקרן אלא קרנים לשון רבים הואיל וקיימי גלדי גלדי ודוק היטב הדק: