צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 15

ואמנם גם בשמעתין קשה איך הקשה המקשה בפה מלא ממ"נ וכו' ודלמא וכו' ומנ"ל להמקשה דרבה מיירי שהניח השני אחר שנאכל הראשון. אלא ודאי דלא כרבינו יונה וממילא הוכיח המקשה דאיירי בסתרי דאל"כ אלא בלא סתרי נימא רבותא אפי' בחד גברא שהניח בה"ש ונאכל בה"ש:

ויש לדחות ולקיים דברי רבינו יונה והמקשה הוכיח מדנקט ע"י שליח הוא משום דאל"כ אין זה יודע בעירובו של חבירו הלוה אימתי הונח ואימתי נאכל וא"כ לא סתרי אהדדי שאולי הניח השני קודם שנאכל הראשון. אבל השליח שעליו מוטל לפקח על שניהם ויודע שנאכל הראשון קודם שהונח השני ואפ"ה שניהם קנו ואף אם נימא דנקט שליח לרבותא ששואל על שניהם כא' ממילא מיירי בסתרי אהדדי דאל"כ אין זה רבותא:

תוס' ד"ה שניהם קנו עירוב וכו' וקשה לרשב"א דר' יוסי לית ליה התם גבי נפל עליו גל וכו' אלא משם חזקה כדתניא התם וכו' אבל בספק כי הכא כו' ע' נו"ב קמא חיו"ד סי' ס"ה תי' על קושית הרשב"א ע"ש:

סליק פרק שני

פרק שלישי כירה

דף לו ע"ב. מתני' כירה שהסיקוה וכו' נותנין עליה תבשיל מדנקט עליה ולא נקט רבותא יותר דאפי' לתוכה מותר מכלל דלתוכה באמת אסור. וא"כ לא קמ"ל רב חמא בר גוריא משמיה דרב [לקמן דף ל"ז] מידי דמשנתינו היא. ואי נימא דמשנתנו לא מוכחא לאסור תוכה דאיכא למימר דנקט עליה למימר דאינה גרופה אפי' עליה אסור ונקט עליה לרבותא לצד האיסור אלא דלפי זה מכלל דלסמוך שרי אפי' באינה גרוף דאל"כ קשה כיון דרבותא לצד האיסור קמהדר ניתני סומכין וג"כ לרבותא דאינה גרופה אפילו לסמוך אסור אלא ודאי דלסמוך באמת שרי. וא"כ מאי קמיבעיא ליה בגמ' מהו לסמוך. נפשוט מדאיצטריך רב למימר תוכה אסור מכלל דמשנתנו אינו מדוייק וכנ"ל ומכלל דלסמוך שרי ויש לדחות די"ל דרב היא גופא קמ"ל דתוכה אסור וממילא דעלי' דמשנתנו בדוקא קתני ולא משום רבותא של צד האיסור וממילא גם לסמוך אסור באינה גרופה ועלי' דנקט לרבותא של צד ההיתר דאפי' עליה מותר ותוכה באמת אסור:

ועוי"ל דרב איצטריך דלא נימא דעלי' דנקט לרבותא של החזרה דאפי' עליה דיש מקום לאסור משום אהל קמ"ל כיון שהדפנות עשויות מותר וכמו"ש התוס' בסד"ה וב"ה ולעולם דגם תוכה מותר ואיצטריך רב לאשמועי' דתוכה אסור:

רש"י ד"ה אבל לא תבשיל דניחא לי' וכו' א"נ נתקיימה מחשבתו ומיחזי כמבשל רש"ל הגיה דצ"ל אחר לא מחזירין כוונתו דבשהיי' לא שייך נתקיימה מחשבתו. ונראה דב"ש לשיטתייהו אזלי דס"ל לעיל במתני' (ד' י"ז) אין שורין דיו וכו' אלא כדי שישורו מבעוד יום וכן כל הני דחשיב שם במתני' ולכך מיחזי כמבשל לגבי שהייה נמי:

בד"ה פליגי נמי בלהחזיר את המותר לשהות כגון חמין לב"ש ותבשיל לב"ה. הנה הפליג רש"י פלוגתייהו מאוד דלב"ש אפי' חמין אסור להחזיר ולב"ה מותר להחזיר אפי' תבשיל ומנ"ל לרש"י ודלמא [מתירין[ ב"ה החזרת חמין שאוסר ב"ש דב"ש נוטלין אבל לא מחזירין אחמין לחוד קאי דתבשיל היכי משכחת לה נוטלין כיון שאוסר השהיי' אלא ודאי אחמין לחוד קאי ודלמא על זה לחוד הוא דפליג ב"ה ואמר אף מחזירין וחמין מתיר להחזיר אבל לא תבשיל ומנ"ל לרש"י דב"ה מתיר אפי' החזרת תבשיל בשלמא אי מחזירין תנן א"כ מפורש ברישא כירה שהסיקוה בקש וגבבא מחזירין עליה תבשי' והה"ד בגפת גרוף. אבל ללישנא דלשהות תנן א"כ עכ"ל בסיכא דב"ה מתירין אפי' תבשיל. ורש"י הוכיח זה מלשון הגמ' דקאמר אי לשהות תנן ואי גרף אין וכו' ומכ"ש להחזיר משמע שאין שום חומרא בחזרה יותר מבשהי' רק שהוא כ"ש ועוד כיון שכבר כתבתי דאם להחזיר תנן גם תבשיל מותר להחזיר שכן התחיל כירה שהסיקוה בקש וכו' מחזירין עליה תבשיל ואם איתא דאם לשהות תנן אסור חזרת תבשיל לב"ה א"כ למה עשה נ"מ בין לישנא דלשהות ובין לישנא דלהחזיר רק לענין שהייה באינה גרופה והלא יש ג"כ נ"מ בחזרה של תבשיל בגרופה אלא ודאי דגם ללישנא דלשהות ג"כ מתירין ב"ה גם חזרת תבשיל ושפיר עולה פירש"י לפי הגמ' אלא שעל הגמ' גופא קשה מנ"ל להגמ' ללישנא דלשהות להתיר לב"ה גם חזרת תבשיל. [ובני הבחור ישראל שי' אמר שהוכיח זה מלשון המשנה דקאמרי ב"ה אף מחזירין ולמה ליה למימר אף והוה ליה למימר ובה"א מחזירין אלא אתי למימר אף מחזירין כלומר כל מה שהותר השהיי' הותר החזרה שאף החזרה הוא כמו השהיי' או אף מוסיף על הנטילה שאף שהחזירה היא מותר כמו הנטילה וא"כ גם תבשיל מותר ונראה משום דמשנתנו אתי כר"י לקמן לכל הלשונות. ללישנא דלשהות תנן אתיא לגמרי כר"י ואי להחזיר תנן עכ"פ אתי' בהא כר"י בחמין ותבשיל ונוטלין ומחזירין וכיון דלר"י לא מצינו לב"ה שום חילוק בין חמין לתבשיל לשום דבר לכך אינו רוצה לחלק ביניהם גם לענין חזרה:

תוס' ד"ה לא יתן וכו' דאפי' גרופה וקטומה היא מוספת הבל. ונלע"ד דסברת רש"י כמו שכתב הר"ן דאפי' אינו גורף כל הכירה רק מקום הקדירה שעיקר הגירוף והקיטום הוא לזכרון שלא יבא לחתות ואית ליה היכירא ולפי זה אין מקום לקושיתם דאפי' אחר שגרף מוסיף הבל וכן קושיית הר"ן מה מועיל נתינת האפר והלא זהו רמץ שמעורב גחלים ואפר דשאני הכא שעושה כדי למעט החום ואית ליה היכירא:

ד"ה ובה"א וכו' ולשון נוטלין נמי משמע דבשבת מיירי דאי בחול לא הוה צריך למיתני נוטלין. ולכאורה דבריהם תמוהים ובשבת מי ניחא למה הוצרך למימר נוטלין כיון שכבר תנן דמשהין ולענין מה הוא משהה אם לא כדי ליטלן בשבת ואטו כדי להצניען עד מוצאי שבת הוא צריך וא"כ מהיתר השהייה ממילא ידעינן הותר הנטילה ונראה דודאי הוה ידעינן היתר נטילת התבשיל משם מתוך הקדרה אבל היתר נטילת הקדרה הוה אמינא דאסור משום נטילת אוהל קמ"ל דגם זה שרי ולא מיחשב סתירה וכשם שכתבתי לעיל דנקט עליה לרבותא דמותר להחזיר ואין בנתינה עליה בשבת לב"ה משום משוה אוהל ה"נ אשמועי' דאין בנטילה לב"ש משום סתירה:

ובזה ניחא דלפום מה שמבינין בכוונת התוס' שיש בנטילה גופא איזה חידוש להתיר הנטילה בשבת א"כ כשם שיש רבותא לב"ש בגרוף אף שאוסר החזרה מתיר הנטילה הכי נמי יש רבותא לב"ה באינו גרוף שאוסר החזרה ואעפ"כ מותר הנטילה, וא"כ קשה למה השמיענו התנא היתר הנטילה לב"ש בגרוף דלא נ"מ מידי אליבא דהילכתא שהרי הלכה כב"ה שאף החזרה מותרת וק"ו הנטילה וטפי הוה לי' למיתני היתר הנטילה באינו גרוף אליבא דכ"ע והוה לי' למיתני ברישא למ"ד להחזיר תנן כירה שהסיקוה בקש וכו' מחזירין וכו' בגפת ועצים נוטלין אבל לא מחזירין עד שיגרוף ואין לומר דבאמת באינו גרוף אף הנטילה אסורה זה אינו שהרי לקמן בגמ' קאמר ולטעמיך נוטלין ממנה דקתני קטמה אין לא קטמה לא הרי שאומר זה בלשון בתמי'. וא"כ ודאי שהנטילה מותרת אף באינו גרוף לכ"ע. וא"כ הוה לי' למיתני זה ברישא לכ"ע ואליבא דהילכתא ולפי מ"ש דעיקר רבותא של הנטילה הוא משום סתירת אוהל ולענין אוהל ודאי שאין חילוק בין גרוף לאינו גרוף וכיון דלב"ה מותר החזירה בגרוף אפי' בשבת כבר שמענו שאין בזה משום אוהל וממילא אין בנטילה משום סתירת אוהל ולא איצטריך למיתני היתר הנטילה לב"ה כלל רק לב"ש איצטריך דלדידיה לא שמענו היתר החזירה דלדידי' החזירה בלא"ה אסורה וקמ"ל היתר הנטילה שאין בזה משום סתירת אוהל [וע' לקמן בגמ' מ"ש עוד בזה]:

ובעיקר הוכחת התוס' דע"כ בשבת איירי דאי בחול לא הוה צריך למיתני נוטלין הקשה הרש"א דדלמא תני נוטלין משום מחזירין כדאמרי' לקמן בברייתא דתני נוטלין משום מחזירין. ולדידי אין זה קשיא דאי משום איידי א"כ ברישא דתני כירה שהסיקוה וכו' הוה לי' למיתני נוטלין משום איידי ומדשבקי' ברישא ותני לה בסיפא ש"מ דיוקי דייק התנא ולא תני איידי. ומוכח משם דמיירי בשבת ורישא באמת מיירי בע"ש ואז אין שום רבותא בנטילה רק בסיפא:

בא"ד מדקאמר בגמ' מחזירין אפי' בשבת משמע דעיקר פלוגתייהו בחול וכו' אמנם רש"י פי' לקמן (דף ל"ח ע"ב) ד"ה מחזירין אפי' בשבת ולא תימא פלוגתייהו משחשיכה וכו' משום דמוכחא מלתא אבל ביום לא מוכחא כ"כ ומשמע דרש"י ס"ל דאין בע"ש קודם הלילה דין חזרה כלל והנה לסברתו דאין דין החזרה בע"ש קשה קושית ר"ת איך שייך עד שיגרוף דהא בלילה אי אפשר לגרוף והוה לי' למימר אא"כ גרף. ואף דאיכא למימר דרש"י לא דייק דבר זה וכן צריך לומר בדברי הטור והרא"ש דס"ל דהא דאסור להחזיר באינה גרופה היינו בנתבשל כ"צ וגזרינן מבע"י אטו משחשיכה ופירש הב"י הטעם דודאי לא יעשה כן משחשיכה לגמור בישול בשבת והקשה הב"ח א"כ משנתינו דאוסר החזרה מבע"י כדמוכח מלשון עד שיגרוף א"כ מיירי בנתבשל כ"צ א"כ הדרא קושית התוס' [ד"ה חמין] לדוכתא נוקי גם כרבנן ומודו רבנן בנתבשל כ"צ והתוספת שבת תירץ דסובר הרא"ש דרבנן אסרי אפי' בנתבשל כ"צ ואני תמה ומה יענה בדברי ר' יוחנן [לקמן דף ל"ז ע"ב] דאמר כירה שהסיקוה וכו' בגפת וכו' משהין וכו' ותבשיל שלא בישל כל צרכו עקר לא יחזיר עד שיגרוף וכו' ור' יוחנן איירי בהדיא בלא נתבשל כ"צ וא"כ לדעת הרא"ש דאינו אסור אלא בלילה ואיך אמר עד שיגרוף ועכ"פ דברי הרא"ש קשיא לר' יוחנן אלא ודאי שהרא"ש לא דייק עד שיגרוף ואף שהרא"ש לקמן גבי מחזירין אפי' בשבת מביא דיוק זה מכל מקום דוק בדברי הרא"ש שם שכתב וכן דקדק רבינו תם מלשון עד שיגרוף רצונו בזה ר"ת דייק כן אבל הרא"ש בעצמו לא דייק רק הוא סומך עיקר על ההוכחה דאמר אפילו בשבת מכלל דעיקר פלוגתייהו בע"ש וא"כ גם רש"י לא דייק עד שיגרוף ולרש"י יש לנו אפילו טעם מדוע קתני עד שיגרוף דהא לרש"י כל עיקר הקיטום הוא להיכר שלא יבא לחתות דהא אפי' לא גרף אלא מקום הקדרה בלבד מותר וכמוש"ל וא"כ דמשום היכירא הוא צריך להיות הגריפה בשביל השהי' אבל אם גרף בלא"ה לא מהני ולכן כתב עד שיגרוף כלומר שיגרוף בשביל דבר זה. ואף דקאי שכבר גרף שהרי משחשיכה א"א לגרוף מ"מ קתני עד שיגרוף כלומר שיגרוף בשביל דבר זה:

אמנם בני האלוף הרבני המופלג מוהר"ר יעקבקא סג"ל אמר שגם רש"י ס"ל סברת התוס' שבמשנתינו נזכרה שני מיני חזרה אחד בע"ש ואחד בשבת והא דדייק רש"י בדף ל"ח ע"ב לפרש אפילו בשבת היינו ביום המחרת היינו משום דאי בליל שבת למה הוצרך לפרש דאפילו בשבת ולהביא ראי' מדר"א והרי הדבר מפורש במשנה מדאמר ב"ש נוטלין וכהוכחת התוס' לכן הוכרח רש"י להמציא עוד חזרה שלישית והיינו ביום השבת:

דף ל"ז ע"א גמ' והך חזרה דאמרי לך וכו' מחלוקת ב"ש וב"ה היא ולכאורה קשה דמי הכריחו לזה ונימא דחזרה דרישא בחמין מיירי ובתבשיל הוא דס"ל לב"ש נוטלין אבל לא מחזירין וב"ה מתיר אף חזרת תבשיל ואין לומר דע"כ רישא מתיר אף חזרת תבשיל שהרי על מה שהתחיל בקש ובגבבא דמפורש תבשיל על זה קאי בגפת ועצים לא יחזיר עד שיגרוף ומינה דבגרוף גם תבשיל מותר ועל כרחין לאו דברי הכל היא דא"כ קשה שהרי גם על זה קאי דמה דאמר אבל לשהות משהין ואעפ"כ לא אמרי' דלאו ד"ה היא אלא אמרי' דתנא ומפרש מה הן משהין ולא אדלעיל מהדר לב"ש א"כ גם חזרה דגרוף לב"ש לאו אדלעיל מהדר וסתמא סתים דבגרוף מחזירין ולכל מר כדאית לי' לב"ש חמין ולב"ה גם תבשיל:

ואם נימא שאין שום מקום להחמיר בכירה גרופה של גפת יותר מקש וגבבא א"כ שפיר הוכרח לומר דהך חזרה דאמרי לאו ד"ה היא שהרי בהדיא קתני בקש וגבבא מחזירין עלי' תבשיל. אבל באמת דבר זה אינו ברור ומדברי רש"י בגמ' בד"ה והך חזרה וכו' דכי גריף מיהא שרי עכ"ל ומדדחיק לאוקמא אדיוקא ולא פירש והך חזרה דאמרי לך היינו בקש ובגבבא דמפורש מחזירין עליה וכו' מכלל דבהא יכול להיות דגם ב"ש מודה ולא פליג ב"ש אלא אחזרה דגרוף של גפת ועצים וכן לקמן (דף ל"ח ע"ב) בתוס' ד"ה אילימא מפורש דהך מילתא במחלוקת שנויה דלאביי לא מסתבר לי' לחלק בין קש וגבבא לגרוף דגפת ועצים. ולרב אדא חמור גפת ועצים אף דגרוף יותר מקש וגבבא ואף שדבר זה בכופח מ"מ י"ל כי היכי דיש חילוק בכופח יש לומר גם בכירה כן לב"ש. וא"כ מי הכריחו לומר דלאו ד"ה היא. ואם נימא דסוגיא זו ס"ל כאביי שאין סברא לחלק בין גרוף לקש וגבבא א"כ כיון שסתם גמ' לסברת אביי אזלא הי' ראוי להיות הלכה בזה כאביי ואנן חזינן כל הנביאים מתנבאים בסגנון א' ופסקו הלכה לקמן כרב אדא דאפי' כופח גרוף אסור ובהוסק בקש וגבבא שרי כדמפורש בסוגיא דלקמן ברי"ף ורא"ש ורמב"ם וכל הפוסקים ואם נימא אף דהלכה כרב אדא לקמן מ"מ הסוגיא דכאן רצה לתרץ המשנה אם להחזיר תנן גם לאביי לכך הוכרח לומר דלאו דברי הכל קשה הא אביי עצמו ודאי אינו סובר להחזיר תנן וכמו שאוכיח לקמן בסוגיין. וא"כ א"א לומר דלאביי נקט לה דהא לדידיה ליכא חזרה ברישא כלל והדרא קושיא לדוכתא דלמה אמר דהך חזרה לאו ד"ה היא ואולי מזה יצא לו להטור דכופח לא הותר בקש וגבבא כי אם בגרוף אבל באינו גרוף אפילו בקש וגבבא אסור וא"כ אף לרב אדא אין חילוק בין גרוף דעצים לקש וגבבא כי אם בקש וגבבא גרוף אבל לעולם קש וגבבא אינו גרוף שוה לגפת גרוף וא"כ שפיר הוכרח לומר בכאן והך חזרה לאו ד"ה היא מדהתיר להחזיר בקש אפי' אינו גרוף אפי' תבשיל אמנם לכל שאר הפוסקים דלית להו סברת הטור ומותר כופח לרב אדא בקש אפי' אינו גרוף וא"כ קש שאינו גרוף קיל מגפת גרוף א"כ קשה דגם גבי כירה נימא כן והך חזרה דרישא אתיא גם לב"ש והיינו בחמין ומה דקאמר נותנין עליה תבשיל והיינו מחזירין ג"כ ד"ה היא והיינו בקש וגבבא:

ונראה ע"פ מ"ש לעיל דלהכי לא קתני היתר הנטילה ברישא אליבא דכ"ע משום דעיקר רבותא של הנטילה הוא משום סתירת אהל וא"כ כיון שכבר שמענו היתר החזרה כבר ידענו שאין בזה משום אהל וממילא מה לי לענין אהל אם הוא גרוף או לא ואם הוא בקש וגבבא או בעצים וליכא שום רבותא בנטילה לב"ה ומעתה אם איתא דרישא דברי הכל היא א"כ גם לב"ש כבר שמענו שאין בזה משום אהל דמשום אהל אין חילוק בין חמין לבין תבשיל וכיון שכבר התיר החזרה בחמין וכן בהוסק בקש וגבבא א"כ כבר שמענו שאין בו איסור אוהל ולמאי הלכתא תנן בסיפא נוטלין.

אלא שאני אומר שתירוץ זה או שאינו מועיל או שאינו נחוץ דלשיטת רש"י אין בע"ש קודם הלילה דין חזרה כלל אם לא נימא כפי' של בני הנ"ל] ולשיטת התוס' יש שני מיני חזרות חדא בע"ש וחדא בשבת כמבואר בדבריהם בד"ה ובה"א והנה לשיטת רש"י ליכא קושיא כלל דאיך נימא דב"ש אומרים אין מחזירים היינו בתבשיל אבל בחמין מחזירין א"כ למה האריך לעשות שני בבות וכך הוה לי' למיתני לפלוגתייהו בחד בבא כירה שהסיקוה וכו' מחזירין עלי' תבשיל בגפת ועצים לא יחזיר עד שיגרוף וכו' ומה הן משהין ומה הן מחזירין [והרצון בזה משהין באינו גרוף ומחזירין בגרוף) ב"ש אומרים חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל. ולמה תני בבא בפ"ע בש"א נוטלין אבל לא מחזירין וכו' אלא ודאי דגם בחמין פליג ב"ש על מחזירין וא"כ אין כאן קושיא כלל לשיטת רש"י ואין צריך לשום תירוץ. אבל לשיטת התוס' ודאי שיש להקשות דנימא דרישא ד"ה היא ומודה ב"ש בהחזרת חמין והא דלא עריב ותני פלוגתייהו בחדא משום דא"כ לא הוה יכול למיתני בש"א נוטלין רק סתם בש"א חמין אבל לא תבשיל כיון דקאי גם אשהי' באינו גרוף ושם לא שייך נטילה וא"כ לא היה ידענא דמחזירים אפילו בשבת. שעיקר ראיית התוס' דסיפא מיירי בשבת הוא מדתנן נוטלין, ולכן הוצרך למיתני תרי בבי ולעולם דבחמין מחזירין אפי' לב"ש ולפי זה מאי מועיל תירוץ שלי דלמה לי נוטלין כיון שכבר שמענו גם לב"ש היתר החזרה ברישא ממילא ידענו שאין בו משום אוהל דהא רישא מיירי בחזרה של ערב שבת ואז מה מזיק לו אם עושה אוהל או לא. ועיקר היתר האהל איצטריך בסיפא שמיירי בשבת ורישא ודאי לא מיירי בשבת מדתנן עד שיגרוף כמבואר בדברי התוס':

ולהיפוך הוא דעיקר קושיא ראשונה שהקשיתי לעיל במתני' דלמה תנן נוטלין לב"ש והוה לי' למימר היתר הנטילה ברישא לב"ה וזה אינו קושיא לדברי התוס' דרישא מיירי בע"ש ואז אין שום רבותא בנטילה רק בסיפא דמיירי בשבת:

ועכ"פ לשיטת התוס' הדרא קושיא לדוכתא למה אמר והך חזרה לאו דברי הכל. ונראה משום דלקמן מסיק דאי להחזיר תנן פליג תנא דידן על ר"י בחדא והיינו באין גרופה וכך הוא נכון למעט הפלוגתא הגה"ת נכד המחבר ואף שמרבה הפלוגתא בין ב"ש וב"ה בהחזרת חמין מ"מ ראוי יותר לומר דפליגי תנאי בטעמא דנפשייהו ולא דפליגי תנאי אליבא דחד תנא כמבואר בכתובות דף נ"ז ע"א:ודי דפליג באינו גרוף ואם הוה אמר דב"ש מודה בהחזרת חמין ומה דאמר נוטלין אבל לא מחזירין היינו תבשיל א"כ שמענו שעכ"פ השהי' מותר בגרוף אפי' תבשיל שהרי אמר נוטלים מכלל שהשהה אותו עד שנוטלו בשבת ועוד מדאסר החזירה מכלל שהשהי' מותרת וא"כ פליג תנא דידן על ר' יהודה בגרוף ג"כ שהרי ר"י אליבא דב"ש אומר בגרוף משהין חמין אבל לא תבשיל וגם פליג בהחזרת חמין על ר"י גם בגרוף דלתנא דידן מחזירין לב"ש בגרוף עכ"פ חמין ולר"י אין מחזירין לב"ש אפי' חמין. ולכך בחר יותר לומר דהך חזרה לאו דברי הכל היא לב"ש גרוף ואינו גרוף לתנא דמתני' שוה לגמרי וא"כ לא פליג על ר"י רק בחדא באינו גרוף:

ובזה תירצתי דברי רש"י במשנתנו שבסיפא ובה"א אף מחזירין פירש"י הואיל וגרוף וברישא בה"א חמין ותבשיל לא פירש"י הואיל וגרוף. ואמרתי דרש"י לא נחית בפי' המשנה להכריע אם לשהות תנן או להחזיר ולכך בסיפא ובה"א אף מחזירין הא ודאי שהחזרה לכולהו לישני אינה מותרת גם לב""ה באינה גרוף לכך פירש"י הואיל וגרוף אבל ברישא בה"א חמין ותבשיל להך לישנא דחסורי מחסרא א"כ קאי זה אהיתר שהייה באינו גרוף לכך לא פי' רש"י כלום והא דפריש רש"י בדברי ב"ש נותנין עליה וכו' אחר שגרפה וקשה הא ללישנא דחסורי מחסרא מתיר ב"ש חמין אף באינה גרוף היינו דשם אין כוונת רש"י במה שכתב אחר שגרפה למידק דוקא אחר שגרפה אלא לרבותא דאף אחר שגרפה ג"כ דוקא חמין אבל לא תבשיל וזהו אמת אף לחסורי מחסרא וכמו שהוכחתי מדלא פליג על ר"י רק בחדא וכנ"ל ורש"י נקט לשונו בקיצור אחר שגרפה ומתפרש לפי הלשונות דאי לשהות תנן אז אחר שגרפה דוקא ואי להחזיר תנן אז אחר שגרפה לרבותא ולא בדוקא: