טור יורה דעה – סימן רכט

נדר שהותר מקצתו הותר כולו.

כגון שנדר להתענות זמן ידוע ואירעו בו שבתות וימים טובים, אומרים לו אילו נתת ללבך שיארעו בו שבתות וימים טובים לא היית נודר, והותר הכל.

וכן אם אמר לחבורות אנשים קונם שאני נהנה לכולכם, או אפילו אמר "קונם שאני נהנה לך ולך ולך" הוי כלל, ואם הותר אחד הותרו כולם.

אבל אם אמר "קונם שאני נהנה לך קונם שאני נהנה לך", הוי כל אחד נדר בפני עצמו ואם הותר אחד לא הותרו האחרים.

ואפילו היכא שכולל לא אמרינן שהותר כולו על ידי שהותר מקצתו, אלא כשהותר על ידי פתח שנעקר הנדר מעיקרו, אבל אם הותר קצתו על ידי חרטה לא הותר כולו.

ואם נדר מאחד ואמר על אחר יהא כפלוני, כולן אסורין אפילו עד מאה. הותר הראשון - הותרו כולם. הותר האחרון - הוא מותר והשאר אסורין. הותר האמצעי - ממנו ולמטה מותרין וממנו ולמעלה אסורין.

וכן במי שנדר ושמע חבירו בתוך כדי דיבור ואומר ואני ושמע שלישי ואומר ואני, או שנדר מבשר והתפיס פת בבשר והתפיס דבש בפת, הותר הראשון הותרו כולם.

אסר עליו ככר ב' פעמים, או שנשבע עליו ב' פעמים, אע"פ שנשאל עליו והתירו, אסור עד שישאל פעם שניה.

ואם נשבע על דבר אחד ונשבע שלא ישאל על שבועתו, נשאל תחילה על האחרונה שנשבע שלא יתירו לו, ואחר כך ישאל על הראשונה.

נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אחר כך שאם ידבר עמו שיאסר בבשר, נשאל על הראשונה תחילה ואחר כך על השניה, שאין מתירין נדר ולא שבועה כל זמן שלא חלו.

וכן אם נשבע שלא יהנה לפלוני ולא לחכם שישאל לו על השבועה, נשאל תחילה על הראשון ואחר כך על השני של חכם.