טור יורה דעה – סימן רנז

גבאי צדקה אין רשאין לפרוש זה מזה לגבות, אלא בכדי שיראה זה את זה.

מצא מעות בשוק או שפרעו לו חובו בשוק, לא יתנם לתוך כיס משום חשד, אלא יתנם לכיס של צדקה וכשיבוא לביתו יחזור ויטלם.

אין מונין מעות של צדקה ב' ב' שלא יחשדוהו שנוטל אחד מכל מנין, אלא מונין אותו אחד אחד.

לא היו להם עניים לחלק וצריכים להחליף הפרוטות או למוכרן, אין מוכרים ואין מחליפין לעצמן אלא לאחרים. וכן אם צריכים למכור מה שגבו מהתמחוי, ימכרו לאחרים משום חשד.

גבאי צדקה הכשרים, אין מדקדקין אחריהם. ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מהשם ומישראל, טוב להם שיתן חשבון.

הצדקה היא כמו נדר לעבור עליה משום בל תאחר. לפיכך, האומר הרי עלי סלע לצדקה, או סלע זו לצדקה, חייב ליתנו מיד לעניים, ועובר משום בל תאחר אם לא יתנו מיד, שהרי עניים מצויין לו בכל שעה.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: דוקא דמפריש צדקה סתם, אבל כל אדם יכול להפריש מעות לצדקה שיהו מונחים אצלו ליתנם מעט על יד על יד כמו שייראה לו. עד כאן. והרמב"ם כתב: אם אין עניים יפריש עד שימצא עני, ואם התנה שלא יתן עד שימצא עני אין צריך להפריש, וכן אם התנה בשעה שנדר הצדקה או התנדב שיהיו הגבאין רשאין לשנותה ולצרף אותה בזהב הרי אלו מותרין. ייראה מדבריו שאין תנאי מועיל אלא כשאין עניים. ולא נהירא. ועוד, מה צריך תנאי כשאין עניים, והלא אין עליו חיוב אלא משום שבכל שעה עניים מצויין, ואם כן פשיטא שאינו חייב עד שיזדמנו לו עניים.