טור יורה דעה – סימן קעג

כשם שיש ריבית בהלואה כך יש ריבית במכר.

כיצד, מכר לו דבר ששוה י' זהובים בי"ב בשביל שממתין לו המעות אסור, אפילו אם המוכר עשיר ואין צריך למעות, ולא היתה הסחורה נפסדת אצלו.

במה דברים אמורים בדבר ששומתו ידוע, כמו פלפל ושעוה או כל דבר שיש לו שער ידוע, אבל טלית שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידוע, יכול למוכרה ביוקר בשביל המתנת המעות, ובלבד שלא יאמר לו בפירוש 'אם תתן לי המעות מיד הרי הוא לך בי' זהובים ואם לאחר זמן בי"ב'.

ונראה שאפילו אינו מפרש בהדיא, אין היתר אלא במעלהו מעט, אבל אם מעלהו הרבה עד שניכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו, הוה ליה כמפרש.

במה דברים אמורים במתנה בתחילת המכר 'אם מעכשיו בי' ואם לאחר זמן בי"ב', אבל אם מכרן בי"ב על מנת לפורעו לאחר זמן, יכול לומר תפרע לי מיד ואקבל ממך י', מידי דהוה כמוכר חובו בפחות, שמי שיש לו שטר על חבירו או מלוה על פה יכול למוכרו לאחר בפחות ואין בו משום ריבית, ובלבד שיהא אחריות של השטר והמלוה על הלוקח, כגון אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר, אבל אחריות שבא מחמת המוכר, כגון שנמצא פרוע או שטרפו בעל חוב מוקדם, אין צריך שיהיה על הלוקח, וכמו שיכול למוכרו לאחר בפחות כך יכול למוכרו ללוה עצמו.

ובשכירות מותר אפילו מפרש בהדיא. כגון שמשכיר לו בית ששוה שכירותו י"ב זהובים, ואומר 'אם תפרע לי מיד הרי הוא לך בי' זהובים לשנה ואם לחדשים תתן לי זהוב לכל חדש, מותר.

שולחני שמוכר דינר טבוע במעות שאינן טבועות, ומוכר הדינר ביותר משויו בשביל שממתין למעות, אם יש ללוקח המעות מותר ואם לאו אסור. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שצריך שיהו ביד הלוקח כל דמי הדינר. כתב הרמ"ה: דוקא שולחני דאורחיה בהכי, אבל באיניש אחריני אסור עד דא"ל כפי דרך מקח וממכר. ודוקא דינר במעות, אבל מעות במעות אפילו בשולחני אסור.

וכשם שאסור למכור ביוקר בשביל המתנת המעות, כך אסור ליקח בזול בשביל המתנת המעות. שאם קונה דבר ששוה י"ב בי' בשביל שמקדים המעות, אם ישנן ברשות המוכר אלא שאינו מצוי לו עד שיבא בנו או עד שימצא המפתח מותר, וי"א שמותר אפילו במפרש 'אם אקדים לך המעות לא אתן לך אלא י' ואם לכשתתן לי החפץ אתן לך י"ב'. וה"ר ישעיה כתב דוקא בסתם, אבל במפרש אסור, והכי מסתברא.

ואם אין לו מאותו הדבר ברשותו כלל אסור, אפילו אם יש לו ממנו בהקפה ביד אחרים.

ומותר להקדים מעות לגנאה שיתן לו לזמן פלוני דילועין בני אמה אמה בזוז, אע"פ שעתה שווין בני זרת בזוז, אע"פ שאין לו עתה בני אמה חשבינן ליה כאילו הן בידו כיון דממילא רבו.

אבל ההולך לגזוז ולחלוב רחליו ולרדות כוורתו, ואומר לחבירו 'מה שעיזי חולבות וגוזזות ומה שכוורתי רודה אני מוכר לך המדה בכך וכך' ומוזיל גביה בשביל הקדמת המעות אסור, דלא חשבינן ליה כמו בידו. אבל אם אומר לו 'כל מה שעיזי חולבות וגוזזות וכוורתי רודה הן רב הן מעט יהא מכור לך בכך וכך' מותר, שהוא קרוב לשכר ולהפסד.

ובכרם בכהאי גוונא אסור, אפילו לאחר שנעשה סמדר או בוסר אסור למכור כל היוצא ממנו בדבר ידוע כדי שיקדים לו המעות. וכן כורתי הזמורות, אסור להקדים להם מעות בשביל הזמורות כדי שימכרו בזול. אבל מותר לקנות עגל בזול בשביל הקדמת המעות ולהניח ביד המוכר עד שיגדל, שאם ימות או יכחיש הוא ברשות הלוקח.

שומרי השדות שבעלי השדה חייבין ליתן להן שכירותן מיד אחר הקציר, אסור להוסיף להן בשכרן כדי שימתינו אחר חרישה ומירוח, אלא א"כ יסייע לדוש ולהבר.

מותר להקדים מעות על היין בשעת הבציר על מנת שיתן לו יין טוב בניסן, ולא חשבינן ריבית מה שהמוכר מקבל עליו האחריות בשביל הקדמת המעות.

וכן מותר להקדים מעות של חבית ידוע של יין, ולהתנות עם המוכר שאם יזול או יתייקר עד זמן מכירת היין יהיה ברשות הלוקח, ואם יחמיץ יהיה באחריות המוכר. ואין חילוק בין אם מושכו לרשותו או אם מניחו ברשות המוכר. אבל אם אין הלוקח מקבל עליו אחריות הזול, אסור אפילו אם מושכו לרשותו.

וכתב הרמב"ם: חבית של יין ששוה עתה דינר ומוכרה בשנים עד זמן הקיץ שאם תארע תקלה בה שתהיה ברשות המוכר עד שימכרנה הלוקח הרי זה מותר, שאם אבדה או נשברה אין משלם לו כלום, ואם לא מצא למוכרה ולהרויח בה היה לו להחזירה לבעלים, וכן אם מכר לו בשנים ואומר לו היתר על שנים יהיה שכרך בשביל שאתה מטפל למוכרה ואם לא תמצא למוכרה כמו שתרצה החזירה לי מותר, אע"פ שאם אבדה או נגנבה או החמיצה תהיה ברשות הלוקח. עד כאן.

מי שיש לו סחורה שנמכרת כאן בזול ובמקום אחר ביוקר, ואמר לו חברו במקום הזול 'תנה לי כאן ואוליכנה למקום היוקר ואמכרנה שם ואפרענה לך כפי ששוה שם כדי שתמתין לי המעות' - אם האחריות בהליכה על הלוקח אסור, אפילו אם אמר אפרענה לך מיד כשתמכר, שמיד במקום הזול נעשית עליו הלואה כפי מה ששוה שם, ומוסיף לו לפורעה במקום היוקר בשביל המתנת המעות. ואם האחריות על המוכר, מותר. ודוקא שנותן לו שכר טורח על הבאתה למקום היוקר, דאם לא כן הוה ליה ריבית מוקדמת. ואם המוכר אדם חשוב שפוטרים ללוקח המכס בשבילו, מותר אפילו אינו נותן שכר טורח הבאתה.

והחמרים שדרכן להוליך תבואה ממקום למקום, מותר להן לקבל מעות מבעלי בתים במקום היוקר על מנת ליתן להן לזמן פלוני תבואה כשער מקום הזול, אפילו אין נותנין להם שכר טורח ההבאה, ואפילו אין נותן המעות אדם חשוב שיפטרו המכס בשבילו. ופירש רש"י אפילו אחריות ההבאה על החמרים. ור"י פירש שצריך שיהיה האחריות ההבאה על נותני המעות, אבל אם האחריות על החמרים אסור. ודוקא בתבואה מותר לחמרים לעשות כן אבל לא בסחורה אחרת. ואפילו בתבואה, אדם חשוב שצריך לדקדק במעשיו לא יתננה להם כן.

המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר, ומצא חבירו ואמר לו 'תנם לי כאן ואני אתן לך שם פירות תחתיהן לזמן פלוני', אם יש לו שם פירות מותר, ואם לאו אסור.