טור יורה דעה – סימן קמג
כשם שאסור ליהנות מאליל כך אסור לההנותם.
לפיכך מי שביתו סמוך לאליל ונפל, אסור לבנותו, שמהנה לה לבנות לה כותל. כיצד יעשה, כונס לתוך שלו ד' אמות ובונה. היה בנין הכותל והמקום שהוא בנוי עליו משותף בינו ובין אליל, חצי מקום הכותל שהוא שלו עולה לו להרחקת ד' אמות. וחלקו מן העצים והאבנים - אם מכירן מותרין, ואם לאו הכל אסור. ובאותם ד' אמות שהרחיק, יעשה בהם בית הכסא שלא תהנה מהם האליל, ואם אינו רשאי ימלאנה קוצים.
אסור לבנות הכיפה שמעמידין בה אליל. עבר ובנה, שכרו מותר.
וכתב הרמב"ם: אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה כיפה, וכן כתב רש"י שהוא מותר כיון שהוא תשמיש תשמישי אליל. ור"י פירש דאפילו תשמיש תשמישי נמי אסור.
היה לאליל גינה או מרחץ והטובה היוצאה מהם היא לכומרים, מותר ליהנות מהם שלא בטובה, ואסור ליהנות מהם בטובה, ואפילו יש לאחרים חלק בטובה עם הכומרים. ואם אין הטובה היוצאה מהם לכומרים אלא לעובדיה, מותר ליהנות מהם אפילו בטובה, אפילו הגינה והמרחץ לאליל לבד. והרמב"ם כתב כשיש לאחרים חלק בטובה מותר אפילו הטובה היא לכומרים.
ופירש רש"י בטובה - שמעלה להם שכר, אז הוא אסור, שלא בטובה - בחינם, אז הוא מותר. ולפי זה אסור לטחון ולאפות בריחיים ובתנור של אליל. ור"ת פירש בטובה - שמחזיק להם טובה, אסור, אבל כשאינו מחזיק להם טובה, מותר אע"פ שנותן להם שכר.
ועוד פירש ר"ת: ואפילו לרש"י אם אין הריחים והתנור עומדים בחצר אליל עצמה מותר, ולא דמי ליריד של עכו"ם שאסור ליתן מכס לאליל, דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך אליל נוייה ותקרובתה, אבל כשאינה אלא לחק הכומרים והנאתם ואין עושין ממנו צורכי אליל מותר. והר"י כתב לאו דוקא בגינה העומדת לפניה כדברי ר"ת, אלא אפילו רחוק לה, כיון שהגינה נתונה לאליל ונותנין פירותיה לשכר המתעסקים בצרכה דהיינו הכומרים, אסור ליהנות ממנה בשכר, אבל גינות שקנו הכומרים מאיליהן, לא מצינו איסור ליהנות מהם, עד כאן. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כר"ת.
חלילין של אליל, אסור לספוד בהן.
חנויות של אליל, אסור לשכור מהם. ואם מעלה שכר למדינה, מותר לשכור מהם. פירוש, שמעלה השכר למדינה ובני המדינה מספיקים צרכי אליל, כיון שאין השכר מיוחד לכו"ם.
וגבאין של אליל אסור ליתן להם, ואם היו מעלין שכר למדינה, אע"פ שגובין לאליל מותר ליתן להם. פירוש, שבני המדינה לוקחין לעצמן מה שגובין ומספיקין צרכי האליל מותר, כיון שאם ירצו יקחו לעצמן כל מה שגבו, ומה שנותנין לאליל כאילו נתנו מכיסן.
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.