טור יורה דעה – סימן צד

התוחב כף חולבת בקדירה של בשר או איפכא - משערינן בכל מה שתחב ממנה בקדירה, דלא ידעינן כמה נפיק מיניה. וה"ר פרץ כתב שאם הכף של מתכת, משערינן בכולו אף מה שלא נכנס ממנו בקדירה משום חם מקצתו חם כולו.

ואם תחב הכף בקדירה ב' פעמים ולא נודע בנתיים, צריך ב' פעמים ששים. ואם יש ששים לבטל הכף, הקדירה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור בין עם בשר בין עם חלב, לפי שהיא בלועה מבשר בחלב, ואפילו בדיעבד אוסרת אם חזרו ותחבוה בין בבשר בין בחלב כל זמן שהיא בת יומא. ואם אין לו ששים, הכל אסור בהנאה אפילו הקדירה, אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן כיון שאינו נהנה מגוף האיסור.

ואם אין הכף בן יומא, הקדירה והתבשיל מותרין, והכף אסורה לכתחילה בין עם בשר בין עם חלב, ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת כיון שלא היתה בת יומא.

כתב בספר התרומה: אע"ג דבשאר איסורים קדירה של איסור ששהתה מעת לעת בלא איסור, אם הוחמו בה חמין בתוך מעת לעת חשיבא כבת יומא, שהרי טעם איסור שבקדירה פלט לתוך המים ולא היו בהן ששים לבטלה, דבכולה משערינן ונעשית בת יומא וצריכה מעת לעת לאחר חימום המים - בבשר בחלב אינו כן, שאם בישלו בה בשר ובתוך מעת לעת הוחמו בה מים ואחר ששהתה מע"ל לבישול הבשר בישלו בה חלב, מותר אע"פ שהוא בתוך מע"ל לחימום המים, אע"ג דבשאר איסורים שבתורה, איסור הבלוע בהיתר, כגון בצלים בלועים מאיסור ובישלם בקדירה של היתר, צריך ששים כנגד כל הבצלים ולא סגי בששים כנגד כל הבליעה, בבשר בחלב אינו כן, שאם בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובישלם בקדרה חולבת, אם ידוע כמה בשר בלוע בבצלים ובירקות, אין צריך אלא ששים כנגד הבשר ולא כנגד כל הבצלים והירקות.

וכתב ה"ר פרץ: יש רוצים להתיר בשר רותח שחתכו בסכין חולבת ע"י קליפה, וכדאמרינן גבי בית השחיטה רותח וסגי בקליפה, ולא דמי להתם, דהתם אין כל הבהמה רותחת אלא מקום בית השחיטה לבד, אבל חתיכה שכולה רותחת, כשחותכין אותה בסכין חולבת מתפשט בכולה, וכולה אסורה אם אין בה ששים כנגד כל הסכין. ודוקא כשהסכין בן יומא, אבל אם אינו בן יומא, או אינו יודע אם הוא בן יומא אם לאו, מסתמא אינו בן יומא דסתם כלים אינן בני יומן, אבל קליפה בעי.