טור יורה דעה – סימן שפט

אבל אסור לכבס כסותו כל ז' ימים אפילו במים לבד, ולאחר ז' מותר. וריב"א אסר כל ל'.

ובספר המצוות כתב: מותר ללבוש חלוק לבן מיד אחר ז', והעולם נהגו בו איסור, ונוהגין שאדם אחר לובשם תחילה ואחר כך לובשם הוא, וזה המנהג עיקר. עד כאן. ואיני יודע טעם למנהג זה, דאפילו גיהוץ מותר בישנים כל שכן כיבוס.

וכשם שאסור לכבס, כך אסור ללבוש המכובסים מקודם לכן, אפילו ישנים, ואין צריך לומר שאסור ללבוש חדשים. כתב הרמב"ן: ראיתי על שם רש"י שהתיר ללבוש בז' אבלות חלוק המכובס מקודם לכן, ואינו נכון.

וגם הסדינין והמצעות של מטה אסור לכבסן ולהציע המכובסין, וכן מטפחות הידים והשלחן אע"פ שמותר לכבסן במועד.

וכן בכל אלו ששנינו שמותרים לכבס במועד, כגון היוצא מבית השביה ומבית האסורים, ומנודה שהתירו לו חכמים, והנשאל לחכם והותר, והבא ממדינת הים שהלך להרויח ולא היה לו פנאי לגלח - אסורין בימי אבלו, שאם אירעו אחד מהם קודם האבילות ונכנס מיד לתוך האבילות, אסור לכבס, אלא אם כן אירעו אחד מהם ותכפוהו מיד שני האבלות זה אחר זה, אז מותר לכבס בין בנתר בין בחול אפילו תוך ז', ובלבד שיעשנו בצנעה בתוך ביתו.

ואחר שתכפוהו אביליו זה אחר זה - מכבס במים אבל לא בנתר וחול.

כתב הרמב"ן ז"ל: קרוב בעיני הדבר לומר שאסור בכלים חדשים צבועים, ובישנים מכובסים היוצאים מתחת המכבש תוך ז', אע"פ שאין בהם משום גזירת שלשים ומותרים לאחר ז', תוך ז' אסורין.

וכתב עוד: הרבה כתבו בענין לכבס ולהניח, ואני אומר שאסור מצד מלאכה בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים, ואם היה כסותו בקבולת ביד אחרים, מכבסין אותו כדרכו כמו שאר מלאכתו בתלוש שביד אחרים בקבולת. ולאחר ז' אע"פ שהוא אסור בגיהוץ, מגהץ בין לעצמו בין לאחרים.

תניא: כל [שלושים] יום לגיהוץ. ופירש רבינו האי עבורי חומרתא אמנא, אחד בכלים חדשים אחד בישנים יוצאת מתחת המכבש, רבי אומר לא אסרו אלא בחדשים בלבד, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לא אסרו אלא בחדשים לבנים, והלכתא כוותיה. הלכך ישנים אפילו לבנים, או צבועין אפילו חדשים מותרים, שאין איסור אלא בלבנים חדשים המגוהצים.

וכתב הראב"ד שאפילו חדשים לבנים המגוהצים מותרים, אלא אם כן נתנן במכבש אחר הגיהוץ. ומטעם זה התיר חלוק פשתן שחתכו אפילו מהיריעה של התגר, אף ע"פ שהתגר כובש היריעה ואינה מניחה לילך לכאן ולכאן, כיון שביד החייט התופרה יוצאה לכאן ולכאן ואינו מקפיד בכך, יוצאה מכלל מכבש. לא משכחת כלים חדשים יוצאין מתחת המכבש אלא טלית וסדין שתפרו תחילה ונתנו לכובש וכבשו תחת המכבש. אבל הרמב"ן כתב דחדשים אסורים אפילו אינן כבושים במכבש, שלא הוזכר מכבש אלא בישנים. וכן כתב הרמב"ם. וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

וחדשים לבנים מגוהצים, אסורים ללבוש אפילו הן של פשתן, אף על גב דגבי ט' באב אמרינן כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ, היינו דווקא לגוהצן ולהניחן, אבל אסור ללבוש המגוהצים, הלכך הכא שאין איסור גיהוץ אלא בלבישה, שהרי לגהץ ולהניח מותר בין בעצמו בין על ידי אחרים, הלכך אין חילוק בין של צמר לפשתים. והרמב"ם כתב דכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ, וכתב עליו הרמב"ן: ואין זה נכון.

ואנו דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם, הכל מותר לאחר ז'.

ירושלמי: על כל המתים - אסור בגיהוץ עד ל' יום. באביו ובאמו - י"ב חדש. ובאבל רבתי (פ"ט) תניא עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו. וכתב הרמב"ן: ובגמרא דידן לא שוי חילוק בין גיהוץ דאביו ואמו לשאר קרובים, וכן הרמב"ם לא חילק בהם, ומיהו סמכינן אירושלמי ואברייתא דאבל רבתי דגמרי גיהוץ מתספורת, הלכך אסור באביו עד שיגיע הרגל אחר ל' יום ויגערו בו חביריו לומר לו "לבוש כלים המגוהצים לכבוד הרגל". וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל.