צל״ח – ציון לנפש חיה – ביצה – קטע 28

וע''פי הוצעה זו נוכל לומר דבית שמאי ובית הלל לשטתייהו דפליגי אם יש שאלה בהקדש עיין ריש פרק ה' דנזיר ובב"ב דק"כ ע"ב דב"ש סברי אין שאלה בהקדש וב"ה סברי יש שאלה בהקדש ועיין ברשב"ם שם במס' דהה"ד בתרומו' ומעשרו' כל הקדוש במוצא שפתיויעו"ש ואם כן לב"ה שפי' נתתי טעם איסור הולכתן לכהן משום מקדיש שאז נגמר ההקדש שאף שכבר הפרישו וקרא עליו שם תרומה עדיין הי' לאתשולי ולהפקיע קדושתו ועתה שמשלחו לכהן שוב הוא מוחלטו נשאר קודש וב"ש לשטתייהו דסברי אין שאל' בהקדש ואם כן כיון שכבר נקרא עליו שם תרומה שוב לא ניתוסף בו שום כח הקדש ע"י נתינתה לכהן כדי שתאמר שאיסור הולכתה לכהן הוא משום מקדיש וע"כ הטעם הוא משו' למקח וממכר שמוציא מרשותו לרשות חבירו ואף שמותר לשלוח מנות ביום טוב סובר בית שמאי דשאני מנות דודאי עיקר השליחות הוא משום שמחת יום טוב ואפי' בזה החמירו בית שמאי שאין שולחין אלא מנות שהוא דבר המוכן ואין דרך להניחו למחר עיין בסוף פרקין במשנה אבל שילוח תרומה עיקר שליחתה הוא לקיים מצות נתינתה ואינו ניכר שכו שכוונתו לשמחת יום טוב ודומה לנותן מתנה דבר שאינו עקרו לשמחת יום טוב לכך נאסר שילוח תרומה א"כ הה"ד למתנו' שג"כ יש בהם מצות נתינה לכהן ואינו ניכר שהוא לשי"ט ולכן גם כן אין מוליכין:

ונוכל ע"פ דברינו אלה ליתן טעם למה ששנינו בפ"ד דמס' דמאי משנה ד' מ' שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטל' בשבת ואם היו כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם והנה צריך טעם מה הפר' בין השילוח לכהן לביתו או אם הכהן בא ואוכל אותם כאן. ולדרכנו נכון שהרי איסו' אין בה רק משום מקדיש שעד עתה הי' יכול לאתשולי ועכשיו שוב הוא מוחלט בהקדשו וזה שייך כשנשאר בעין אבל אם הכהן אוכלו בביתו תכף בשע' שנוטלו איך כאן שייכות שאלה כלל ואין כאן תוס' קדושה כלל ויען כי משנה ההיא לא מוכרעת היא אם בית שמאי היא או ב"ה ע"ש בפי' הר"ש ועיין כאן במהרש"א וטעם זה שנתתי שייך אם ב"ה היא אבל אם בית שמאי היא בל"ה ניחא דכשאוכל כאן בביתו ניכר שעושה כן לעונג שבת ובי"ט לשמחת יום טוב ולא גרע משילוח מנות לבית שמאי:

ואמנם לכאור' הך משנ' דדמאי היא תיובתא על פירושי דלפי פירושי אם כן תינח אם הך משנ' כב"ש היא אבל אם היא כב"ה למה יהי' אסור להוליך מעשר עני אפי' לביתו של כהן כיון שכבר קרא עליו שם מע"ש והותר הכרי ואין בו משום מתקן ומשום מקדיש לא שייך במעשר עני דמה קדושה יש בו ובשלמא תרומה היא קודש שאסורה לזרים ומעשר ראשון הרי יש בו תרומת מעשר שהוא קודש ומע"ש הוא קודש אבל מעשר עני אין בו שום קדושה כלל ואומר אני והרי כבר הבאתי דברי הרלב"ח דבי"ט לא שייך לאסור משום מתקן באוכל נפש ולא שייך רק טעם משום מקדיש א"כ למה יהי' אסור ביום טוב לפרוש מעשר עני מתחילה אפ' לא קרא לו שם מאתמול שהרי לא שייך בו שום קדושה ועל כרחך צריך אתה לומר כיון שברוב מעשרות שייך קדושה דהיינו מעשר ראשון שיש בתוכו תרומת מעשר ומעשר שני הוא קודש ונגזרו על הפרשת המעשרות סתם וממילא גם מעשר עני בכלל אף אני אומר לענין הליכתה לכהן כיון שמעשר עני הי' בכלל גזירות שבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות נשארה בכללן גם לענין נתינתה לכהן.

והנה כל דברינו האומרים הוא לפי השוני במשנתינו אמרו ג"ש וכו' וב"ה השיבו לא אם אמרתם וכו' אבל לדברי ר' יוסי בסוגיא דגמרא שב"ה אמרו ג"ש וכו' ובית שמאי השיבו לא אם אמרתם וכו' לא יתכנו דברינו הנ"ל לומר דאזלי לשטתייהו בפלוגתא דיש שאלה להקדש שהרי אדרב' נהפוך הוא הוא וב"ה תלו טעם האיסור האיסור של הליכה באיסור ההרמה ונלע"ד דגם לר' יוסי נוכל לומר דאזלי לשטתייהו דהרי יש בידינו לומר טעם איסור הליכתן משום חשד שיחשדוהו שתרם אותם היום ואף דגם גוף ההרמ' אינה רק משום שבות מצינו כיוצא בזה שאפי' באיסור שבות חששו לחשדה ובהמ' בזוג שבצואר' אסור משום דפסדי דאזיל לחינגא והרי חינגא גופא אינו אלא משום שבות ועיין בדברינו לעיל דף ט' ע"א בסוגיא דסולם ואם כן שפיר תלוי טעם איסור הליכתן לכהן באיסור הרמתן ומעתה שפיר נוכל לומר ב"ש וב"ה לשטתייהו דב"ש אמרו לקמן בסוף פרקין אין משלחין ביום טוב אלא מנות והא ודאי דחלה ומתנות ותרומה הישראל נותנין לכהן כמות שהן ואם כן לבית שמאי כל הרואה ששולח לכהן ידעו שמתנות וחלה ותרומה שולח ויחשדו שהרים היום התרומה אבל במתנות ליכא חשדא שהרי אף הרמתן מותר ובחלה היכי שנילוש' מאתמול ובחלת ארץ ישראל שודאי אסור להפריש ביום טוב אף על פי כן השילוח מותר שהרואה אף שיאמר שהפריש היום יאמר שנילושה היום ושפיר השיבו בית שמאי מה למתנות שכן זכאי בהרמתן תאמרו בתרומה וכו' וב"ה לשטתייהו דאמרי לקמן משלחין יינות שמנים וסלתות וכו' ואם כן אין כאן שום חשד שהרוא' יאמר שדרך מתנה הוא שולח ואף שעק' תרומה ורובא היא תבואה והרי לקמן במשנה קאמר אבל לא תבואה צ"ל דרבי יוסי סובר כר' שמעון שם דמתיר גם תבואה ולכך לב"ה אין איסור הרמתן שייך לאסור השילוח לכן שפיר אמרו כשם שמשלחין מתנות כך משלחין גם תרומה וע"פ מה שעלה בידינו דרבי יוסי ודאי סובר כר"ש לקמן הרווחנו לעמוד על דעת רבינו הרי"ף שפסק לקמן כר"ש ותמה עליו הרא"ש וכן המגיד משנה כפ"ה מהל' יום טוב על ששביק תנא קמא ופסק כר"ש ולדברינו ניחא דכיון דהלכה כר' יוסי כאן כמבואר בגמרא הלכה כר"ש:

ולפי מ"ש התוס' בד"ה אין מוליכין וכו' בשם הירושלמי דהך מוליכין שהתירו ב"ה היינו שיבוא הכהן לביתו ויאכלם שם ובית שמאי גם את זה אסרי ג"כ ניחא למימר דאזלי לשטתייהו לעיל בדף ט' ע"א בשמעתא דסולם דב"ש אית להו דר"י אמר רב דכל שאסרו מפני מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסו' וב"ה ליתלהו דר"י ולכך אמרו ב"ה כש' שמוליכין א' המתנות כך מוליכין את התרומ' דכיון שהכהן בא לביתו לאוכל התרומה שם ליכא חשדא וב"ה לשטתייהו ולכן אמרו תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן ואיכא חשדא שיאמרו שהרים היום וכיון דאיכא חשדא ברשות הרבים גם בחדרי חדרי' אסור:

שם גמרא אמר רבא מי קתני וכו' ולעולם שחיטתן מאמש ויש לדקדק דהרי הך שהורמו דמשנתינו גם על חלה קאי וחלת ארץ ישראל לכל הפוסקים אם נילושה מעיו"ט אסור להפריש' ביו"ט ובית שמאי ובית הלל בא"י היו ועל כרחנו שהורמו מהיום דגבי חלה מיירי שגם נילושה היום ואפ"ה אסרי בית שמאי הולכתה לכהן וצריכין אנו לומר דאף דאסרו בחלה אפי' נילושה היום אפ"ה במתנות כשנשחטו היום מודים בית שמאי דמותר להוליך לכהן לכהן והדב' יפלא למה יחמי' בחלה לענין זה יותר מבמתנות. הן אמת דלשט' רש"י לעיל דף ט"ע בד"ה גלגל עיסה וכו' דפירש טעמא דרבה שהתיר להפרי' חלה היינו משום שלא גזרו על תרומ' עיסה יע"ש א"כ אפי' חלת א"י סובר רבה דיכול להפריש ביום טוב אפי' שנילושה מעי"ט א"כ איכא למימר דרב' כאן בשטת רבה רבו קאי וגם הורמו דחלה היינו שהורמ' היום אבל נילוש' מעי"ט ובהא אסרי ב"ש אבל בנילוש' היום גם ב"ש שרו כמו במתנו' וכ"ז לשטת רש"י אבל לשטת הרא"ש לעיל דעד כאן לא שרי רבה אלא בחלת ח"ל אבל בחלת א"י גם רבה מודה דאם נילושה מעי"ט דאין מפרישין ממנה חלה בי"ט א"כ ע"כ ב"ש בחלה אסרי אפי' נילושה היום וצריך טעם מה מותר יש בהולכה לכהן בחלה יותר מבמתנות וצריך לומר שחלה כיון שהיא נקראת תרומה היא בכלל אין מגביהין תרומות בי"ט ולב"ש גם ההולכה לכאן הוא בכלל וממילא הי' הכל בכלל בין נילושה מעי"ט ובין נילושה בי"ט אלא שהתירו הפרשת חלה בנילושה בי"ט כדי לתקן עיסתו מ"מ ההולכה לכהן נשאר בכלל הגזירה וכן משמעות דברי רש"י במשנה בד"ה אין מוליכין וכו' תיקן עיסתו התירו לו ולא יותר יע"ש ברש"י ומדכתב רש"י לתקן עיסתו התירו לו ולא כתב שעל תיקון עיסתו לא גזרו מכלל שמן הסתם הי' ממילא בכלל הגזירה אלא שהתירו תיקון עיסתו ולא הולכתו לכהן:

רש"י ד"ה הלכה כר"י ואליבא דב"ה דאפי' תרומה נמי מותר להוליך. ולכאורה דברי רש"י הם ללא צורך דפשיטא דמה שאמר הלכה כר"י היינו אליבא דב"ה דאטו עד עתה לא ידענו שהלכה כב"ה נגד ב"ש אבל באמת דבר גדול דבר רש"י בזה דבפ"ד דדמאי משנה ד' שנינו סתם משנה זה לשונה ע' שקרא שם לתרומת מעשר וכו' לא יטלם בשבת וכו' וכתב הר"ש דאליבא דר' יהודה ואליבא דאחרים דבתרומה גם ב"ה אוסרים להוליכה אתי' הך משנה כב"ה דהך לא יטלם היינו לא יתנם לכהן אבל אליבא דר' יוסי דבתרומה ג"כ שרו ב"ה אז אתי' הך מתניתין דדמאי כב"ש ע"ש בפי' הר"ש ולפ"ז הי' מקום לומר דלפי דברי ר' יוסי הלכה כב"ש וכאשר באמת איתא בספר קול הרמ"ז שם במסכת דמאי דהלכה כב"ש ולאפוקי זה כתב רש"י דהלכה כר"י ואליבא דב"ה והדבר מוכרח כאן בסוגיא דאם נימא דלר' יוסי הלכה כב"ש א"כ אין שום נ"מ לדינא במה שהלכה כר"י דהרי לר' יהודה ולאחרים אתיא סתם משנה דדמאי אף דב"ה מתירין אפי' תרומה מ"מ הרי לר' יוסי הלכה כב''ש וא"כ לכל הני תלתא תנאי דהיינו ר' יוסי ור"י ואחרים לכולהו תרומה אסור להוליך וחל' ומתנות מותר למוליך ולענין מאי קאמר שמואל הלכה כר' יוסי ובאמת אני תמה על הרמ"ז שרצה לפסוק כב"ס וצריך לומר דסברת הרמ"ז הוא דאולי שמואל לא ס"ל הלכה כסתם משנה ושפיר פסק כר' יוסי ואליבא דב"ה אבל לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דהלכה כסתם משנה א"כ הלכה כב"ש זה הנלע"ד דע' הרמ"ז אבל באמת אין זה נכון ובכל הש"ס אם איזה אמורא פסק נגד איזה סתם משנה ולא מצינו אחד מהאמוראים חולק עליו אין להרהר אחר הכרעת האמורא ולא משגחנן בסתם משנה ובזה הונח לי דברי מרן הבי' יוסף בסי' תק"ו שכתב בפ"ק דביצה תנן בש"א אין מוליכין וכו' ואיפסקא הלכתא בגמ' כר' יוסי דאמר לא נחלקו על המתנו' שמוליכין לא נחלקו אלא על התרומ' שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין וידוע דהלכה כב"ה ומשמע דאפילו תרומה שהורמה מאמש שרו ב"ה להוליך וחלה ומתנות דשרי לכ"ע להוליך בהורמו מאמש נמי שרי להוליך דהא במתני' שרו ב"ה אפי' בהורמו מאמש וכ' אמרינן בברייתא דר"י או' שלא נחלקו במתנו' שמוליכין משמע בגונא דמתני' דשרו ב"ה אפי' בהורמו מאמש אמרי' דכ"ע מודו בי' וכ''פ הרמב"ם בפ"ד שאפי' בתרומה ומעשר שהפרישן מאמש מותר להוליכן לכהן בי"ט ואצ"ל חלה ומתנו' וכן נראה שהוא דעת הפוסקים וכו' עכ"ל הב"י ותמה עליו הדרישה וכי מה הוצרך להביא ראי' מדברי הרמב"ם ודברי הפוסקים במה שמבוא' בפירוש בגמרא דהלכא כר' יוסי ומותר אפי' תרומה וק"ו סלה ומתנות עיין דרישה ועיין ביש"ש כאן וגם עוד יש לתמוה על הב"י שכתב דכי אמרינן בברייתא דר"י אומר שלא נחלקו במתנות משמע כגוונא דמתני' וכו' למה לו להביא ממשמעות והרי בפי' התירו ב"ה תרומה וכבר כתב הב"י דתרומה היינו אפי' הופרשה מאמש ולפמ"ש ניחא שאף שכתב הב"י וידוע דהלכה כב"ה הוא מדעתו הכריע כן אבל אכתי יש לבעל דין מקום לחלוק שאף שבכל מקום הלכה כב"ה כאן הלכה כב"ש שהרי סתם לנו התנא במס' דמאי כב"ש בתרומה ולכן בתר הב"י בחלה ומתנות דרך ערווש שהרי לר' יוסי גם ב"ש מתירין בחלה ומתנות ומשמע שבגוונא דחלה ומתנות שבמשנה ששרו ב"ה והיינו אפי' בהורמו מאמש בזה אמר ר' יוסי דכ''ע מודו דמוליכיןנ ולכך בתרומ' הביא ראי' מדברי' הרמב"ם ומיתר הפוסקים לפי שמדברי הגמרא אין ראי' מוחלטת וכנ"ל:

תוס' ד"ה אין מוליכין דברי התוס' הללו נאחזים בסבך קצת וצריכין ביאור וכבר דברו מזה המהרש"א ומהר"ם והא ודאי שהתוס' כאן אינם סוברים פירושו של הר"ש בפירוש המשנה שם במס' דמאי ואנחנו כאן נבא' ההפר' שבין הר"ש להתוס' כי הר"ש בפירושו סובר כי מה שמפור' כאן בסוגיא הולכה לכהן היינו ודאי אפי' להוליך לביתו של כהן ואמנם מה ששנינו במשנה שם במס' דמאי דבעינן שכהן יאכלם כאן בביתו של ישראל ואף גם זה דוקא בלימודין היינו בדברים שאסור להוליך אפ"ה מותר שיאכל' כהן בביתו של ישראל בעל המתנות ולפי פי' זה על כרחנו מיירי מתניתין דהתם במה שאסור להוליך ולכן כתב הר"ש דלר' יהודה ולאחרים ב"ש וב"ה שוים שאסור להוליך תרומה והתירו שם במשנה שיאכלם הכהן בביתו של ישרא' אתי' כב"ש שהרי אין ביניהם שום מחלוק' בתרומ' אבל לר' יוסי דב"ה מתירים בתרומה אפי' להוליך לביתו של כהן אי אפשר למתניתין דהת' לאוקמי כב"ה כלל וע"כ כב"ש אתיא וכן מפורש שם בפירוש הר"ש ואמנם דעת התוס' שמה ששנינו שם במס' דמאי שאם היו כהנים למודי' אצלו יבואו ויאכלו היינו מה ששנינו כאן היתר הולכה לכהן לב"ה ופירשה המשנה דאין הותר להוליך לביתו אבל מה שהתירו ב"ה להוליך היינו שיאכל הכהן כהן ושורש דברי התוס' כאן הם כך דתחלה אמרו דמה ששנינו שם לא ישלם אין הכוונה שאסורים בטלטול ושיהיו נחשבים מוקצ' דילפינן היא היינו שבת מהוא דהיינו י"ט והרי חזינן שאפי' לא אמרו הטלטול אלא הנתינה לכהן אסרו אבל הטלטול מותר א"כ גם שם בשבת אין הפירוש לא יטלם שלא יטלטלם רק הפירוש שלא יטלם כדי ליתנם לכהן והוא דהיינו י"ט שהוא משנתינו כאן דמיירי בי"ט ששנינו שב"ה מתירין להוליך ילפינן מהיא שהיא משנה דדמאי שמיירי בשבת וילפינן שלא להוליך ממש מתירין ב"ה רק מתירין להאכילם לכהן כאן וב"ש שאסרו להוליך היינו אפי' להאכילם כאן לכהן ומעתה לפ"ז לר' יהודה ולאחרים דבתרומה לא נחלקו ב"ש וב"ה ולכ"ע אסור היינו שאסור אפי' להאכילו לכהן הרגיל בביתו של ישראל א"כ משנה דדמאי שהתירו בתרומה להאכיל לכהן הרגיל היא דלא כב"ש ודלא כב"ה אבל לר' יוסי אתיא משנה דהתם כב"ה וע"כ משנה דדמאי היא כר' יוסי ולא כר' יהודה ולא כאחרים א"כ קשיא סתמא אסתמא דכאן סתם רבי משנתינו דלא כר' יוסי ושם סתם כר' יוסי ואם נימא דמשנה דדמאי סתם רבי בין לר' יוסי ובין לר"י ולאחרי' ואמנם ר"י ואחרים עם ר' יוסי בהא פליגי דר"י ואחרים סברי דפלוגתא דב"ש וב"ה היא בהולכה ממש לבית הכהן אבל להאכיל לכהן הרגיל כאן אינו בכלל איסור ההולכה ומותר בין לב"ש ובין לב"ה בכל הדברים בין בתרומה ובין בחלה ומתנות ור' יוסי סבר דמה שהתירו ב"ה להוליך היינו להאכיל לכהן כאן אבל להוליך לביתו של כהן אפי' לב"ה הכל אסור וא"כ מה ששנינו במס' דמאי ההיתר להאכיל תרומה לכהן הרגיל אתי שפיר לכל הני תלתא תנאי דהיינו ר' יוסי ור"י ואחרים אלא דלר' יוסי אתיא כב"ה ולר"י ואחרים אתיא כב"ש וכב"ה ואמנם פירות הנושרין מפירוש זה כיון דב"ש וב"ה הלכה כב"ה ולב"ה אין שום מחלוקת בתרומ' בין הני תלתא תנאי דלכולהו להאכיל לכהן הרגיל מותר בתרומה ולהוליך לכהן לביתו אסור ומחלוקתם הוא רק בחלה ומתנות ור' יוסי לחומר' דלר"י לא הותר רק להאכיל לכהן הרגיל ולר' יהוד' ואחרי' התירו ב"ה להוליך לביתו של כהן ואולי לאפוקי מפירוש זה בא רש"י בד"ה הלכה כר"י וכו' ואפי' נמי מותר להוליך ועיין לעיל מדברינו שנתקשינו מה חידש לנו רש"י בזה ולפמ"ש ניחא דהרי יש לפרש דהלכה כר' יוסי היינו לחומרא דאפי' חלה ומתנות אינו מותר רק להאכיל לכהן הרגיל אבל לא להוליך לביתו של כהן וכפי פירושינו הנ"ל ולכן בא רש"י לפרש כי לא כן הוא אבל אדרבה הלכה כר"י היינו לקולא דאפי' תרומה נמי מותר להוליך והדין עמו כי אי אפשר לפירושינו הנזכר להתקיים כלל דתינח בדברי שמואל דאמר סתם הלכה כר"י איכא לפרש דעל חלה ומתנו' קאי ולהחמיר אבל מה נאמר אחר זה בעובדא דרבי טובי' ברי' דר"ג דהוה גרבא דחמרא דתרומה ושאל לרב יוסף מה לאמטויי לכהן ונז' והשיב לו הכי אמר שמואל הלכה כר"י ולפי פירושינו מה נ"מ בתרומ' אם הלכה כר"י או לא הא ודאי שא"א לפירושנו להתקיים ועל כרחנו צריכין אנו לומר דלפי דברי התוספת כאן ע"כ משנה דמס' דמאי אתיא רק כר' יוסי:

ואמנם כל הדוחק הזה אנו מוכרחים ע"פי שטת הירושלמי שם במס' דמאי שהביאו התוס' דילפינן הוא מההיא וההיא מהוא ושבת ויום טוב שוים בדין אבל אם נימא דיש חילוק בין שבת ויום טוב אזי דרך מרווח לפנינו ולהוליך שבסוגא זו היינו להוליך ממש לביתו של כהן ובזה נחלקו רבי יוסי עם רבי יהודה ואחרים ולר' יוסי אפי' בתרומה התירו ב"ה להוליך ממש לביתו של כהן וכ"ז ביום טוב אבל בשבת כ"ע מודים שאסור להוליך לביתו של כהן תרומה אבל גם בשבת מותר להאכיל לכהן הרגיל לאכול אצל ישראל בביתו של ישראל ואתיא הך עובדא דר"ט ברי' דר"נ כפשטא ביום טוב והורה לו רב יוסף דהלכה כר' יוסי ומותר ביום טוב להוליך תרומה לביתו של כהן. ועפי"ז עמדנו על דעת רבינו הגדול הרמב"ם שבפ' ך"ג מהל' שבת הלכה ט"ז כתיב מי שקרא שם וכו' לא יטלם בשבת וכו' ואם היו כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו וכו' ובפ"ד מהל' יום טוב הל' ך"ו כתב אף על פי שאין מגביהין תרומו' ומעשרו' ביום טוב אם היו לו תרומות ומעשרו' שהגביהן מעי"ט ה"ז מוליכין לכהן ביום טוב ואצ"ל חלה וזרוע לחיים וקיבה שמוליכן לכהן ביו"ט ודברי רבינו נראה כמזכה שטרא לבי תרי שממ"נ אם סובר כפירוש הר"ש אם כן נדחית משנ' דדמאי מהלכתא שהרי הלכה כרבי יוסי ולמה כתב בהל' שבת שאם היו כהן או עני למודי' וכו' והרי אפי' להוליך לביתם מותר ואם סובר כפירוש התוס' א"כ למה כתב בהל' יום טוב שמוליכן לכהן ביום טוב והוה לי' לבאר דלא לביתם ממש רק להאכילם בבית בעליו לכהן ועני הלמודים לאכול אצלו וכבר נתקשה בהם בספר ש"ה בהל'. יום טוב שם ונשאר בקושיא ולפי דברינו ניחא דהרמב"ם לא ניחא למימר דרבי סתם במס' דמאי כרבי יוסי ובמסכת ביצה כר' יהודה ואחרים אשר הוכרחנו לפירושן של התו' ואם כן על כרחנו לפרש כפירושינו הנ"ל דלהירושלמי רבי יוסי להחמי' בא וכיון דע"פי סוגיא דבבלי בעובדא דר' טוביה ברי' דר"נ מוכח דאי אפשר לפרש כפירושינו הנ"ל אם כן ע"כ הבבלי פליג על הירושלמי וסובר שדוקא בשבת אסור להוליך לבית הכהן ובעינן דוקא שיבאו ויאכלו בבית ישראל אבל ביום טוב מותר להוליך ממש לביתו של כהן ולכך העתיק בהל' שבת המשנ' דמס' דמאי ובהל' יום טוב פסק כר' יוסי: