טור יורה דעה – סימן תא

אין מניחין המטה ברחוב בחול המועד.

ולא קורעין בו אלא קרובים של מת הראוים להתאבל עליו, פירוש, לאפוקי מי שרוצה לקרוע בשביל כבודו של מת, אבל מי שצריכין לקרוע עליו בשביל חכמתו, או שהוא אדם כשר או רבו, או עומד עליו בשעת יציאת נשמה, קורעין על כל אחד כדינו במועד כדפרישית לעיל בדין קריעה.

ואין חולצין כתף במועד.

ואין מברין בו אלא קרוביו של מת. אבל הקרובים מיהא מברין. ואף כשמברין אין מברין אלא על מטות זקופות, ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקטלא, לא בקנון ולא בסלים.

ואין בו ברכת אבלים שאומרים ברחבה, אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים.

נשים בחול המועד - מענות. פירוש שכולם עונות כאחת, אבל לא מטפחות להכות כף אל כף. בראש חדש חנוכה ופורים - מענות ומטפחות.

והני מילי לאיניש דעלמא, אבל לתלמיד חכם - בין בחול המועד בין בראש חדש חנוכה ופורים מענות ומקוננות כדרכן בחול. והני מילי בפניו, אבל שלא בפניו לא.

כתוב בתשובת הגאונים: וששאלתם היכא שמספידין בראש חדש מהו שיאמרו צידוק הדין. כך שנינו נשים במועד מענות אבל לא מטפחות, הילכך צידוק הדין אם עונין כולן כאחד מותר, ואם אחד מדבר וכולן עונין אחריו אסור.

וכתב רב האי: מנהגינו לומר קדיש על המת ביום טוב, ולומר "כן תתכלא חרבא", ולשאול בו שלום כחול.

לשון אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ועל צידוק הדין לאומרו בראש חדש חנוכה ופורים, נחלקו בו חכמי אשכנז. חכמי גרמיז"א אומרים דרך הילוך, וחכמי מגנצ"א אין אומרים אותו אלא על חכם גדול. וכן השיב רבינו משולם בן רבי משה: שנינו אין מניחין המטה ברחוב שלא להרגיל ההספד, ומתוך צידוק הדין נמי ירגיל את ההספד, וכיון שאין צידוק הדין אין קדיש, ודי לאדם מופלא שמספידין בחול המועד שאומרים צידוק הדין וקדיש. ובחילוף מנהגים שבין בני בבל ובני ארץ ישראל כתב שלדברי שניהם אין אומרים צידוק הדין בחול המועד. והרי"ץ גיאות כתב: אנו מנהגינו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צידוק הדין אחר המת בראש חדש חנוכה ופורים, דלא עדיף צידוק הדין דהדיוט מצידוק הדין דמשה רבינו דמסלקינן ליה בשבת שחל להיות במועד, ואפילו בראש חדש וחנוכה שחלו להיות בשבת, דהללו יומי שמחה נינהו דכתיב "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם", ובכל חדא אומרים בו הלל "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", לפיכך מבטלין בו צידוק הדין. ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאומרים על המת צידוק הדין וקדיש בחולו של מועד, שאין זה הספד וחילול יום טוב אלא הודאה וקבלת דין שמים. עד כאן.

וכן כתב הרמב"ם שאומרים בחולו של מועד צידוק הדין וקדיש כדרכן, וכן ביום טוב שני, אבל ביום טוב ראשון כיון שאין מתעסקין במת אין אומרים כלום.

כתב בשאלתות שאם מת לו מת בפורים - אסור להספיד ולנהוג בו אבילות. ואם מת קודם פורים ופגע בו האבילות בתוך ז' - בטלה ממנו גזירת ז'. ודוקא פורים, אבל חנוכה וראש חדש אין מבטלין האבילות אלא שאין מספידין בהם. והרמב"ם כתב שנוהגין בפורים כל דין אבילות. והר"מ מרוטנבורק כתב שגם פורים אין מבטל האבילות, ומכל מקום אין אבילות נוהג בו לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעה נוהגין, ולאחר שיתפללו בבית האבל בלילה ילך לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה, וחייב לשלוח מנות, אע"פ שאינו מתאבל בהן עולין לו ומשלים אבלותו אחר כך. ויש אומרים שאינו הולך לבית הכנסת. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כדברי הר"מ מרוטנבור"ק.