טור יורה דעה – סימן קמה

אין איסור אליל אלא בדבר שיש בו תפיסת יד אדם.

הלכך המשתחוה להר, לא נאסר. ואפילו אבני הר שנתדלדלו ועדיין הן במקומן, אינן נאסרים. וכן הנהרות ומעיינות של רבים, ואילנות שלא נטעו לשם אליל, אינן נאסרים.

ומ"מ אע"פ שלא נאסר גוף האילן כשמשתחוים לו, כל השריגים והעלין והפירות היוצאין ממנו אסורין בהנאה כל זמן שהוא נעבד.

ואף ע"פ שמחובר אינו נאסר, ציפויו נאסר.

תלוש ולבסוף חברו, חשוב כתלוש. לפיכך הבונה בית לאליל או שמצאו בנוי והשתחוה לו, נאסר מיד. ואם של ישראל [הוא] אין לו ביטול. אבל אם לא בנאו לעובדו אלא להעמיד בו אליל, הרי זה משמשי אליל, ואינו נאסר עד שישתמש בו.

סיידו וכיידו לאליל, נוטל מה שחידש והשאר מותר, לא שנא סיידו וכיידו עכו"ם או ישראל, כשנוטל מה שחידש - השאר מותר, כי לא נאסר אלא החידוש, אבל הסיוד והכיוד שנטל ממנו, נשאר באיסורו ואין לו ביטול עולמית אם הוא של ישראל, ואם הוא של עכו"ם עד שיבטלנו העכו"ם.

הכניס לתוכו אליל והוציאה, מותר. פירש רש"י שלא הקצוהו לאליל אלא לפי שעה, הלכך מועיל הוצאה לפי שעה אפילו דעתו להחזירה, או אפילו הוציאה ישראל מותר. אבל אם הקצוהו למשמשי אליל, לא מהני הוצאה לפי שעה, עד שיבטל מחשבתו ומוציאה על מנת שלא להכניסה עוד.

שלשה אבנים הם: אבן שחצבה לדימוס או שזקפה לכך, ועובדין הדימוס עצמו אגב הצלם שמעמידין עליו, הרי זה אסור מיד. סיידו וכיידו וחידש בה אפילו בגופה של אבן, נוטל מה שחידש והשאר מותר. העמיד עליה אליל וסלקה, הרי זה מותר.

שלש אשרות הן: אילן שנטעו מתחילה לאליל, הרי זו אסורה. גדעו ופסלו לאליל והחליף, נוטל מה שהחליף והשאר מותר. ופירש ר"י דוקא שמפרש בהדיא שמכוין שלא יהא אליל אלא מה שהחליף, דומיא דסיוד וכיוד שאינו מכוין לעשות כל הבית אליל, אבל אם מכוין לעיקר האילן, נעשה כולו אליל בגידוע ופיסול אע"פ שלא השתחוה לו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב אפילו כיון לעיקרו של אילן, אפילו הכי לא נאסר האילן כולו, אלא א"כ השתחוה לו אח"כ שאז נאסר כולו, ובגדוע ופיסול נאסר מה שגדל אח"כ אע"פ שלא השתחוה לו. העמיד אליל תחתיו ונטלו, הרי זה מותר.

אע"פ שקרקע עולם אינו נאסר, עשה בו מעשה - כגון שחפר בו בורות שיחין ומערות, והשתחוה לו אח"כ, נאסר.

בעלי חיים אינן נאסרים, שאפילו השתחוה לבהמה שלו לא נאסרה. עשה בה מעשה - ששחטה לאליל, נאסרה אפילו בסימן א', ואפילו אינה שלו. ודוקא עכו"ם אוסר דבר שאינו שלו, אבל ישראל אינו אוסר של חבירו, שודאי אינו מכוין אלא לצערו ולא לאוסרו. ואפילו אם יש לו חלק בה אינו אוסר. ואם ישראל מומר הוא, או שהתרו בו וקבל התראה, הרי זה אסור.

אע"פ שבעלי חיים אינן נאסרים, החליף בעלי חיים באליל, נאסרו. ודוקא חליפין, אבל חליפי חליפין - כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי אליל, מותרין. והרמב"ם ז"ל אסר אפילו חליפי חליפין.