טור יורה דעה – סימן שז

אין מרגילין בבכור אפילו בעל מום. פירוש, להפשיט עורו משלם דרך מרגלותיו. והרמב"ם התירו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא כתב כן.

ואם שחטו ונמצא טריפה - כתב הרמב"ם שהעור מותר בהנאה אם נשחט על פי מומחה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שעורו עם בשרו אסור בהנאה וטעון קבורה.

צריך הכהן לשהותו ולגדלו לעולם עד שיפול בו מום. ובזמן שבית המקדש קיים שעומד להקרבה, אינו רשאי למוכרו כל זמן שהוא תם. ובזמן הזה, בין תם ובין בעל מום יכול הכהן למוכרו בין לכהן בין לישראל, והלוקח ינהוג בו קדושת בכור. במה דברים אמורים שהלוקח קונה אותו לצרכו, אבל אסור לעשות בו סחורה לקנותו כדי להרויח בו. קנאו לצרכו ולא נצרך, יכול לחזור ולמכרו.