טור יורה דעה – סימן שכג

כל חלה שהיא מדרבנן, ניתנת אפילו לכהן עם הארץ.

ואינה טובלת, שמותר לאכול מהפת ולהפרישה אחר כך.

ומתבטל ברוב חולין כדי לאוכלה בטומאה, כגון שיש כהן גדול שטבל לקרויו שאין מפרישין אלא אחת והוא אוכלה בטהרה, היינו דוקא כשהיא בעיניה, אבל יכול לערבה ברוב חולין לאוכלה בימי טומאתו. והרמב"ם כתב שיכול זר לערבה עם חולין שוה בשוה ולאוכלה. ור"י פירש שאסור לבטלה כדי להאכילה לזר, אלא אינה בטלה בחולין אלא בק"א כתרומה דאורייתא, כן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

וכתב בספר המצוות שצריך ליזהר בה שלא לאוכלה בקערה במרק רותח, שלא יאסור מלאכול הזר באותו קערה.

ואם נתערב בככרות אחרות במינו כגון חטין בחטין, צריך ק"א לבטלה לזר. ומין בשאינו מינו, בטלה בששים.

כהן יכול לאוכלה עם הזר על השולחן, ולא חיישינן שמא יבוא לאכלה עמו, ואין בה משום כהן מסייע במתנותיו שאסור ליתן לו מתנות כהונה.