טור יורה דעה – סימן ת

שבת - אינו מפסיק האבילות כמו הרגל, שאי אפשר לשבעת הימים בלא שבת ואם היה מפסיק אם כן לא יהיו לעולם ז' ימים.

ועולה, שהרי קצת דיני אבלות נוהגין בו, דקיימא לן פח"ז חובה נת"ר רשות, פירוש, פריעת הראש שמגלהו מעטיפתו, וחזרת קרע לאחוריו, וזקיפת מטה, חובה שלא לנהוג בהן אבילות בשבת לפי שהן של פרהסיא, אבל נעילת סנדל ותשמיש המטה ורחיצה בחמין שהן דברים שבצנעה, רשות, ויכול לנהוג בהן אבילות, הלכך חייב לנהוג בהן כמו בחול כיון שאינו נראה כאבילות.

ואם יש לו מנעל ברגליו, אף פריעת הראש רשות שמנעלים מוכיחין עליו.

והרמב"ן כתב: תשמיש המטה ורחיצה שהם דברים שבצנעה ממש, חייב לנהוג בהם אבילות. כפיית המטה וחזרת הקרע לאחוריו שהם דברים שבפרהסיא אסור בהן, אלא חייב בזקיפת המטה ובחזרת קרע לאחוריו. כיסוי הראש וחליצת סנדל, חייב לנהוג בהן אבילות בתוך ביתו. באו אחרים להראות לו פנים, פריעת הראש חובה שלא לנהוג, ונעילת הסנדל רשות. ואם היו סנדליו ברגליו, אף פריעת הראש רשות. עד כאן.

ויש אומרים דאף חזרת קרע לאחוריו אינו חובה אלא כשהוא בגלוי, אבל כשמטייל בתוך ביתו אין צריך להחזירו לאחוריו.

ואדוני אבי ז"ל כתב: דברים שבצנעה כגון כיסוי הראש ורחיצה בחמין ותשמיש המטה וכיוצא בהן, נוהגין. והאידנא שאין רגיל לילך יחף, הוי נעילת הסנדל חובה. ותלמוד תורה ייראה דהוי דברים שבצנעה, אבל לחזור הפרשה, כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור הוי כקורא את שמע ומותר. ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות, שאם היה נמנע הוי דבר של פרהסיא. ושמעתי שרבינו תם היו קורין אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבילות ולא קראו החזן, ועלה מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת, הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבילות הוא נמנע והוי דברים של פרהסיא. עד כאן.

ושאלת שלום - תלוי במנהג כדפרישית בדיני שאלת שלום.

זוקפין המטות בערב שבת מהמנחה ולמעלה, ואף על פי כן לא ישב עליה עד שתחשך, ולמוצאי שבת חוזר וכופה אפילו לא נשאר לו אלא יום אחד.