טור יורה דעה – סימן רסח

גר מעובד כוכבים שבא להתגייר – אינו גר עד שימול ויטבול.

היה נימול, כתב רבינו חננאל שאין לו תקנה, אבל בניו נימולים ונכנסין בקהל, דהא אגייר בטבילה, וכגר חשוב להכשיר זרעו אבל לא הוא. ובעל הלכות כתב שיש לו תקנה, שמטיפין ממנו דם ברית. ובעל העיטור כתב שאם נולד מהול – אינו צריך להטיף ממנו דם ברית, אלא בטבילה לחוד סגי כאשה. ואם לא נולד מהול אלא שלא נימול לשם גירות, כגון ערבי מהול – צריך להטיף ממנו דם ברית. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא חילק, אלא בכל ענין צריך להטיף ממנו דם ברית. וכתב עוד: אם נכרת הגיד – אין מילתו מעכבתו מלהתגייר, וסגי ליה בטבילה. וכן כתב גאון: סריס שבא להתגייר – נכנס תחת כנפי השכינה כאשה.

וכשבא להתגייר אומרים לו "מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים וסחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם?", ואם אמר "יודע אני, ואיני כדאי להתחבר עמהם" – מקבלין אותו מיד.

ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות. ומודיעין אותו עונשן של מצוות, שאומרים לו "קודם שבאת למידה הזאת, אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת. חללת שבת – אי אתה חייב סקילה. ועתה, אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה". ומודיעין אותו מתן שכרן של מצוות, שאומרים לו "הוי יודע שעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, וישראל בעולם הזה אינן יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות", ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו.

קיבל – מלין אותו מיד. ואם נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה – מלין אותו שנייה. וממתינין לו עד שיתרפא, ומטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה, וגייז מזייה ושקל טופריה דידיה ודכרעיה. וכד סליק מברך: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה". ותלמידי חכמים עומדים על טבילתו, ומודיעין אותו אז גם כן קצת מצוות קלות וקצת מצוות חמורות. והרי הוא כישראל לכל דבר, שאם חזר לסורו – הרי הוא כישראל מומר, שאם קידש – קידושיו קידושין.

ואשה – נשים מושיבות אותה עד צוארה במים, ותלמידי חכמים עומדים מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות.

וכל עניניו, בין להודיעו המצוות לקבלם, בין המילה ובין הטבילה, צריך שיהיה בשלשה הכשרים לדון, וביום. ומיהו דוקא לכתחילה, אבל בדיעבד אם מל אותו או טבל בפני שנים ובלילה, אפילו לא טבל לשם גירות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדותה – הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצוות שמעכבת אם אינו ביום ובשלושה. ולרב אלפס אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה – מעכב, ואסור בישראלית, אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן – לא פסלינן ליה.

המל הגרים מברך: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו למול הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי", וחותם: "ברוך אתה יי, כורת הברית". ולדברי האומר שמברכים שתים על העבדים – גם על הגרים מברכים שתים.

נכרית שנתגיירה והיא מעוברת – בנה אין צריך טבילה.

נכרי קטן - אם יש לו אב, יכול לגייר אותו. ואם אין לו אב ובא להתגייר, בית דין מגיירין אותו שזכות הוא לו, וזכין לאדם בלא ידיעתו. ולא שנא קטן שגיירו אביו או גיירוהו בית דין, יכול למחות כשיגדיל. ואין דינו כישראל מומר אלא כנכרי גמור. במה דברים אמורים? כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל. אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל – שוב אינו יכול למחות. ואם חזר בו – דינו כישראל מומר.

כתב בעל הלכות: חרש שוטה וקטן שבאו להתגייר – אין מקבלין אותן, מפני שאין כשרין להתנות עליהן. אבל קטן אף על פי שאין בו דעת – מלין אותו על פי אבותיו. ואיני יודע למה פסק דלא כרב הונא, דאמר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, אף על גב דקאמר "לימא מסייע ליה" ודוחה אותו, עיקר דבריו לא נדחו.

כתב הרמב"ם: עובד כוכבים שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה, אם נתכוין למילה, מצוה לישראל למול אותו.

גר שבא ואמר "נתגיירתי בבית דין פלוני כראוי" – אינו נאמן, בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ, עד שיביא ראיה. ומיהו אפילו לא אמרו העדים אלא "שמענו שנתגייר בבית דין פלוני" – יש אומרים שהוא עדות, שאינו צריך עדות גמורה אלא גילוי מילתא. ויש אומרים שצריך עדות גמורה, וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל. ומה שצריך עדות, דוקא כשידענו בו שהיה נכרי. אבל לא הכרנוהו שהיה נכרי, ובא ואמר "נתגיירתי בבית דין פלוני" – נאמן. ואם אמר "נתגיירתי ביני לבין עצמי" ויש לו בנים – אינו נאמן לפוסלן, אבל נאמן על עצמו לשוויי נפשו חתיכה דאיסורא ליאסר בבת ישראל. אבל אם בא על בת ישראל – לא פסלה.

אחד איש שנתגייר לשם אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשם איש, ושנתגייר לשם שולחן מלכים, ואחד גרי אריות וחלומות – כולם גרים.

כתב בעל הלכות: גר שחזר לסורו – יינו יין נסך, ופתו פת כותי, ופירותיו טבלים, וספריו ספרי קוסמין, ושמנו ויינו ובשאר כל דבריו כעובד כוכבים. ונראה לאו לכל מילי קאמר דהוי כעובד כוכבים, שהרי אם קידש בת ישראל קידושיו קידושין, אלא לענין להרחיקו קאמר.