טור יורה דעה – סימן שצד

אין מתקשין על המת יותר מדאי. וכל המתקשה עליו יותר מדאי, על מת אחר הוא בוכה. אלא ג' ימים לבכי, ז' למספד, ול' לתספורת וגיהוץ.

וכתב הרשב"א: במה דברים אמורים בשאר העם, אבל תלמידי חכמים הכל לפי חכמתן, ואין בוכין עליהן יותר מל' יום, ואין מספידין עליהן יותר מי"ב חדש. וכן חכם שבא שמועתו לאחר י"ב חדש, אין מספידין אותו.

תניא באבל רבתי: יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים ג' ימים ואין חוששין משום דרכי אמורי, ומעשה שפקדו אחד וחיה כ' שנים והוליד ה' בנים ואחר כך מת.

אמר ר' לוי כל ג' ימים יראה האבל עצמו כאילו חרב מונחת לו בין כתיפיו, מג' ועד ז' כאילו זקופה כנגדו בקרן זוית, מז' ועד ל' כאילו עוברת לפניו בשוק.

ירושלמי: כל אותה השנה הדין מתוח כנגד אותה משפחה. אמר רבי יוחנן כל ז' החרב שלופה, עד ל' היא רופפת, לאחר י"ב היא חוזרת לתערה. למה הדבר דומה, לכיפה של אבנים כיון שנתרועעה אבן אחת מהן נתרועעה כולם. אמר רבי אלכסנדרי נולד בן זכר באותה משפחה נתרפאה כל המשפחה.

כתב הרמב"ם ז"ל: כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו החכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה.

ואחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה.